לדבר בשפה של הלב

להקת אן-איי-אי, ששמה המלא הוא "מפגש בינלאומי חדש", כשמה כן היא: להקה המבוססת על מפגש בין שחקנים בני לאומים שונים.

הגרעין המייסד הוא זוג השחקנים הנורבגי-צ'כי של ואיווה מוברג, אבל חברי הלהקה כוללים גם שחקן בריטי ושחקנית צרפתייה, ובליל השפות שהם מדברים על הבמה (ההצגה מלווה בתרגום סימולטני לעברית) בהחלט מבטא את רוחה של אירופה החדשה העל-לאומית. אך יותר מכול מזכירה הלהקה בסגנונה הפשוט והפתוח המשלב מוזיקה, שירים, שימוש בחפצים יומיומיים ותיאטרון עממי-ליצני את להקות השחקנים הנודדות של פעם, שהביאו את חוכמת החיים הפשוטה שלהן באמצעות סיפורים אנושיים מרגשים.

הסיפור שהם מציגים בהצגה "בקושי זוכרים את העבר" מתייחס לאסונות שפקדו דווקא את אירופה הישנה, ובמיוחד את רוסיה, במאה ה-20. במרכזו: דמותה של מריה מיכאילובנה, אישה בת 100, הנזכרת בימי נעוריה ובאהבתה הגדולה לבעלה, נועם, שגויס ונפצע בצבא הצאר במלחמת העולם הראשונה, נשלח לכלא בימי המהפכה ומצא את מותו בימי המצור הגרמני על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. אך העיקר אינו בסיפור התמים והסנטימנטלי במכוון, אלא בסגנון ההגשה המקורי, הליצני ומלא-הקסם. באמצעים מינימליים בונים חברי הקבוצה סיטואציות בימתיות משעשעות וגם נוגעות ללב, תוך שימוש יפהפה במוזיקה עממית, המנוגנת על-ידי השחקנים עצמם, בסגנון של מספרי סיפורים עממיים, המשלב פנטומימה והרבה אירוניה עצמית.

את המסגרת לסיפור מספק שיר העם הרוסי המוכר לנו בתור "בואי, אמא", ובסוף ההצגה הקהל והשחקנים מצטרפים לשיר אותו ביחד. ההתחברות הזו מבטאת את החום האנושי הזורם מהבמה לאולם – ובחזרה. לסיכום: הצגה מקסימה, היוצרת תיאטרון פשוט, אינטימי, אנושי ורב-חן, שכובש את הלב בכל שפה.