ורשה קוראת למשקיעים ישראלים
ורשה שינתה פניה ללא היכר, אך היא עדיין אינה עיר מערבית. ראש העיר, לך קאצ'ינסקי, שעוסק עכשיו בהקמת מוזיאון לתולדות יהודי פולין, קורא לקבלנים מישראל לבוא לעירו ולבנות בה. "זול אצלנו, וההזדמנויות להרוויח גדולות", אומר קאצ'ינסקי
פולין הקומוניסטית ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. אחר-כך גירשה את שארית יהודיה במסע אנטישמי מכוער במיוחד.
אך גם בהעדר יחסים רשמיים נשמר קשר כלשהו: ברחוב אלנבי בתל-אביב נשאר פתוח סניף של הבנק הפולני הממשלתי פ.קא.או, ומשלחות מישראל יצאו להשתתף באירועים שונים בפולין. בחורף 1988 הוזמנתי אף אני להשתתף בסימפוזיון על רפורמות כלכליות בוורשה; מצאתי עיר רעבה, אלימה, חשוכה, חסרת-תקווה.
שנתיים אחר-כך חידשה הממשלה הדמוקרטית הראשונה של פולין את יחסיה עם ישראל. היחסים התחממו משנה לשנה, בלי קשר לחילופי הקואליציות התכופים כאן ושם. נשיאי פולין ביקרו בישראל, נשיאי ישראל ביקרו בפולין, נחתמו הסכמים לסחר חופשי, לעידוד הדדי של תיירות והשקעות ולבסוף אף בוטל הצורך באשרות. בתל-אביב פועלת נמרצות לשכת מסחר ישראל-פולין.
פולין השתנתה ללא הכר, ורשה במיוחד. חזותה חודשה, חנויותיה התמלאו, הופעלה בה רכבת תחתית, נבנו מרכזי מסחר וטכנולוגיה. היא תוססת, היא מאירה פנים למבקרים. אף על פי כן, עדיין אינה עיר מערבית.
זו תוצאה של הריסת וורשה עד היסוד על-ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, מסביר האדריכל הראשי שלה, מיכאל בורובסקי. את מרכזה מכער מגדל משרדים גבוה מהתקופה הסטליניסטית, הקרוי "ארמון התרבות והמדע". לא מעט מכיכרותיה נותרו בשיממונן, ממתינות למצעדים שכבר לא יצעדו.
זו גם הזדמנות נדירה לנדל"ניסטים: "ורשה היא כיום עיר בירה יחידה באיחוד אירופה, שבה יכולים יזמים זרים לחכור קרקע בלב העיר ולפתחה", אומר לי סגן ראש העיר רוברט דראבה, הממונה על השקעות זרות.
משקיעים ישראליים בנו בעשור שחלף כמה קניונים ובנייני משרדים בוורשה ("גלריה מוקוטוב", "בלו סיטי" ועוד), אך רישומם על העיר נשאר מוגבל. גם מספר המבקרים הישראלים בוורשה מצומצם: היא אינה יעד תיירותי מקובל בישראל, כמעט ואין טיסות שכר אליה וקשה למצוא אצלנו, אם בכלל, חבילות טיול לוורשה.
לפחות שליש מתושבי ורשה לפני 1939 היו יהודים. אבל הנבירה בעבר מפחידה את הפולנים, פותחת פצעים ישנים, שלא באמת הגלידו. הפחד מפני "שיבתם של היהודים", שיתבעו את בעלותם על הדירות, האדמות, הבניינים, החנויות והמפעלים, מושרש עמוק בתודעה הלאומית הפולנית.
לפי סקרי דעת קהל אחרונים, תופעת ה"אנטישמיות בלי יהודים" לא רק שלא נעלמה אלא אף התעצמה בשנים האחרונות: למעלה משני שלישים מתושבי פולין נוטים לאנטישמיות וכ-40% יוגדרו כאנטישמיים של ממש (הם המאמינים ש"היהודים שולטים על פולין").
ראש עיריית ורשה הנוכחי, לך קאצ'ינסקי, פותח את זרועותיה של העיר בפני ישראלים ויהודים ואינו מוטרד מהאפשרות של עליית מפלס האנטישמיות. "בקרב הצעירים", הוא אומר לי, "התופעה דועכת. האנטישמיות נעלמת מהם".
קאצ'ינסקי ביקר באחרונה בישראל בראש משלחת עירונית בכירה. "חונכתי באווירה של איבה לאנטישמיות", הוא מדגיש. "הסנדקית שלי היתה אישה יהודייה". הוא ואחיו התאום יארוסלב (בתחילת שנות ה-60 כיכבו השניים בסרט ילדים פופולרי) מרכיבים את ההנהגה של המפלגה הלאומית-ליברלית האופוזיציונית, "חוק וצדק".
המשטר הקומוניסטי רדף את שניהם, במשטר הפוסט-קומוניסטי הקריירות שלהם ידעו עליות ומורדות. נוכח התמורות בנוף המפלגתי בפולין עשויים האחים קאצ'ינסקי להתמודד על המשרות הפוליטיות הבכירות ביותר בה - הנשיא וראש הממשלה.
אבל עד אז לך קאצ'ינסקי שופך את חמתו על פעילי המשטר הקומוניסטי, התופסים כעת עמדות בכירות בממשל, במינהל, בפוליטיקה, בתרבות ובשירותים החשאיים: "הם זרעו את השחיתות השלטונית ברפובליקה הפולנית המתחדשת", הוא קובע.
קאצ'ינסקי מכהן כראש העיר וורשה מנובמבר 2002 ואהוד מאוד על התושבים. לזכותו נזקפת הפריחה העכשווית של בירת פולין. "אני נלחם בכל כוחי באלימות ובשחיתות", הוא אומר לי, "וכתוצאה מכך רחובות ורשה נהיו בטוחים יותר ועשיית עסקים בה פשוטה והוגנת יותר".
בין עיסוקיו שקוע קאצ'ינסקי בפרויקט ההקמה של המוזיאון לתולדות יהודי פולין, המשותף לעיריית וורשה, לממשלת פולין ולארגון יהודי מקומי. הקרקע כבר אותרה, התקציב נצבר לאיטו ואפילו נערכה תחרות אדריכלים בינלאומית. "במוזיאון, שבנייתו תסתיים לכל המוקדם בעוד שלוש שנים, נציג את קורותיה של יהדות פולין ואת היחסים המורכבים בינה לבין האוכלוסייה הפולנית כפי שהיו באמת, על האורות והצללים", מבטיח קאצ'ינסקי.
שלא כערי בירה אחרות באירופה, הסובלות מהצפת אוכלוסייה ונועלות את שעריהן, וורשה מעוניינת לגדול ולהכפיל את מספר תושביה. לך קאצ'ינסקי רוצה אף להאיץ את הצמיחה של עירו וקורא לקבלנים מישראל לבוא ולבנות בה אלפי יחידות דיור. "זול אצלנו", הוא אומר לי, "וההזדמנויות להרוויח גדולות".
הנמלים, פירוק והרכבה
הדיון על הכדאיות של הרפורמה בנמלים לא יוכרע עד תום העשור. חוסר ההכרעה נובע מאופייה: מי יכול למדוד ולכמת כלכלית את רוח היזמות החדשה שכבר נושבת, לדברי קובי הבר, הממונה על התקציבים באוצר, בתוך ובין חברות הנמל? ומי יכול להעריך אלו השלכות על ההפרטות והרפורמות הבאות יהיו להסכמי השכר והתגמול שנחתמו עם העובדים כדמי הסכמה נדיבים?
רבים תוהים למה צריכה היתה הממשלה בכלל לשלם כסף לקבוצת עובדים מיוחסת, שמצבה רק ישתפר לאחר הרפורמה - ורבים שואלים, מנגד, למה לא לשלם אם התוצאה היא הגברת התחרותיות בכל המשק. בעוד חומש, אולי, נהיה מצוידים במחקרים שיוכלו להשיב על שאלות אלו תשובות משכנעות. או לא.
בתוך סערת הוויכוח, שכרגיל משתרבבים לתוכו רגשות עזים ושאפתנות פוליטית, נשכח ההישג האמיתי של האוצר, ההסתדרות וועדי העובדים: פירוק והרכבה-מחדש של מערך הבעלות, השליטה, הניהול וההעסקה בנמלי ישראל.
ב-17 בפברואר בלילה חדלה להתקיים רשות הנמלים האגדית, הגוף הממשלתי שמימים ימימה החזיק בבעלותו וניהל במרוכז את כל נמלי הים של ישראל, ועל חורבותיו קמו לתחייה שלוש חברות ממשלתיות נפרדות לניהול נמל אשדוד, חיפה ואילת, וחברה ממשלתית אחת שבידיה הנכסים הכבדים של כל הנמלים והיא לעולם לא תופרט.
עשרות פקידים ממשרדי הממשלה ומרשויות ממשלתיות, ולא מעט מומחים מטעם האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שיתפו ביניהם פעולה בצורה שקטה, פוריה ומואצת כדי לאפשר את המעבר הבלתי-בעייתי הזה, אומר הבר.
וכך קרה נס בישראל: חוק מסובך מאין כמותו שחוקקה הכנסת נכנס למלוא תוקפו והופעל בהצלחה בדיוק ביום הקובע. בלי דחיות נוספות, בלי תקלות, בלי קריסת מחשבים, בלי פאניקה של יועצים משפטיים ובלי עיכובים בנמלים.
הבר מביט לאחור בגאווה, כמו לא מאמין שכל זה הושג בפרק זמן של 210 ימים. "התחלנו", הוא מספר לי, "ממיפוי הקרקעות שהיו בבעלותה המלאה של רשות הנמלים ואף רשומות על שמה בטאבו: לרשות הנמלים לא חסר כסף וכשהיתה זקוקה לאדמה לצורכי פיתוח, היא פשוט קנתה אותה. הקרקעות עם "יעוד נמלי" הועברו לבעלותה של חברת הנכסים והוחכרו אחר-כך לחברות הנמל לדורות (ל-49 שנים)".
"בהמשך הדרך הוכנו לכל אחת מארבע הישויות העסקיות-משפטיות החדשות מאזנים, דינים וחשבונות כספיים, מסמכי תיאגוד, תיקים במס הכנסה, אצל רשם החברות ועוד. לכל חברה מהארבע מונו אסיפה כללית של בעלי המניות (הממשלה היא בעלת המניות היחידה), דירקטוריון ומורשי חתימה. ניתן לה גם לוגו משלה, סופקה מערכת מיחשוב והיא חתמה על חוזים חדשים עם ספקים ולקוחות".
"כל העובדים של רשות הנמלים הועברו ל-39 הסכמים קיבוציים נפרדים. ענייני הפנסיה שלהם הוסדרו לשביעות רצונם המלאה: חמישה מיליארד השקל שהצטברו אצל החשב הכללי באוצר חולקו בין חברות הנמלים בהתאם להרכב העובדים וזכויותיהם הפנסיוניות, בלי לגרוע מהעודף האקטוארי של כמיליארד שקל ועם ערבויות למקרה - הלא-סביר - של גירעונות. הסדר הפנסיה המקיף, אומר הבר, הרגיע את העובדים. הם הבינו שאין בכוונתו לנשל אותם".
"עשרות עובדות ועובדים של הממשלה", מסכם הבר את מסכת ההכנות, "הזיעו חצי שנה כדי שהרפורמה המבנית בנמלים תעבור חלק וכדי שאף לא אחד מהמשתמשים בנמלי ישראל ירגיש שינוי לרעה. רק שינויים לטובה".
הבר משוכנע ששינויים לטובה בתפקוד הנמלים כבר נראים באופק ושצים הגדולה, כצעד חיובי ראשון, תחזור ותטיל עוגן בחיפה כנמל הבית שלה.
לפנייה לכתב/ת 
ורשה: הזדמנות נדירה לנדל"ניסטים
צילום: איי פי
הבר: מביט לאחור בגאווה
מומלצים
