ברית מילה אקדמית
האוניברסיטה הגדולה ביותר נמצאת על עברי פי פחת, ואדישות האקדמאים, אם תימשך, הופכת לבגידה
משבר כלכלי מזכיר לי תמיד ברית מילה: לקטנים קוצצים והגדולים אוכלים עוגות. הקטנים צורחים ואחר-כך נרגעים. הגדולים בין כה וכה מעולם לא זוכרים את תקופת היותם קטנים וכך הם ממשיכים בלהט לבלוע מטעמים.
איני יודע אם מחאת הסטודנטים הנוכחית תתרחב ולא תירגע. עד כה התגלה הסטודנט הישראלי בכל מערומיו: הוא התקומם כאשר הדבר נגע בצורה ישירה לכיסו, וכעסו הושתק לאחר שקיבל מספר הבטחות. הוא גם תמיד בחר מנהיגים בני דמותו, שנורא רצו לגדול ולהיות בין זוללי העוגות.
למרות זאת אני תומך בכל כוחי במחאת הסטודנטים הנוכחית, וזאת לא רק בגלל שהיא צודקת ובאה בעיתה. אני שייך לסגל אקדמי בכיר שאינו שונה בטמפרמנט שלו מהסטודנט המצוי. מערכת ההשכלה בישראל קורסת, האוניברסיטה הגדולה ביותר נמצאת על עברי פי פחת ואדישות האקדמאים, אם תימשך, הופכת לבגידה.
בדיוק כפי שהמודל האמריקני הנוכחי משמש את קברניטי המדינה בניהול הכלכלה והחברה, כך המודל האקדמי-תרבותי האמריקני מכוון עתה את הנהגות האוניברסיטאות בישראל. רק שבשני המקרים אין מספיק כסף להתקרב למודל, ומה שהולך ונוצר זוהי קריקטורה מקומית עם נופך יהודי. אני לא שייך לאלה שחושבים שהאוניברסיטאות צריכות לשמש רק את האליטות החזקות, בעוד כלל החברה נזרק לשיממון תרבותי ולחוסר ביטחון כלכלי המולידים ומחזקים אוונגליזם המחובר לפוליטיקת ג'ורג' בוש או מרכז ליכוד שקצת מסוכסך עם פוליטיקת אריק שרון.
המודל המערב אירופי של מדינת הרווחה קסם לי תמיד הרבה יותר, בדיוק כפי שזרימת ידע ונורמות תרבותיות בין עולם האקדמיה לבין מערכת החינוך הרחבה באירופה נחשבה בעיני כעדיפה ביצירתה של חברה שכדאי לחיות בה. בישראל התכוונו פעם ליצור חברה כזו (לצערי רק ליהודים), אולם עתה אנו מתרחקים ממנה בצעדי ענק. אין זאת משום רצון רע של בעלי אינטרסים קצרי ראות, יש גם לזכור שקשה לקיים חברת רווחה כאשר המשך כיבושו של עם מתקומם הופך לכה יקר.
איני מתנגד לכל מהלכיה של הנהלת אוניברסיטת תל-אביב. הגירעון כבד וחייבים למצוא פתרונות מידיים. גם איחוד חוגים כשלעצמו אינו פסול אם אינו תירוץ לפיטורים של סגל בכיר או זוטר ולצמצום מספר הסטודנטים העתידי. אולם הנהלה זו צריכה לדעת שסגירת החוג לתיאטרון והשקעת כספים מסיבית בבית ספר לממשל היא בחירה מודעת בסוג מסוים של אוניברסיטה, בסוג מסוים של תרבות. גם הקמת מכונים נוספים בניהולם של מקורבים במקום הרחבת הספריות, או עריכת כנסים בינלאומיים ראוותניים במקום מלגות קיום לסטודנטים, הן בחירות אסטרטגיות גרועות לבנייתה של אוניברסיטה חסכונית ותוססת הנחשפת לציבור רחב.
לכן צודקים הסטודנטים במחאתם. הרפורמות נעשו ללא שיתופם והונחתו עליהם מלמעלה. הם צריכים רק לדעת שמאבקם נגד הנהלת אוניברסיטה תל-אביב יהיה מאבק חלקי ועקר אם הוא לא יופנה גם כלפי האחראים הפוליטיים למשבר הנוכחי במערכת ההשכלה הגבוהה. יש לזכור שאוכלי העוגות הגדולים נמצאים בסופו של דבר במקום אחר.
פרופ' שלמה זנד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב
הפגנה באוניברסיטה. לקטנים קוצצים והגדולים אוכלים עוגות
צילום: ניב קלדרון
מומלצים
