תושבי השומרון למופז: "למה באת? כדי לעשות 'וי'?"

"למה באת היום, כדי לעשות 'וי' ביומן?", "בגלל מנהלת סל"ע אני לא יכול להעביר את המשפחה שלי בצורה ראויה". "אנשים פה לא ישנים בלילות, בני היה מאושפז בגלל בעיות בלב מהגירוש, ואני לא מוכנה לאבד אותו". "אין לכם מה לדאוג לא יהיה פינוי, לא יכול להיות דבר כזה". "איפה כבוד האדם? כל פעם שנקראנו למילואים התייצבנו"

אלו רק חלק מהשאלות הקשות ששאלו תושבי צפון השומרון את שר הביטחון שאול מופז, שהגיע היום (ד') לביקור בצפון השומרון. תושבי שא-נור הכינו "תגובה ציונית הולמת" לביקור שר הביטחון: חמש משפחות חדשות הצטרפו היום להתנחלות.

מופז סייר באזור כשהוא מלווה באלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה. בצהריים הגיעו להתנחלות כדים ונפגשו עם תושבים. אל הפגישה נלווה גם יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן. אבל לא כל תושבי ארבעת הישובים המיועדים לפינוי בצפון השומרון הגיעו לפגישה. לטענת התושבים מופז הסכים להיפגש רק עם תושבי גנים וכדים, אך מחומש ושא-נור ביקש לטענתם נוכחות של שני נציגים בלבד. לכן החליטו תושבי שא-נור להחרים את הפגישה. במקום זאת הציגו את הצטרפותן של חמש משפחות חדשות ליישוב.

מרבית התושבים דיברו על תחושות תיסכול. על רצון לעזוב, אך על כך שאיש לא שומע אותם, שאין למי לפנות, שאין מי שיסייע. והיה גם מי שדיבר נגד תוכנית ההתנתקות.

בפתח הדברים שאלה דבי דרורי, תושבת ההתנחלות כדים:" למה באמת היום? כדי לעשות 'וי' ביומן? למה באת אלינו היום? היינו צריכים אתכם קודם". תושב אחר אמר לשר מופז: "בגלל מינהלת סל"ע אני לא יכול להעביר את המשפחה שלי בצורה ראויה. יש לי ילד בן חמש, המינהלת לא נותנת תשובות. הילד שלי בסך הכל בן חמש, הוא לא מבין כלום."

אניטה, תושבת גנים, הציגה מול שר הביטחון תמונה קשה: "אנשים פה לא ישנים בלילות. בעלי היה מאושפז בגלל אירוע לב, בגלל הגירוש. אני לא מוכנה לאבד אותו. חתמנו לכם כדי שנעבור ביחד. מה ההבדל בינינו לבין גוש קטיף? למה אי אפשר לפנות אותנו בצורה מכובדת".

בני שלום, תושב חומש, ביקש להציג עמדה "אופטימית" באשר ליישום תוכנית ההתנתקות: "אין לכם מה לדאוג, לא יהיה פינוי", הרגיע. "לא יכול להיות דבר כזה, אומרים לנו 'בעוד חודשיים וחצי אתם נזרקים מהבית שלכם' ואף אחד לא מדבר איתנו בכלל. לנו, ביישוב חומש, ישנם ארבעה אנשים שנרצחו. גם הם קיבלו מכתב מהמינהלת שבו נכתב 'נטפל בך באופן הרגיש ביותר'"

מיטל דרורי, תושבת כדים בת 24, ניסתה גם היא לדבר אבל לא הצליחה לעצור את הדמעות: "אתה לא משאיר לי ברירה אחרת. הגעתי לכאן בגיל שנתיים וחצי אני לא מכירה משהו אחר. אתה קורע אותי מבפנים. אפילו אם רציתי להגיש משהו למינהלת ההתנתקות, אין לי מה לעשות. שנתיים לא גרתי פה - עברתי לאילת כי לא הייתה לי עבודה וחזרתי - ולכן איני מקבלת כלום, אבל כל מה שאני רוצה זה להישאר". דרורי פנתה לשר מופז ואמרה לו: "תתחבר שוב ללב שלך, לאדמה שלך, אל תגרום לי ללכת מפה ובטח ובטח בלב מושפל. אין שום התייחסות לתושבי גוש קטיף וגם לא לילדים שלהם. שב עם עצמך, עם הלב ועם מפת המדינה, ותגיד שאתה לא יכול לעשות את זה ואת הדברים האלה תגיד גם לראש הממשלה".

זהבה, תושבת גנים, תהתה: "אנשים עובדים - מה עם העבודה שלהם? בעלי בן 42 מה קורה אם הוא מתרחק מהעבודה שלו? מה קורה אם אנו עוזבים? מה עם הילדים? לאן רושמים אותם? איפה רושמים אותם? לאן אלך ומתי אלך?" דוד, תושב אחר, אמר: "איפה כבוד האדם כל פעם שנקראנו למילואים התייצבנו. אנחנו צריכים לקרוא בעיתונים שמגרשים אותנו? זו תחושה של אזרח סוג ב".

השר מופז האזין לדברים ולא ענה על כל שאלה ושאלה. עם זאת, אמר לנוכחים: " נוכחתי לדעת שיש כאב. אני לא מזלזל בכאב, בבעיות ובעומסים. ההחלטה התקבלה גם בממשלה וגם בכנסת. היא הולכת להתממש, ותהליכי ההדחקה הם לא הפתרון הנכון. יש זכות לכל משפחה לדעת לאן היא עוברת ולכל ילד לדעת לאיזה בית ספר יעבור". עם זאת הוסיף מופז כי הוא מתחייב להעביר את הדברים הלאה.