האנושיות והרייטינג

ישראל מבכה את מותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

הוא הושיט יד של ידיד אמת לעם היהודי, ביקש מחילה על יחס הכנסייה לדורותיה כלפי היהודים, הגדיר את האנטישמיות כחטא בל-יכופר, הביא לכינון יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן לישראל, ביקר בירושלים, ב"יד ושם" ובכותל המערבי – ובכך העניק גושפנקה כנסייתית לריבונות הישראלית בעיר הקודש. הוא אף נהג לעיתים קרובות לספר את סיפור חייו כילד פולני שגדל בין יהודים. גם כשנחלשו כוחותיו הפיזיים, פעל יוחנן פאולוס השני בנחישות לביעור שנאת היהודים, המושרשת עמוק בקרב הכנסייה הקתולית.

בקריאתו המפורסמת "אל תיראו!" לבני עמו הפולנים בעת ביקורו כאפיפיור במולדתו בקיץ 1979, הוא תרם תרומה מכרעת לקריסת הקומוניזם. הוא ראה בהפלת משטר הדיכוי הסובייטי את שליחותו המהפכנית הגדולה ובה הצליח; נפילת הקומוניזם אף אפשרה את גל העלייה ההמוני מבריה"מ לישראל.

כמטיף בלתי נלאה, הוא פרץ את השערים הסגורים של הוותיקן כדי לסייר ברחבי תבל, לפגוש אנשים, להתחכך בהם, לדבר אליהם, לשכנע אותם, לשאת בפניהם דרשות. הוא היה, מבחינה זו, אפיפיור של רייטינג. רייטינג מדהים: בשנות כהונתו כממלא מקום של ישו עלי אדמות, הפך האיש הזה, גדול המידות, תכול העיניים, רך הדיבור ופגוע ההתנקשות, לדמות הכי מוכרת בעולם. אבל הרייטינג, בדת כמו קטע אחר מהחיים, היא רק מראית עין כוזבת של הצלחה אמיתית. מאות מיליוני הקתולים שמילאו את הכיכרות לחזות בדרשותיו לא שוכנעו ממנו, לא שינו את מנהגי החיים שלהם ולא שבו לזרועות הקתוליות המסורתית. הם אהבו אותו, בלי לאהוב את עיקרי בשורתו.

בכך השאיר אחריו גדול האפיפיורים של דורנו את צאן מרעיתו במשבר עמוק. משבר של זהות, אמונה והמשכיות. כוח המשיכה של הכנסייה הקתולית נחלש פלאים. תשובותיה למכאובי ומבוכי הציוויליזציה המודרנית - תשובות שנוסחו בקפידה על-ידי האפיפיור – אינן מספקות ואינן מקובלות על המאמינים אפילו במדינות מערב-אירופיות קתוליות כמו ספרד, איטליה ואירלנד. ספרד היא כיום ארץ שאוכלוסייתה משוחררת מצוויי הדת הקתולית, באיטליה עומדות הכנסיות ריקות ואין בא אל תאי הווידויים, ובאירלנד דחקה דת ההיי -טק את הדת הקתולית לתופעה תרבותית שולית.

בכל אירופה קיים מחסור חמור בפרחי כמורה וההתגייסות לשורות הכנסייה הקתולית אפסית. בארה"ב סובלת הכנסייה ממשבר אמון ללא תקדים, בעקבות פרשיות הפדופיליה שנחשפו בשורותיה. בניגוד לרושם החיצוני, לא יותר טוב מעמדה במזרח אירופה. הכנסייה הקתולית בפולין מפולגת, מסוכסכת, רדופת שערוריות כספיות ולאומיות ואינה מדברת לליבם של הצעירים. מידת השפעתה נמוכה לאין שיעור מכפי שהיתה במשטר הקומוניסטי, כשהכנסייה שימשה כמסד של החברה האזרחית ומקום מקלט לאופוזיציה הדמוקרטית.

האפיפיור הטיף לשמרנות קנאית בחיי האישות ובכך העמיק את הקרע עם הקתוליות המודרנית והרפורמית. ואף שהרבה להזהיר מפני סכנותיו של קפיטליזם שלוח-רסן ותבע חלוקה צודקת יותר של משאבים כלכליים, לטובת העניים והמנוצלים, יוחנן פאולוס השני נותר נאמן לתפיסה דתית המקדשת את הקניין והיוזמה הפרטיים ואת כלכלת השוק. בכך העמיק את הקרע גם עם הקהיליות הקתוליות הרדיקליות באמריקה הלטינית, שם מפנה הדת בהדרגה את מקומה לאידיאולוגיות חילוניות.

יוחנן פאולוס השני, שמותו מעורר גלי הזדהות המוניים שכמותם נראו באחרונה אחרי מותה של הנסיכה דיאנה, לא ריפא את המחלוקות בתוך הכנסייה הקתולית ולא הצליח להפיץ את בשורתה – על אף הרייטינג והכריזמה של הופעותיו. מורשתו האנושית מפוארת, אך מורשתו הדתית בעייתית. סביר שהבא אחריו ירצה לתקנה.