מגבלות האבסורד

'הזמרת קירחת יותר' בנוי משני מחזות קצרים של אז'ן יונסקו, שנכתבו באמצע המאה שעברה, וייצגו אז את פסגת האוונגרד של הדרמה המודרנית, שזכתה לכינוי – 'תיאטרון האבסורד'.

הראשון, 'הזמרת הקירחת' (כפי שהוא נקרא בתרגום החדש והקולח של דורי פרנס), הוא המחזה המפורסם ביותר של יונסקו, עם דיאלוג הנונסנס המוכר, העושה צחוק מכל שיחות הסלון הבנאליות ומהסיטואציות השחוקות של הדרמה הבורגנית. השני, 'סיוט בשניים', מעצים את הטירוף של הזוגיות הבורגנית למצב שבו בחוץ מתנהלת מלחמה, אבל בפנים הבעל והאישה ממשיכים להתקוטט על הנושא החשוב בעיניהם – האם הצב והחילזון הם אותה החיה. הבמאית מור פרנק הצליחה למצוא דרך מקורית לחבר בין שני המחזות, כתהליך מתמשך של פירוק הסלון הבורגני המהוגן, עד שבסוף הכל נותר הרוס, פרוץ ומחורר, ומהחלון פורצת פנימה המשרתת מהמערכון הראשון, ההופכת לכלה סוריאליסטית, בחיזיון אפוקליפטי-חלומי של שחרור מכבלי ההיגיון והמוסר.

יש בסיום הזה סוג של אמירה אקטואלית אירונית על החברה הישראלית, שמפחדת יותר מקפיצת האמונה של השלום מאשר מהמשך המלחמות והסיכסוכים הקטנוניים. על אף האמירה החדה והביצוע הקליל והרהוט של ששת השחקנים המצוינים, ובמיוחד של עירית פשטן ופלורנס בלוך הנהדרות, יש משהו באווירת הנונסנס ובדיאלוג האבסורדי המתמשך שלא כל-כך עומד במבחן הזמן. בסך-הכל זהו ערב אינטליגנטי ומשעשע לפרקים, שלמרות ביצוע מוקפד, מגלה לנו דווקא את המגבלות של הז'אנר הפיוטי של תיאטרון האבסורד, שכבר איבד מקסמו החדשני, ומותיר היום תחושה של בדיחה שהתארכה מעבר לאורכה האפקטיבי.