הוא התקפל
"משום שפינוי מתיישבים היה קשה לו, הוא נטה לפצותם בלי גבול": בגין, לא שרון
כאשר הסתיים פינוי חבל ימית, ב-1982, הוא הותיר אחריו תחושה עזה של כישלון. המפונים הרגישו שהושפלו ללא צורך, והמפנים הרגישו שהמדינה שילמה הרבה יותר מדי.
שמואל אלבק, שעמד בראש היחידה לפיצוי המפונים, כתב יחד עם פרופ' נורית קליאוט מאוניברסיטת חיפה עבודה על לקחי הפינוי ("סיני – אנטומיה של פרידה", משרד הביטחון, 1996). השניים תלו את עיקר האשמה בראש הממשלה מנחם בגין. "בכל תקופת כהונתו", כתבו, "לא התנהלו תהליכי קבלת החלטות בצורה מסודרת, קל וחומר בנושא כמו פינוי יישובים שנגד כל מה שהאמין בו. משום שפינוי מתיישבים היה קשה לו כל כך הוא נטה לפצותם בלי גבול".
לפני 23 שנים היה אריאל שרון שר הביטחון. בתפקידו זה, ובתפקידו הקודם, שר החקלאות, הוא העביר למתנחלי סיני מסרים סותרים ותרם תרומה לא מבוטלת לאווירה שהשתררה אז, של תפוס ככל יכולתך וכל דאלים גבר.
אריאל שרון הוא עכשיו ראש הממשלה, וכידוע, מה שראה משם הוא כבר לא רואה מכאן.
למוד ניסיון מהפינוי הקודם הורה שרון על הקמת מנהלת במשרדו, שעליה, ועליה בלבד, הוטל לנהל את המגעים עם המיועדים לפינוי. חוק לפינוי ולפיצוי הוגש לכנסת, ועבר את כל הליכי החקיקה. ועדת הכספים של הכנסת, בשיתוף פעולה נדיר בין שמאל לימין, עשתה הרבה כדי להיטיב עם המתפנים.
ואז הסכימו אחדים מתושבי גוש קטיף להיפגש עם שרון. לאחר הפגישה הוא נשבר, התקפל, התמוסס. הוא רצה שלום בית, בכל מחיר. בראיון שהעניק ערב פסח ל"ידיעות אחרונות" הוא הודה שחיסל במו ידיו את עבודת המנהלת שהקים.
"ההצעות שאנחנו עובדים עליהן עכשיו לא היו בתוכנית", אמר. "הנחיתי להיענות לדרישת מתיישבי גוש קטיף למרות שלא אלה היו הפתרונות שתוכננו".
אני מציע לקורא לא להקל ראש בחומרת הדברים האלה. לא מדובר כאן בשאלה של נדיבות או קמצנות כלפי מתנחלים, או בוויכוח בין ימין לשמאל. מדובר באל"ף-בי"ת של ניהול מדינה, אמינות בקבלת החלטות ועמידה בלחצים. ולא מדובר בשרון לבדו. שר האוצר, שליבו גס בכל הוצאה חברתית, הבטיח להיענות לכל דרישה של המתיישבים. על גבם הוא מנסה לכבוש מחדש את הימין.
אילו אני הייתי יונתן בשיא, ראש מנהלת הפינוי, הייתי שוקל ברצינות את האפשרות להתפטר. בשיא עמד במבול של איומים ועלבונות מפי מתנחלים ותומכיהם. הנטישה הזאת לא הגיעה לו.
במשא ומתן על חוק הפיצוי בכנסת מילא ח"כ בייגה שוחט תפקיד מרכזי. בשבוע שעבר הוא שיגר מכתב חריף לשרון. "אני רוצה להזהיר את הממשלה", כתב שוחט. "ההחלטות באות כביכול להרגיע את הרוחות, אבל יוצרות עיוותים. הן נובעות מחולשה וחוסר יכולת לעמוד מול דרישות אבסורדיות".
שוחט תקף את החלטת שרון ליישב את המתפנים בניצנים: מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וכן בכירי האוצר והמשפטים, הבהירו לכנסת שהקרקע שם יקרה מדי; הוא כינה "שערוריה" את ההחלטה להקים מתפנים מועצה מקומית חדשה: לדבריו, זוהי כניעה לדרישה של עסקנים לשמור על מקום פרנסתם; הוא פסל את ההחלטה לרכוש מבני מגורים ("קראווילות") זמניים למתפנים. לדבריו, זהו בזבוז משווע של מאות מיליוני שקלים: די בכך שהמדינה הבטיחה לממן להם שכר דירה לשנתיים; והוא תקף את ההחלטה לקחת מקיבוץ נחל עוז אלפי דונמים כדי לתת לכל חקלאי שמתפנה עוד 80 דונם ומכסת מים גדולה. הם לא יגורו בנגב, אומר שוחט. הם יגורו בווילה בניצנים ויניחו לאחרים לעבד להם את האדמות.
אחד השרים ששוחח עם שרון בסוף השבוע מצא אצלו סימני חרטה. הוא מחפש עכשיו דרך חזרה. בסופו של דבר גם יריב עם המתנחלים, וגם ייסחט. זוהי פתיחה רעה מאוד למבחן הגדול שצפוי לו, מול המתנגדים האמיתיים לפינוי, אלה שיגיעו מיהודה ושומרון.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
