רבני הציונות הדתית: לעבור מבית לבית

לאחר שנכשל המאבק הפרלמנטרי, מעבירה הציונות הדתית את זירת המאבק לשטח. רבנים מרכזיים בציונות הדתית קראו אמש (יום ד') לתלמידי ישיבות להתחיל במלאכת שכנוע מבית לבית בצדקת הדרך.

הרבנים ניסו להפיח רוח חדשה במאבק ולעודד את הצעירים הרבים שהגיעו אמש לכנס בבנייני האומה לעילוי נשמתן של טלי חתואל ובנותיה שנרצחו בציר כיסופים. "עוד לא אבדה תקוותנו", "נפלאות דרכי האל" ,"הדרך ארוכה ואין להתייאש כלל", קראו הרבנים.

את הערב פתח הרב חיים דרוקמן שהתייחס בעיקר לקדושתה וחשיבותה של הארץ: "לעם ישראל קשר על-טבעי לארצנו. הייחוד בא ליידי ביטוי בהיווצרות הקשר לעומת עמים אחרים". לדבריו, "הקשר אינו טבעי כי ריבונו של עולם קבע שהארץ הזו שייכת לנו. ממעמקי המעמקים שבלב ישנה משיכה דווקא לארץ ישראל".

"נפיץ בכל הארץ 2.5 מיליון אגרות אישיות"

בין הנואמים לקחו חלק גם פעילים מרכזיים בגוש קטיף שהוזמנו כדי להעביר את התחושה מהשטח. רפי סרי ממטה המאבק בגוש קטיף אמר: "יום לאחר חג הפסח נפיץ בכל הארץ 2.5 מיליון אגרות אישיות שיאמרו לציבור מדוע זו תוכנית גרועה ואומללה. הגיע הזמן שהציבור בישראל יעבור לתמיכה אקטיבית במאבק".

"עד ליום העצמאות נבקש מכל אדם לעשות מעשה פשוט לקשור סרט כתום לדגל ישראל. זה לא גימיק זו אמירה שתביע את עמדתו של הציבור. השאיפה היא שמייד לאחר יום העצמאות נוריד לגוש קטיף וצפון השומרון מאות ואלפים למוקדים שונים", הוסיף.

הרב יעקב אריאל רבה של העיר רמת גן, דמות משפיעה מאוד בעולם הציוני דתי, ערך השוואה בין מפוני ימית למפוני גוש קטיף והשומרון. "אני בוגר פינוי ימית. ורוב המשפחות עזבו את העיר. פיצויימנקים", קראו להם כי הם עסקו כל הזמן בכספים, בבורסה בממון ובסוך המשפחות שלהם נהרסו כלכלית ובנוסף נפלו עליהם אסונות משפחתיים ולעומתם תראו את הכוחות של תושבי גוש קטיף".

"יש במנהלת בסך הכל שמונה משפחות, אולי קצת יותר, שרוצות לקבל את הפיצוי. איזה כוחות נפש יש בגוש. אנשים לא יודעים מה יהיה מחר בבוקר ותראו איזו כוחות נפש. כוחות הנפש זו האמונה. אלה בני חורין. בוש יושב באמריקה ומטיף לנו מוסר. וושינגטון זה לא כיבוש? אמריקה זה לא כיבוש? . שחטו אינדיאנים שמו אותם בשמורות והם מטיפים מוסר. אנחנו עבדים של אמריקה".

אליהו אוזן, חקלאי בגוש קטיף, הודה כי החקלאים הימרו על כל הקופה. "ההיסטוריה גלגלה עלינו האנשים הפשוטים תפקיד כל כך חשוב. החקלאים לקחנו הימור על הכל, אנחנו שותלים כאילו כלום אבל אנחנו לא יכולים לבד. אנחנו אנשים קטנים כל אחד ואחד מכם חייב להירתם למסע השכנוע.הולכת להיות תקופה ארוכה של ספקנות ואנו חייבים לשנן לעצמנו כי חייבים לעזור אחד לשני".