התנתקות? יהיה בסדר
על הנייר תוכנית ההתנתקות נראית מאורגנת: יש תאריך, פרק זמן קצוב וכוחות גדולים שיוקצו למשימה. אבל מבט מקרוב מגלה שכלום לא מוכן. בפיקוד דרום מודים: "עוד לא סגרנו הכל. זה יקרה תוך כדי תנועה". במשטרה אומרים: "נקווה שהכל יעבור בשלום", ועם מד"א איש לא דיבר עד לפני שבועים והם "בונים על מעט נפגעים". ראש מועצת רמת הנגב: "כמו שזה נראה עכשיו, שום דבר כאן לא מוכן לקלוט את המפונים ב-20 ביולי"
כארבעה חודשים נותרו עד לתחילת פינוי תושבי גוש קטיף מיישוביהם. כ-25 אלף לובשי מדים - שוטרים, שוטרי מג"ב וחיילים - יתבקשו לפנות כ-8,000 תושבים. על הנייר לפחות הכל מאורגן, אבל בחינה מקרוב של ההכנות וההיערכות של הגופים השונים לקראת המהלך מעוררת תהייה - שלא לומר דאגה של ממש. הבלגן, כצפוי, חוגג.
שר הביטחון ,שאול מופז, כבר קצב את פרק הזמן למהלך: "שלושה עד ארבעה שבועות", הוא אמר לאחרונה. הצבא ינהל את הפינוי מלמעלה ובמעגלים החיצוניים, והמשטרה אחראית על הוצאת המתנחלים מהבתים, העלאתם לאוטובוסים והוצאתם מהגוש דרך ציר כיסופים, אמרו גורמי ביטחון. אבל תוכניות לחוד והכנות בשטח לחוד:
"להיכן תיקחו את המפונים שאין להם בית לעבור אליו?" שאלנו השבוע בכיר בפיקוד הדרום. "יש כמה בתי מלון באשקלון ובבאר שבע", ענה. "אילו?" שאלנו. "אני עוד לא ממש יודע", ענה. "כמה אנשים תאכלסו שם ולכמה זמן?" התעקשנו. "אני לא ממש יודע. אנחנו עדיין לא סגרנו הכל. זה יקרה תוך כדי תנועה".
אבל בבאר שבע ובאשקלון אין די בתי מלון שיוכלו לקלוט אלפי תושבים שלא רוצים להיכנס למשא ומתן לפינוי, ולא מצאו עדיין בית חלופי, מה תעשו? הקשינו. "נראה", אמר.
המשטרה: מקווים שלא תהיה התנגדות
ומה קורה במשטרה? "שמייח", השיב ספק בציניות ספק בייאוש קצין השותף להליכי התכנון. איך תוציאו את המתנחלים שיתנגדו? שאלנו בכיר במשטרה שהתפנה וישב עם מספר כתבים לשיחת רקע, כדי לשפוך מעט אור על ההיערכות המשטרתית להתנתקות. "בידיים", ענה, "בלי נשק. זה משהו שעוד לא עשינו אני מקווה שהכל יעבור בשלום" ענה.
ואם תהיה התנגדות? "אני מקווה שלא", אמר, "אבל יש לנו 8,000 שוטרים ועוד מספר כפול של חיילים, ואני מקווה ומתפלל בשביל עם ישראל שהכל יעבור בשלום".
ואם יבואו אותם רבבות שמאיימים לרדת מהגבעות ומההרים של יהודה ושומרון ולבלום בגופם את כחולי המדים? שאלנו. "מה זאת אומרת? אני בטוח שבהוראת הדרג המדיני יימנע המעבר שלהם לתוך השטח המפונה", ענה הבכיר אך לא נשמע כל כך בטוח.
ספר לנו כמה אוטובוסים יש כדי להוציא את המפונים המסרבים לצאת בכוחות עצמם? הסתקרנו. "יש לנו 200 אוטובוסים מסוגים שונים", אמר. זה יספיק? "נקווה" ענה.
בהכנות לקראת תוכנית ההתנתקות לא שותפו כלל, עד לאחרונה, אנשי מגן דוד אדום. מישהו היה כנראה מאוד אופטימי שכן אף אחד לא טרח לדבר איתם. לא הצבא ולא המשטרה. המפנה חל לפני כשבועיים. "עכשיו", סיפר מנהל מד"א במרחב הנגב, יהודה שושן, "אני יותר רגוע. היו לנו כמה דיונים ואנו יודעים פחות או יותר מה הולך לקרות".
מה הולך לקרות?, שאלנו. "יהיו 20 אמבולנסים שיצתוותו לכוחות בפיקוח של צה"ל. אנו בונים על מעט נפגעים, רובם קל, אולי יהיו עשרות. אבל זה תלוי באיך יתפתחו הדברים בשטח", אמר.
בנגב: שום דבר לא מוכן לקליטת המפונים
אלפי דירות פנויות יש בנגב אבל אף ראש רשות לא הלך עדיין לחפש עבורם קליינטים בקרב המפונים. בנוסף על תקציב הפיצוי הובטח מענק בסך 30 אלף דולר לכל משפחה שתבוא מגוש קטיף לנגב, אבל עד כה אין ברשימה של המתפנים אפילו שם אחד שהביע כוונה לעבור לבאר שבע למשל.
ראש מועצת רמת הנגב, שמואל ריפמן, המקורב גם לאריאל שרון וגם לשמעון פרס, מודה שכמו שזה נראה עכשיו, ההכנות לקליטת המפונים במרחבי הנגב רשלניות בלשון המעטה.
"אני חייב לומר לך את האמת", הוא אומר, "כמו שזה נראה עכשיו, שום דבר כאן לא מוכן לקלוט את המפונים ב-20 ביולי. נכון, יש רצון. יש כוונה להקים כאן יישובים ולפתח את הקיימים. אצלנו, למשל, אנו בונים על רתמים או על מרחב עם. אבל האמת היא שאין תשתיות לקלוט את המפונים. אני חייב להודות שאם לא ננקוט עכשיו כמה מהלכים זריזים, אין לנו סיכוי לספק להם אלטרנטיבה ראוייה כאן".
אורי נעמתי, ראש מועצת אשכול, הגובלת ברצועת עזה ממזרח, דווקא לקח ברצינות רבה את פוטנציאל יישוב המפונים בנגב. הוא אפילו הכין מחנה של יותר מ-200 קרוואנים כדי לספק פתרון ביניים. מדובר במעין מחנה פליטים משוכלל, אולי יהיו שם אפילו מזגנים ותשתיות מסודרות.
כרגע עסוק נעמתי בתוכניות להקמת מערכת חינוך ושירותי קהילה למחנה הזה, הממוקם סמוך ליישוב יבול. אבל גם הוא מודה שבינתיים הכל על הנייר. "אנו צריכים לקחת בחשבון שיחלפו כשנתיים עד שנוכל להעניק למפונים תשתיות מגורים ושירותים קהילתיים ראויים, מחינוך ועד לבתי כנסת. בינתיים הם יאלצו לחיות בקרוואנים".
לתפוחי האדמה של נירים שלום (בינתיים)
ואם לא די בכך, הרי שהדוגמה הבאה מעידה אולי יותר מכל על חוסר התיכנון, הזילזול הרשלני, הסחבת וההשלכות החמורות שצפויות להיות לטיפול הלקוי והחובבני במהלך שהוא אולי החשוב ביותר שידעה ישראל בשנים האחרונות.
אחרי שהמתיישבים ייצאו מגוש קטיף, גם צה"ל צפוי להוציא את בסיסיו מהאזור, אבל את הבסיסים צריך להעביר למקום אחר, קרוב ככל האפשר לגוש. לצורך זה נבחרו השטחים החקלאיים של קיבוץ נירים, שעוטפים את רצועת עזה ממזרח.
בצה"ל חישבו ומצאו שכדי שהבסיסים יהיו מוכנים לקליטת החיילים ב-20 ביולי, צריך להתחיל לעלות על הקרקע ב-15 במרס. אבל מישהו שכח כנראה שלפני כן צריך לדאוג שהחקלאים של נירים, שמתפרנסים מהיבולים שגדלים על האדמות הללו משנת 1949, יקבלו את הפיצוי הנדרש.
כך קרה שביום שלישי השבוע קיבל רכז המשק של נירים מכתב ממנהל מקרקעי ישראל שמודיע לו: "מחר אנו עולים על השטח בדחפורים". הורציו ויניצקי נחרד. על האדמות הללו הוא מגדל בוטנים, חמניות ותפוחי אדמה, ואיש עוד לא אמר לו מי ישלם לו עבור הנזק העתיד להיגרם אם החלקאים לא יצליחו להוציא אותם מהקרקע בזמן.
ויניצקי רץ לבית המשפט ובאמצעות עורך הדין יהודה קוטאי הצליח להוציא צו מניעה שעצר את הדחפורים של משרד הביטחון.
לתפוחי האדמה שלום לפי שעה, אבל עד לדיון ממצה שיערך בבית המשפט, או עד שמישהו במשרד הביטחון יפתח את היד הקמוצה, התוכנית להקמת המחנה הצבאי על אדמות נירים תקועה. המשמעות היא שהמחנה הזה לא יוקם כנראה במועד, וכך גם התוכניות האחרות ייחדו, לחיילים לא יהיו תנאים מתאימים לשלוט בגזרה אחרי ההתנתקות ואפקט הדומינו רק יסבך את המהלך ויוסיף כאבי ראש מיותרים לאמונים על המלאכה.
"לא נעים אבל לא נורא", אמרו לנו בפיקוד הדרום. "הכל יסתדר בסוף, אין סיבה לדאגה".
דובר מינהלת סל"ע, חיים אלטמן, הגיב לדברים האמורים בכתבה: "מינהלת סל"ע איתרה פתרונות מגורים לתקופת ביניים לכל המפונים שלא יהיה להם בית לעבור אליו. חלקם קיימים וחלקם יוקמו בהליך מהיר עד מועד הפינוי. בקרוב, נציג את תוכניתנו בנושא".
לפנייה לכתב/ת 
