טפיחה על השכם, ופטיש בראש

כמו ברשימת מכולת, יכול היה אריק שרון לסמן לעצמו "וי" ליד חלק על ההישגים איתם הוא חוזר הביתה מהמפגש האינטימי עם נשיא ארה"ב בחווה בטקסס. מצד שני, כדאי לו לרה"מ לסמן ב"מארקר" זוהר מספר נושאים ברשימה שלא זאת בלבד שהם לא נזקפים לזכותו, אלא שהם הוטלו אתמול על כתפיו ביתר כבדות.

אם נסתכל על הצד החיובי של המפגש בין שני המנהיגים, הרי שמבחינה תקשורתית, אולי אפילו פוליטית בתוך ישראל, ראש הממשלה זכה לאירוע מלבב, נטול עניבות, קיבל חיזוקים ("מנהיג אמיץ", קרא לו בוש), זכה לשמוע שוב את הדרישה האמריקנית מן הפלסטינים להילחם בטרור ולפרק את תשתיות הארגונים החמושים ואפילו קיבל הבטחות לסיוע כלכלי לפיתוח הנגב והגליל. מבחינה פוליטית-פנים ישראלית קיבל שרון מבוש חיזוק חד משמעי לתכנית ההתנתקות. פעם אחר פעם החזיר הנשיא האמריקני את הדיון לנושא ההתנתקות. "זה הדבר הכי חשוב כעת, אנחנו רואים עין בעין בעניין הזה", אמר בוש.

מבחינה תדמיתית וציבורית, המפגש לעיני המצלמות נגמר טוב: היו לחיצות ידיים, נשמעו בדיחות, שרון הזמין את בוש לחווה שלו ואילו הנשיא האמריקני הבהיר עד כמה הוא שמח לארח את חברו אריאל בביתו. כל זה יפה וטוב, אך לא מספיק.

בצד התמונה המלבבת הזו ולמרות מה שנראה כהצלחה, קשה לומר שהפגישה הזו מניבה פירות ממשיים עבור שרון. אם למישהו לא היה ברור הרי שמסיבת העיתונאים הבהירה, בלי להשאיר מקום לספקות, עד כמה מעוניינת ארה"ב להביא את ישראל לידי כך שהיא לא תבצע פעולות חד צדדיות בכל הקשור להרחבת ההתנחלויות. דבריו של שרון והחד משמעיות שלהם בעניין הזה הבליטו בצורה ברורה כי יש הבדלי גישות בין הצדדים.

בוש דרש עמידה ב"מפת הדרכים", הימנעות מפעולות חד צדדיות, הקפאה של כל פעילות בשטח שתתפרש כהתגרות בוטה של ישראל בפלסטינים, ביקש לתת צ'אנס לאבו מאזן ודרש לחשוב הלאה מעבר להתנתקות. לכאורה, לא משהו חדש. אבל שרון מצידו, אמר את ההיפך הגמור, הבהיר עד כמה עמדתו ונקודת המבט שלו שונה לחלוטין. הוא הדגיש והבהיר עד כמה הוא רואה ברצף הטריטוריאלי שבין מעלה אדומים לירושלים דבר משמעותי לישראל.

לאחר שבוש חזר פעם אחר פעם על ההתנגדות האמריקנית להרחבה הזו, מיתן שרון את הטון ואמר: "זה מוקדם מדי, זה יכול לקחת שנים רבות, יהיו הזדמנויות להמשיך את שיחותינו". במשפט הזה ניסה שרון לפרק את המוקש של ההתנחלויות ולסיים את הדיון אבל גם בבסיסו של המשפט הזה נטועים חילוקי הדעות. מצד אחד האמריקנים הבהירו כי אחרי ביצוע הנסיגה מעזה יבואו מהלכים מדיניים נוספים ומצד שני ראש ממשלת ישראל, שמבהיר עד כמה מבחינתו מהלך כזה רחוק. בוש, מצד אחד מדבר על חודשים, ואילו שרון דיבר על "שנים".

בסך הכל, כאמור, יכול רה"מ לסמן "וי" על חלק מהנושאים אבל דבר אחד ברור: גם אחרי תוכנית ההתנתקות, במיוחד אם היא תתבצע בשקט ובהצלחה, ישראל לא תוכל לקפוא על שמריה מבחינה מדינית. מהלכים מדיניים נוספים יידרשו וכל מי שמעריך כי "עזה תחילה" הוא גם "עזה - הסוף", כדאי שיקרא שוב את דבריו של הנשיא האמריקני ממסיבת העיתונאים עם רה"מ הישראלי.

אתמול הובהר אולי בצורה חד משמעית מאי פעם כי גם ארה"ב כמו אירופה מצפה להמשך התהליך אחרי סיום הנסיגה מעזה, במוקדם או במאוחר. ובשורה התחתונה אפשר לסכם את המפגש הזה בשתי דרכים: מצד אחד, החיבוק הבלתי מתפשר של בוש לשרון, ומצד שני גם מכה בפטיש קטן על ראשה של מדיניות ראש הממשלה בעניין המשך התהליך המדיני.