שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "ככה עושים את זה נכון"

    אנה וגנר מסבירה מדוע לא תמיד חייבים לשמור על הכללים, בין אם מדובר בחיזור ובין אם מדובר בהכנת קארי מפואר

    התאהבתי בו בגלל המטבח שלו. על כירים תעשייתיות מבהיקות עמדו שני סירי לה-קרזט אדומים, אחד עגול ואחד אובלי. המקרר, מן הזן שהיה מצוי פעם בחנויות מכולת, הציג לראווה מבחר נאה של יינות לבנים שניבטו מבעד לצוהר השקוף בדלת הנירוסטה. עגלת בוטצ'ר-בלוק חיננית ועליה מסננת אמייל תכולה ובה המון תותים שטופים היתה העיטור ששבה את ליבי לגמרי, וכשהבטתי במדפי הספרים העמוסים ממיטב ספרות הבישול העולמית ידעתי שאני שלו, אם רק ירצה.

     

    לביקורי ההיסטורי הראשון בקודש הקודשים שלו קדם חיזור מעודן מן הזן שהיה משאיר את חברותי ירוקות מקנאה – אבל גם מייחלות לדייט עם מישהו

    ארצי יותר. קודם "דון ג'יובאני" באופרה (זה היה לפנים ולפני שנים, כשהאופרה החדשה היתה בחיתוליה), אחר כך האזנה בשניים ל"מחולות אגודת דוד" של שומן או איך שלא קוראים לזה בעברית, בהחלט יצירה לא ממש מוכרת לחובב המצוי. זה המשיך ביום קסום של סיור גלריות בעיר, ארוחה ב"תפוח זהב" המנוחה – ראובן, הסומלייה האגדי עם המבטא הכי גרמני בתבל, הכיר גם את הבחור וגם את ההעדפות שלו וכולן היו מצוינות ומנומקות – ובערב הגיע הביתה זר פרחים ופתק שמודה לי על החברה הנעימה. נו, לא להתאהב?

     

    אני אישה צינית מכדי להאמין בניסים, ומכל בחינה שהיא הבחור היה נס. קרח, אבל מי מושלם? ממושקף – כמוני, לא? כבר פינטזתי את שנינו מחייכים ומסירים את המכשולים לנשיקה הראשונה שלנו, שמשום מה בוששה להגיע. מאד לא נוח להתנשק עם ממושקפים, במיוחד כשהתשוקה לוהטת, האדים עולים על הזגוגיות והידיות נוטות להסתבך עם האנטומיה של הזולת. תוך כדי פנטזיה מחוייכת הזכרתי לעצמי שאסור בשום אופן להתאהב בבחור לפני שרואים אותו מתנועע בתוך הבית שלו, ואם אי פעם אכתוב ספר כללים שיסייע לבחורות לשמור על קור רוח ברגעים הקשים של ההתאהבות, זה היה אחד הראשונים שבהם.

     

    ואז ראיתי את המטבח. הסיבה שבגללה לא כתבתי עדיין את ספר הכללים היא בדיוק הסיבה שבגללה אני כותבת כאן: מין קינקיות קולינרית חסרת כל הגיון, בעליל לא שימושית – שהיא חלק כל כך בלתי נפרד מאישיותי, שפעם בשבוע אני מוכרחה להתיישב אצל המחשב ולמצוא לה מוצא. במלים אחרות: אני באמת מאמינה בכל ליבי בקשר העמוק בין אהבה לבין אוכל. אבל כיצד אשכנע נשים תבוניות ממני שאני יכולה לומר להן המון על הבחור שלהן לפי האופן שבו הוא בולס שוארמה, או שותה את הדרינק השני שלו בפאב שבו קבעתם, או חותך ירקות לסלט. ולכן, עשיתי רק טעות אחת וקצת מרכזית ביחסי עם הבחור: התאהבתי בו לפני שראיתי אותו מתפקד במטבחו.

     

    נדמה לי שאני יזמתי את הורדת המשקפיים בצוותא. לא נרשמה התנגדות, להיפך. בנשיקה היה אולי משהו אבירי מדי וקצת מרוחק, וכיוון שגם כשאנחנו מתנשקים המוח לא נשרף, חשבתי ברגע ההוא שההמשך יהיה סביר יותר. טעיתי.

     

    האמירה "הוא/היא טובים/לא טובים במיטה" תמיד היתה חסרת שחר בעיני. הרי לא רק הזולת נמצא שם, אלא גם אתה/את, ואולי מה שטוב/לא טוב הוא החיברו המשונה, הכימיה הרגעית, מצב הרוח והיערכות הכוכבים? מי יכול בכלל למנות ולהסביר את כל הגורמים לליל עינוגים מוצלח או לבוקר של הנאה חושית סוחפת? ואם מתחרב אחד מן הגורמים הללו, אז דווקא הזולת לא בסדר? ומה איתי?

     

    כך שאת הענין המהוסס והדאגני שהתרחש בינינו, שבו הבחור הקפיד על כל הכללים ועבר מצפון לדרום כטכנאי לא ממש מיומן, תליתי דווקא בי. אני קצת אנרכיסטית, במטבח ומחוצה לו. לא אוהבת יותר מדי כללים מן הסוג הזה ונהנית לשבור אותם, אם אפשר. לבחור זה נראה מוזר, והוא ביקש ממני להפסיק כי הוא רצה להתרכז בי. אחר כך גם אמר "לא ככה, לא בפעם הראשונה שלנו", ואני החלקתי את זה מתוך נימוס.

     

    עם כל זאת, אסון לא קרה שם. לא נורא. תמיד יש פעם ראשונה, ובדרך כלל היא אלוהית רק בספרים – אבל לא בספר שאני אכתוב. לעתים קרובות תגלו שהפעם הראשונה בכלל לא מעידה על מה שיתפתח בהמשך מתוך היכרות. מה לעשות שגם במטבח זה כך?

     

    נשארתי לישון על סדיני הסאטן הצחורים שלו. למחרת הפציעה שמש של שבת בין חווקי התריס, והוא התעורר, התיישב, ואמר – אוי ואבוי. חשבתי שהוא מתכוון אלי וקצת נחרדתי, אבל עד מהרה התברר שהחיימוביצ'ים מגיעים לצהריים, והוא ישן קצת יותר מדי ושכח להפעיל את המעורר, אז מה יהיה?

     

    הצרה הגדולה של הבחורות באשר הן היא האמפתיה המיידית שהן מפתחות כלפי הזולת שבמיטתו בילו את הלילה. צריך לחכות קצת עם העניין הזה ונגזרותיו: תוך עשרים דקות מצאתי את עצמי חגורת סינר איכותי ועומדת לצידו במטבח,נכונה לסייע לרווחתם של החיימוביצ'ים העלומים הללו ולעזור לבחור החדש שלי בעת מצוקה.

     

    הנה תקציר הארועים הקטסטרופליים שאירעו מרגע זה ואילך: הוא חיפש את ספר הקארים המקצועי שלו ולא מצא, ונאלץ להסתפק בספר מאוד נחות לטעמו, ומתוכו בחר קארי עוף שהיו לו 13 מרכיבי תיבול שונים שיש לייצר אותם ראשית על ידי כתישת גרגרים מתודית במעבד מזון בפולסים בודדים.

     

    הצצתי במתכון. אמרתי לו שאני יכולה לעשות את זה לא פחות טוב בשקית ניילון ועם פטיש שניצלים. יתרה מזאת, אחרי שהצצתי במזווה אמרתי לו – יש כאן קארי מדרסי מצויין מלונדון, והוא הביט בי בייאוש. וקבע שבמתכון יש גם ציפורן ובמדרסי שלו אין, אז חייבים לייצר מההתחלה. ואחר כך חייבים לפתוח את התבלינים במחבת. ואחר כך, בעוד מחבת, להזהיב בצלים עם גי.

     

    לא היה גי. כדי לייצר גי ביתי, יש לאדות חמאה בעוד מחבת למשך חצי שעה לפחות על אש פיצפונת ולהסיר ממנה את מוצקי החלב, הללו שגורמים לחמאה להישרף. אחר כך צריך לסנן אותה ורק אז אפשר להשתמש בה במטבח ההודי, שמאמין באש גדולה. שימו לב, בינתיים לכלכנו כבר שלוש מחבתות, קרש חיתוך, מסננת רשת דקיקה, מעבד מזון וכמה קערות שבהן הונחו כל המרכיבים מראש, כי כך צריך, לפי הכללים.

     

    הבחור לא היה בנוי לקיצורי דרך כלשהם. עיון נוסף במתכון גילה שיש להשרות את העוף במרינדה שנוזליה מורכבים מיוגורט, חלב ושמנת מתוקה. הצעתי חלב קוקוס במקום, נדחיתי בנחירות בוז קלות וכבר לא סבלניות.

     

    הוא טען שהנוכחות שלי במטבח מסיחה את דעתו ומפריעה לו להתרכז במה שחשוב באמת, ואם לא אכפת לי סתם לשבת הוא ישמח. בשלב זה של חיינו המשותפים שמחתי עד מאד, ביטלתי את התוכניות ללטף את עכוזו בעודו מטגן כי אני לא אוהבת שעושים לי את זה ומה ששנוא עליך וכו', הדלקתי סיגריה והתבוננתי בהתרחשויות.

     

    הן היו סוערות, מיותרות ומודאגות. מה לעשות שהבחור התנהל בקודש הקודשים שלו בדיוק, אבל בדיוק כמו בין הסדינים? הכל התרחש בכובד ראש ומתוך דאגה גלויה לזמן שנותר עד לבוא החיימוביצ'ים. ובאמת שלא נותר הרבה זמן, כי לא נעשה שימוש בזוג ידיים עובדות של אנרכיסטית שהציעה לחתוך ירקות לסלט – סלט? עם קארי? מי אוכל סלט עם קארי? צריך ראיטה! ומהי ראיטה אם לא סלט? נו, טוב, לא חשוב. אפילו להעמיד סיר אורז הוא לא הרשה לי, כי צריך לפקח על התמוססותם המדוייקת של חוטי הזעפרן, והוא לא היה בטוח שאני יודעת איך.

     

    חצי שעה לפני החיימוביצ'ים המטבח נראה כמו אחרי פלישת צבא רג'סטן, כולל פילים. שאלתי אם אני יכולה לעזור בנקיונות. נדחיתי. הוא נעלם לרגע ושב – אני נשבעת לכם ביקר לי – עוטה שנורקל, חגור בסינר פלסטי, חובש כפפות אזבסט וחמוש בתרסיס הכי לוחמני ביקום לניקוי תנורים.

     

    הכיריים הוצפו, הסרחון התפשט במטבח ומשם ביקום כולו, אני השתעלתי בעיניים דומעות והוא היה חסר סבלנות: "תשמעי, ככה עושים את זה נכון", הודיע לי. לא היה טעם להתווכח ולומר שאני עושה את אותה פעולה עצמה באמצעות סמרטוט, מים חמים וסבלנות, כי ג'יפה חד פעמית שנדבקת לכיריים, ג'יפה מכל סוג שהוא ובלבד שאינה עתיקת יומין, תוסר בסופו של דבר הרבה לפני בוא החיימוביצ'ים, ובלי אלימות וכימיקלים.

     

    הם היו מקסימים, החיימוביצ'ים, וגם הקארי היה מצויין. עם טרחה שכזאת, מן הדין ומן הצדק שיהיה נפלא. נימוסי האירוח של הבחור היו ללא דופי. הכל התנהל על מי מנוחות, ואני שתיתי מעט יותר ממה שמותר על פי הכללים, והייתי מוכנה ומזומנה להעניק לבחור ולי הזדמנות נוספת. שוב אני רוצה לומר, לגמרי לזכותו, שהוא נעתר בחפץ לב. אבל בין הלב לבין אברים פועמים אחרים באנטומיה כבר לא התקיים קשר, ואני מוכנה לקבל עלי את האחריות וגם את האשמה, אם צריך.

     

    מה שאינני מוכנה לקבל הוא, שאסור לחרוג מן הכללים. הם מצויים שם כדי שנבעט ונשבור ונברא מתוך השברים יצירה חדשה. אולי לא מנומקת, אבל גם לא מוכתבת – וכולה שלנו.

     

    נאמנה לאמירתי זאת, הנה לפניכם קארי פשוט וקל מאד שמלכלך רק סיר רחב ושטוח אחד וקרש חיתוך. הוא מלא קיצורי דרך, אבל הוא טעים להפליא. הוא יכול להופיע תוך עשרים דקות על שולחנכם אם מדובר בדג, וארבעים – אם מדובר בנתחי עוף. כל מי שיבשל אותו, יזכה לאהדתי אם יוסיף, יגרע, ישפר, יתמרן ויאלתר במתכון. ולידיעת הבנות שבינינו: הבחור עדיין פנוי, ועדיין ממתין לחובבת מתכונים רצינית, אחראית ויסודית.

     

    קארי - לא על פי הכללים 

    קניות:

    1 קילו כנפי עוף, או ירכיים מחולקות לנתחים קטנים, או שוקיים או חזה או דג, שיכול להיות סלמון, נסיכת נהילוס, פילה לוקוס או אפילו הדג המיתולוגי הידוע כ"דג פילה", ובלבד שיהיה זה דג מוצק-בשר

    25 גרם תערובת קארי טחון מן הזן החביב עליכם וממידת החריפות הרצויה לכם

    2 כפיות כורכום

    3 כפות חמאה מרוככת וכף שמן או 4 כפות שמן או 4 כפות גי

    3 בצלים יבשים חתוכים לרצועות דקות

    4 שיני שום פרוסות דק, אבל לא מוכרחים אם אין בבית, או שהחיימוביצ'ים לא אוהבים

    3 גזרים חתוכים לדיסקיות אובליות (ז'וליין) או שני פלפלים, אחד אדום ואחד ירוק, חתוכים לרצועות או גזר ופלפלים גם יחד

    פלפל חריף ירוק אחד פרוס לטבעות, או אדום אחד או בכלל לא, אם לא אוהבים

    צרור כוסברה, אבל אפשר גם בלי, ואפשר פטרוזיליה במקום

    5 גבעולי בצל ירוק, אם מתחשק לכם

    400 מ"ל חלב קוקוס

    2 כפות חמאת בוטנים, באמת לא אכפת לי מאיזה סוג, רק שתהייה חלקה.

     

    וכך נעשה:

    1. בסיר רחב ושטוח, מטגנים את הירקות ביחד על להבה גבוהה ותוך כדי ערבוב, בשומן שבחרתם לשם כך. הם לא צריכים להזהיב או להשחים, רק לשחרר טעמים לתוך השומן ולתבשיל.
    2. אחרי 4-5 דקות, מנמיכים להבה, יוצקים חלב קוקוס לתוך הסיר, מפזרים עליו אבקת קארי וכורכום ומערבבים ממש היטב. מוסיפים את חמאת הבוטנים ושוב מערבבים היטב. מנמיכים להבה ונותנים לזה לבעבע ולהסמיך דקה. מחליקים את הדגים המפולטים או העופות המחולקים לנתחים לתוך הסיר ומוודאים שכל פיסה מכוסה בנוזל. אם צריך, מוסיפים ממעט חלב קוקוס או מים. או יוגורט. או שמנת מתוקה. או חלב.
    3. מגבירים להבה, נותנים לעסק לרתוח פעם אחת ומנמיכים להבה למינימום. מסים ומבשלים. דגים – עד 20 דקות. עוף – 35. מכבים. זורים כוסברה ובצל ירוק ממעל, מערבבים ומגישים. אם הסיר יפה כמו הלה-קרזט של הבחור, קחו אותו לטיול אל השולחן.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא היה גי מוכן - הכנו לבד.
    צילום: סלימאן אבוגוש
    "הצעתי חלב קוקוס במקום, נדחיתי בנחירות בוז קלות וכבר לא סבלניות"
    "כל מי שיבשל את הקארי, יזכה לאהדתי אם יוסיף, יגרע, ישפר, יתמרן ויאלתר במתכון"
    צילום: סלימאן אבוגוש
    מומלצים