משתינים על בית הקברות

עשרות שנים, ולמעשה מאז קום המדינה נמשכת הסאגה של בית העלמין הזנוח הזה בבירת הנגב. בשנים האחרונות הציעו נכבדי הבדואים, שייחים, חברי כנסת וראשי רשויות, למצוא מממנים אשר ישפצו את האתר ויתחזקו אותו כגן פורח. מדינת ישראל ועיריית באר-שבע התנגדו. "לא יקום ולא יהיה", נמסר לנכבדים, "רק כסף של המדינה יושקע כאן". אלא שכסף, לצורכי התחשבות ברגשות המיעוט הבדואי לפחות, אין. והמראות הקשים הללו, אילו היו מועתקים לבית עלמין יהודי בצרפת נניח, היו גורמים לעם ישראל לזעוק "גוועלד" ולטעון לאנטישמיות.

אשפה בין הקברים. צילום: מאיר אזולאי

אני פוסע בבית העלמין, לא בפעם הראשונה. כשהייתי כתב צעיר, אי שם בראשית שנות ה-80, באתי ותיעדתי במקום את העשבייה הצומחת פרא, את המצבות המנותצות, את הפסולת המוטלת בין קברי המתים, את העלבון ואת העליבות. הסיפור, שנתפרסם אז במקומון באר-שבעי, עורר גל של תגובות ובעיקר הבטחות: "לא יעלה על הדעת. נטפל. נתקן. נכבד את מתיהם של אחינו המוסלמים".

השבוע, כמעט 25 שנים אחרי, חזרתי. מה שהשתנה, כלשון הציניקנים, היה רק התאריך. המצבות המעטות שנותרו, הרוסות יותר מהפעם הקודמת. הצחנה בחלק הקרוב לשוק "רמלה לוד", אשר אגב, לטענת הבדואים הוקם על חלק מבית העלמין שהפך בזמנו ביד חסרת רגישות למגרש חנייה, לא מאפשרת לטעות בשימושו של המקום לפורקן לחצים. ערימות האשפה בסמוך לגדרות מעידות שהיהודים בבאר-שבע אינם יודעים להעריך את רגשות אחיהם המוסלמים, בני העדה הבדואית, שאבותיהם קבורים במקום.

מתחם בית העלמין המוסלמי מגודר אמנם, וגם שלטים האוסרים מעבר יש סביבו, אך הפרצות רבות וכל דיכפין ייטה ויזהם, ירמוס ויפגע. בין הקברים המנופצים, שאבניהם נשדדו לצורכי 'בנייה משנית', ממצאים מעניינים המעידים על שימושים ליליים של האתר הקדוש. שברי בקבוקי הבירה והוודקה מעידים על השתיינים. שאריות תיק בגדים הפוך וארנק מסמכים מרוקן, מעידים על הגנבים. מזרן ולידו כוסות חד פעמיות וקרעי שמיכה, מעידים על חסרי הבית. אמצעי המניעה מעידים על ביקורי הוללי לילה, נטולי מיטה הולמת.

השלטים. בעלי הבאסטות משתינים (צילום: מאיר אזולאי)

אין גורם עירוני או ממשלתי אשר פנינו אליו ולא הביע מורת רוח מהמצב הנורא השורר בבית העלמין הזה, סמל להתנשאות ואטימות הממסד היהודי כלפי הבדואים. אבל דיבורים לא עולים כסף. "אז מה הפלא אם הבדואים בנגב חשים מתוסכלים מיחסה של החברה היהודית?" שואל יושב ראש האגודה להגנה על זכויות הבדואים, נורי אל-עוקבי.

"הסבא שלי קבור שם וכך גם אבותיו. עשרות שנים אני צועק, הבדואים צועקים, העולם המוסלמי זועק, ושום דבר לא קורה. תמיד אין כסף. העירייה רוצה תקציב ממשרד הדתות. משרד הדתות התפרק עכשיו, את הממשלה זה לא ממש מעניין ולי, כמו לרבבות בדואים מהנגב שאבותיהם קבורים בלב העיר באר-שבע, אין קבר לעלות אליו, שלא לדבר על החורבן הגמור. אני רוצה לראות אם היו עושים כך לבית עלמין יהודי באיזה שהוא מקום בעולם, איזו צעקה הייתה קמה".

מה, אסור להשתין בבית הקברות?

בית העלמין המוסלמי בבאר-שבע הוא מתחם ענק שמכיל כ-9,000 קברים, רובם ככולם של בדואים שראו בקבורה בבית העלמין בבירת הנגב אות של כבוד. בית העלמין הוקם על ידי הטורקים בתקופה בה הוקמה באר-שבע, בראשית המאה הקודמת. עד לכיבוש העיר על ידי צה"ל במלחמת השחרור, נקברו שם בדואים ומוסלמים אחרים. מאז ועד היום, 57 שנים אחרי, עומד האתר בשיממונו ובהריסותיו.

על-פי טענות נכבדי הבדואים, משתרע בית העלמין עוד צפונה ומזרחה מהשטח המגודר כיום. חלקו קבור מתחת לכביש החוצה את באר-שבע ממזרח למערב, בדרך לדימונה ואילת. לדבריהם, חלק מהקברים סולקו בזמן בניית קניון הנגב הסמוך ובזמן הכשרת רחבת חניה גדולה, המשמשת את השוק העירוני. חנייה זאת הפכה לאחרונה בעצמה לבסיסו של שוק נייד, פעמיים בשבוע, בימים שני וחמישי.

ביום שני השבוע הצטופפו כ-150 בעלי דוכנים בשוק רמלה לוד הסמוך ומופרד בגדר. מעבר לגדר, בשטח בית העלמין, מוסתר מאחרי מצבה מנותצת, עומד בחור בשנות ה-20 לחייו, "אלי מנתניה", זה כל מה שהוא מוכן להסגיר, משתין. "אתה יודע שזה בית קברות?" אני שואל. "למה מי אתה?" הוא שואל במבט מאיים.

כשאני מתעקש, הוא אומר שלא ידע שמדובר בבית קברות. לא עזרו לו להבין את זה גם עשרות השלטים הקטנים התלויים על הגדר. הוא נכנס משער פרוץ ושפך את מימיו על ראשי אבות הבדואים. "איפה אתה רוצה שאני אלך לשירותים? אין כאן שום מקום", הוא אומר כשהוא חוזר אל הבסטה שלו לממכר גופיות טריקו וטי-שירטס ב-10 שקלים ליחידה.

"זאת חרפה לבאר-שבע ולממסד העירוני והממשלתי בישראל", זועם חבר הכנסת טאלב א-סנע מלגייה השכנה, שדודו סולטן נקבר בבית הקברות עוד קודם ל-1948. "אבותיי קבורים פה ובכל פעם שאני עובר ליד בית העלמין ליבי נחמץ. זאת פגיעה

 בחוק יסוד במדינת ישראל, כבוד האדם וחירותו, המבטיחים קבורה נאותה לכל מי שמת בארץ הזאת. זאת התייחסות לא אנושית למקום הקדוש לנו, האזרחים הבדואים, המהווים כיום 27 אחוזים מאוכלוסיית הנגב.

"יש בעיה יסודית בהתייחסות מדינת ישראל למקומות הקדושים של המוסלמים, אם מסגדים ואם בתי קברות. למרות שבמגילת העצמאות הוצהר שמדינת ישראל מבטיחה חופש דת ופולחן ושמירה על מקומות קדושים - היא לא עושה כן. על בית הקברות סלמה ביפו בנו רב קומות. את בית העלמין אל-איסתקלאל בחיפה - העמידו למכירה. אין כבוד לרגשות המוסלמים כאן".

"בתחילת הקדנציה שלי זימנתי נכבדים ושייחים בדואים כדי ללמוד מה ניתן לעשות עם הזנחת בית העלמין הזה. ברור לי שצריך לטפל במצב. זה לא יכול להישאר כך", מודה ראש עירית באר-שבע, יעקב טרנר. "הטענה של הבדואים הייתה שאיננו שומרים על בית הקברות כמו שצריך. אני מסכים איתם. פניתי למשרד הדתות אז ובדקתי אפשרות להקמת חומה דקורטיבית שתסתיר את בית העלמין מעיני העוברים והשבים. לא קיבלתי עדיין תשובות.

"בקדנציה הקודמת עשינו שני מבצעים עם תלמידי תיכון מתנדבים מתל-שבע, כדי לנקות את העשבייה ואת האשפה המצטברת. אבל, בתוך חודשים זה התלכלך שוב. הנכבדים והשייחים הציעו שיגייסו את הכסף בעצמם. לא רציתי שזה יקרה בגלל הרגישות של העניין כולו. אני, כרשות מקומית, מופקד על העשייה. אני רוצה לעשות את זה בכוחות עירית באר-שבע ובכספי משרד הדתות. אני מוכן רק לכסף שיגיע מגורמים רשמיים בתוך מדינת ישראל. איני מוכן לכספי תרומות העלולים להגיע מהעולם הערבי, או מגורמים מוסלמיים אחרים בחו"ל. כסף מוסלמי יכול להדליק את האש בבאר-שבע. בינתיים אנחנו בהמתנה".

ומה עושה ממשלת ישראל? לאחר בירור ממושך של ynet, בניסיון לאתר את האחראים על בית העלמין המוסלמי בבאר-שבע, גילינו את הממונה על העדות, היושב היום תחת קורת גגו של משרד הפנים. זאת, לאחר פירוק משרד הדתות ופיזור מחלקותיו בין משרדי הממשלה. ראש המחלקה, יעקב סלמה, סיפר שלא מכבר היה דווקא בבית העלמין הנדון. "כן, נדרשות שם אי אילו עבודות, כמו תיקון הגדר ואולי קצת גינון חיצוני. אבל לא, אין שום כוונה לשקם לחלוטין את המקום. אנחנו נעשה את העבודה הזאת עד סוף השנה", הבטיח.