בחרנו לחיות, עובדה שאפשר

בתחילת השבוע הגיעו לכלא נווה תרצה שבע אסירות לשעבר, שהיו נרקומניות בעת ריצוי מאסרן. הן הגיעו כדי לעודד 10 אסירות באגף הטיפולי בכלא, שעוברות גמילה מסמים במקום, במסגרת  פרויקט המפגיש בין האסירות לשעבר לאסירות של היום. הפרויקט "אחדות" מתקיים תחת הסיסמא "בחרנו לחיות, עובדה שאפשר".

שבע האסירות לשעבר עמדו נרגשות מול הכלואות וסיפרו כיצד הצליחו לנצח את הסמים ולבחור בחיים. אחת מהן סיפרה, איך הגיעה לכלא אחרי לידת בנה, שנלקח ממנה לאימוץ עוד לפני המאסר. גם בזמן המאסר היא הייתה נרקומנית כבדה עד שהחליטה לעבור גמילה באגף הטיפולי: "אני נקיה מסמים כבר שלוש שנים, אני עובדת, התחתנתי ויש לי בעל אוהב. אני בהריון ועושה מאמצים להחזיר את בני. אפשר אחרת, יש חיים בלי הסמים". 

האסירות באגף הטיפולי (צילום: רענן בן צור)

אסירה נוספת לשעבר סיפרה איך הגיעה לכלא ולא עשתה חשבון לאף אחד כשהשתמשה בסמים קשים. היום, כבר תשע שנים שהיא לא מכורה. היא עובדת ומתפקדת ככל אדם נורמטיבי אחר.

סיפורי הנגמלות ריגשו את האסירות הנמצאות עדיין בגמילה. הן הביטו בהן בהערצה ובלא מעט קנאה, על שהצליחו לנצח את הסמים. 

אחת המדריכות באגף הטיפולי היא אסירה לשעבר שכבר תשע שנים נקיה מסמים. "האסירות לשעבר באות לעודד את האסירות באגף. איפשרנו גם לאסירות אחרות שמשתמשות בסמים בכלא לבוא למפגש, תוך ניסיון להוכיח ולהראות להן שאפשר לחיות בלי סמים", הסבירה.

המדריכה סיפרה שגם היא היתה נרקומנית כבדה, וריצתה בעבר שלושה מאסרים של שש שנים בסך הכל. "אם לא הייתי מפסיקה עם הסמים הייתי חוזרת לכלא", אמרה בהחלטיות. "מה שהוביל אותי לכלא הם הסמים, ולשמחתי הם הובילו אותי רק לכלא ולא לבית משוגעים או למוות. גם לאחר שיצאתי מהכלא נקיה מסמים לא נתתי לאף אחד לשבור את רוחי המשכתי במטרה שלי כי היה לי חשוב לחיות".

כל הזמן חייתי בהכחשה

בין האסירות הנמצאות בגמילה באגף הטיפולי נמצאת מרינה, רק בת 21, שנידונה ל-15 שנות מאסר בפועל על עבירות שוד בנסיבות מחמירות וסיוע לרצח.

מרינה בכלא כבר שנתיים ושמונה חודשים. לדבריה, "בגיל 14 נפלתי לסמים. בהתחלה סמים קלים ואחר כך סמים קשים. עזבתי את הבית וגרתי ברחובות. הייתי בתקופה של אי שפיות ומה שהיה בראש שלי היה רק איך להשיג סמים. הייתי משיגה אותם על ידי התחברות לאנשים מבוגרים יותר שיש להם כסף ומשתמשים בסמים, או באמצעות גניבות כדי לממן את הסם. כל הזמן חייתי בהכחשה.

"כשנכנסתי לכלא החלטתי שאני מפסיקה עם הסמים. ראיתי עד להיכן הם הביאו אותי והחלטתי לפתוח דף חדש בחיים שלי. אם לא הייתי באגף הטיפולי הייתי ממשיכה להשתמש בסמים גם בכלא", סיפרה מרינה.

לדבריה, "היום אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי בחזרה. אנחנו עוברות שיחות עם מטפלות ושיחות קבוצתיות. הגמילה הפיזית היא לא הבעיה, אלא הגמילה הנפשית. אנחנו מדברות על עצמנו ומספרות כל מה שקרה לנו בגלל הסמים".

מרינה נמצאת באגף הטיפולי כבר שמונה חודשים, והיא נחושה להמשיך את הטיפול. "התחלתי להבין מי אני. כל השנים חייתי בהכחשה וברחתי לסמים".

חשבתי שמי שקמה לעבודה היא מפגרת

זינה אוקינוב, בת 26, מרצה עונש של ארבע וחצי שנות מאסר על ביצוע שוד בנסיבות מחמירות. זהו מאסרה השני לאחר שבעבר ריצתה עונש של תשעה חודשים. "התחלתי להשתמש כבר בגיל 17. מיד לאחר שעליתי לארץ נפלתי לסמים קשים, הרואין וקריסטל. הייתי גונבת כדי לממן את הסמים. ניסיתי להפסיק להשתמש מספר פעמים, אבל אף פעם לא הצלחתי.

"במאסר השני החלטתי לעשות משהו עם עצמי ולהפסיק. החלטתי לעשות משהו עם החיים שלי, אחרי שאיבדתי את כל המשפחה שלי. בעלי מת בגלל שימוש בסמים. הבנתי שאם לא אפסיק אני אגמור כמוהו והברירה שהיתה לי היא או לחיות או למות. באגף הטיפולי קיבלתי עזרה מקצועית ובחודש הבא אני חוגגת יום הולדת ראשון של נקיון מהסמים".

אוקינוב הוסיפה: "באגף עזרו לי מאוד. הבנתי שאני הורסת לי את החיים וחשבתי שמגיע לי לחיות ולא למות. היה לי קשה בלי הסמים וגם עכשיו עוברים עליי ימים קשים, אבל אני יודעת שלא אפול כי אני רוצה לחיות. אני לא רוצה לחזור להיות כמו פעם, לא רוצה לגור ברחוב, לא רוצה לחזור לכלא. מגיע לי לחיות כמו כל בן אדם אחר. זה שבעוד חודש אני אחגוג שנה של נקיון - אני רואה את זה כהישג שלי. אף פעם לא הצלחתי להיות נקיה מסמים, אפילו לא שבוע. אני מאמינה בטיפול ואני מאמינה שאצליח כי אני יודעת שזה לטובתי.

"כשאני רואה את האסירות לשעבר, אני מבינה שאפשר לחיות בלי סמים ואפשר להצליח. הן נותנות לי תקווה. פעם חשבתי, שמי שקמה בבוקר לעבודה היא מפגרת. אבל היום למדתי לחיות לפי סדר יום ואני כבר לא יכולה בלעדיו. אני מקווה, שבעוד כמה שנים אני אבוא לכלא לעודד אסירות אחרות ולהראות להן שהסמים זה מוות, ואפשר לבחור בחיים".

אי אפשר לתאר את הגאווה

הגמילה באגף הטיפולי הוא רק חלק ראשון בגמילה. גם לאחר השחרור מהכלא, מלווים את האסירות גורמים מקצועיים, והן שוהות בהוסטל כדי לסייע להן להשתלב לאט ובזהירות בחברה.

בכלא נווה תרצה כלואות כ-200 אסירות. מפקדת הכלא, סגן גונדר לאה קליינר, סיפרה כי לכ-70 אחוזים מהן יש רקע של סמים.

לדבריה, "כל אסירה שמגיעה לאגף הטיפולי עוברת ועדה, ויש קריטריונים על מנת להתקבל לאגף. בין היתר מדובר בשינוי דפוסי התנהגות עבריינים. הגמילה והטיפול שהן עוברות לא קלים. קשה להן להתנתק מהסמים ומהחברים שקשורים לסמים".

קליינר הוסיפה, כי הטיפול נמשך כשנתיים. "ההצלחה לא נמדדת סטטיסיטית, אבל כל אחת שמצליחה לחזור לקהילה ולתפקד בחברה - אי אפשר לתאר את הגאווה שלנו ושלה עקב כך. זאת הצלחה".