שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לא התנתקות. שחיתות
    בעוד שרון עמל לתגמל את מקורביו בליכוד, מתרחב הפער בינו לבין יתר הציבור בישראל, שמתקשה לבלוע את ההתנתקות כמוצץ האולטימטיבי שאמור להשתיק הכל. עכשיו כבר מדברים בגלוי, גם בכנסת וגם בכלל, על השחיתות, על תאוות השררה ועל אובדן המדינה. ושרון? "לא מעניין אותו מה יגיד הציבור, עכשיו הוא צריך לכבוש מחדש את הליכוד", מסביר אחד ממקורביו. תחילתה של התפכחות ציבורית?
    הרצליה פיתוח, אמש, קצת לפני תחילת משחק הכדורגל ישראל-צרפת. על מסך ענק באחד הפאבים באזור התעשייה נראו כבר שחקני שתי הנבחרות כשהם בדרכם אל הדשא, אבל אוהדי הכדורגל שהגיעו לפאב לא הצליחו להניח לנושא שהעסיק אותם: מוסריותו של אריק שרון. יועץ של אחד משרי הליכוד, שבא למקום בשביל הכדורגל, לא האמין למשמע אוזניו.

     

    קבוצה לא קטנה של ישראלים צעירים, אוהבי בירה וכדורגל, התעקשה לנהל דווקא באותן דקות דרמטיות, דווקא כשמדינה שלימה היתה מרותקת למסכי הטלוויזיה והמתינה לשריקת הפתיחה - דיון סוער על מינויי השרים (שלא צלח) ומינויי סגני השרים החדשים, כולם מנאמני ראש הממשלה. והמילים היו קשות. קשות לפחות כגודל הבושה שליוותה אתמול את המערכת הציבורית הישראלית לנוכח ההתנהלות של ראש הממשלה ואנשיו.

     

    "הייתי בשוק", סיפר יועץ השר אחרי המשחק. "ימנים ושמאלנים פשוט עמדו שם וירדו על שרון ותקפו את ההתנהלות שלו. כולם דיברו על זה שהוא עובר את הגבול, שמה שהוא עושה מסריח, שאסור לתת לו לעשות את המינויים האלה. 'אנשים מתים כי אין כמה מיליונים לתרופות', הם אמרו, 'ושרון מחלק ג'ובים למקורבים שלו'. היתה הרגשה מוזרה, של כעס אמיתי. לא נתקלתי בדבר כזה אף פעם".

     

    את הדברים ששמע היועץ בפתח משחק הכדורגל, השמיעו שעות ספורות קודם לכן גם פוליטיקאים בכנסת, מי בכנות ומי בצביעות מוחלטת. במזנון, במליאה, במשרדים, בשירותים, בראיונות לתקשורת – כמעט כולם, כולל אנשי ליכוד, צקצקו בלשונותיהם והנידו בראשיהם כלא מאמינים למראה כמות המינויים המיניסטריאליים שביקש שרון להעביר בחטף במליאת הכנסת. "ממש דוחה", הגדיר אחד השרים את מהלכיו של שרון, "פשוט גועל נפש מה שקורה כאן". אמירה זו, אגב, לא מנעה מאותו שר להצביע מוקדם יותר בממשלה בעד מינוי השרים החדשים.

     

    "שאני אנגב לשרון את התחת?"

     

    התחושה במסדרונות הכנסת דמתה אתמול לתחושה המלווה מכירת חיסול המונית. היתה זו תחושה של הידרדרות אל התחתית, אל מקומות שבהם עוד לא היינו. מי שהסתובב אתמול בפרלמנט הישראלי חש במעין התפרקות כללית מכל נורמה, מכל מוסר, מכל בושה. נדמה היה, ככל שנקפו השעות, שאין אף אחד ששולט ביד רמה, שרק מי שיודע לקחת לעצמו, יכול לתת גם לאחרים. אנשי שינוי ניהלו משא ומתן כמעט פומבי עם גופים שונים על חלוקת 700 מיליון השקלים שהשיגו תמורת תמיכתם בתקציב, ראש הממשלה ניסה למנות את מקורביו לשרים ולסגני שרים בתמורה לנאמנותם ולהצבעתם, המורדים שוב נעמדו על רגליהם האחוריות, חמישה חברי כנסת ממפלגת העבודה הודיעו כי יתנגדו למינוי השרים החדשים, ובין כולם הסתובבו חברי מרכז הליכוד שניסו, בין לבין, לסגור עוד קומבינה בשביל עצמם.

     

    כה גדולה היתה תחושת אובדן השליטה בכנסת, שאפילו אדם כמו בייגה שוחט, שהתנגד למינוי השרים, איבד את עשתונותיו במזנון חברי הכנסת, והתפרץ לעברו של השר חיים רמון, שניסה לשכנעו לתמוך. "עברתי את כל הדרך הזאת עד היום", שאל שוחט בצעקות שנשמעו היטב במזנון כולו, "כדי לנגב לשרון את התחת"?

     

    רמון נשאר המום. מתן וילנאי, שישב לצידו, נותר גם הוא עם פה פעור. אבל שוחט דיבר מדם ליבו. הוא לא יכול היה לסבול את העובדה שסיעתו תיתן יד לשורה של מינויים פרסונאליים לא נחוצים. רמון ווילנאי לעומת זאת, תמכו בישיבת הממשלה מוקדם יותר בבוקר ללא נקיפות מצפון. "יש את הזבל", אמר מישהו שצפה מן הצד על כל ההתרחשות הזאת, "ויש את המיץ של הזבל. זה כבר נהיה המיץ של הזבל. כל אחד עושה פה מה שבא לו".

     

    בין המבקרים של שרון היו, כאמור, גם כמה שרי ליכוד. אלא שדווקא צביעותם של אלה בלטה יותר מכל בים הביקורת שנשפכה על המינויים, לאור העובדה שאין כמוהם בהושטת יד להשחתת הנורמות השלטוניות הישראליות. מספיק לציין שבין המבקרים של שרון היו גם כמה שרים שיהיו מוכנים להרים יד בעד "חוק הג'ובים" למשל, בכל דקה של היום או של הלילה, או לחילופין, להתרפס בפני חברי מרכז המפלגה שלהם כאילו היו אדוני הארץ.

     

    התנתקות - אז שותקים?

     

    מי מהליכוד שביקר אתמול את ראש הממשלה על מהלכיו השנויים במחלוקת, יכול להלין רק על עצמו: את התרבות השלטונית הנהוגה בישראל
    בימים אלה תחת שלטונו של אריק שרון יצרו אנשי הליכוד במו ידיהם. הם נתנו ונותנים יד להנהגת נורמות שלא היו כאן בעבר, הם מוכנים למנות עשרות אנשים לתפקידים נחוצים, הם מוכנים להתרפס בפני חברי מרכז בחתונות, ימי הולדת ובר מצוות, והם יהיו מוכנים גם לסלול את דרכם של אנשי הליכוד לתוך מסדרונות השלטון הישראלי. גם בחוק, אם צריך.

     

    עד עכשיו זה עבד, איכשהו. בשנה וחצי האחרונות תוכנית ההתנתקות שמה רסן על פיה של העיתונות, כבלה את ידיה באמצעות כותרות מדיניות חשובות. בכל פעם שמישהו ניסה להעביר ביקורת על התנהגותו של שרון, שפיטר שרים, שפירק מפלגה, שהתעלם מהחלטות דמוקרטיות של מפלגתו – מישהו אחר שם אצבע על השפתיים: "שקט, מתנתקים" היתה הסיסמא, וכולם אימצו אותה אל חיקם בחום.

     

    אלא שמה שקרה בפאב בהרצליה פיתוח יכול לסמל את תחילתה של תפנית, של מעין התעוררות ציבורית. לא עוד התעלמות ציבורית מוחלטת ממעשי השלטון, לא עוד שתיקה רועמת. האזרח הישראלי מתחיל, אולי, להתעורר מן החלום של ארבע השנים האחרונות, מתחיל לראות שגונבים לו את המדינה מתחת לאף. עם כל הכבוד להתנתקות, יש פה גם מדינה, וחבל יהיה לאבד אותה, על הנכסים שעוד נותרו בה, בגלל עיוורון זמני.

     

    ומנגד: גם אם ספג מכה בכנסת, כאשר נאלץ לוותר על מינוי השרים המקורבים, אין זה אומר ששרון איבד את היכולת לבצע את השטיקים שמחזיקים אותו בשלטון. בטווח הארוך, מה שקובע זו יכולת ההישרדות שלו, ובזה הוא בינתיים מוכיח את עצמו כאלוף: את המשאל הפיל, את התקציב העביר, ואפילו כמה סגני שרים הוא מינה. והשרים? גם הם ימונו. מי ממקורביו של ראש הממשלה הסביר כי "שרון דיבר אתמול ליכודית, לא ציבורית. ממש לא עניין אותו מה יגיד הציבור. עכשיו הוא צריך את לכבוש מחדש את הליכוד, והוא הראה לאנשים האלה, שאוהבים כוח, שהוא מוכן ללכת באש ובמים בשביל האנשים שהיו איתו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איי פי
    שרון. מדבר ליכודית
    צילום: איי פי
    צילום: איי פי
    ההצבעות בכנסת. "המיץ של הזבל"
    צילום: איי פי
    צילום: אילן מרסיאנו
    בייגה שוחט. שאנגב לו את התחת?
    צילום: אילן מרסיאנו
    מומלצים