מחכים ללב ולרב

מרדכי, 54, מאושפז במחלקתי ברציפות זה למעלה מעשרה חודשים, בהמתנה להשתלת לב. חייו תלויים בהזלפה מתמדת של תרופות לוורידיו, כדי לתמוך בליבו הכושל. במיטה לידו שוכב וממתין במצב דומה מיכאל, 59, כבר יותר מתשעה חודשים. אני פוגש בהם יום-יום ומשפיל את עיניי, באין לי המענה - תרומת הלב - באמצעותה יכול הייתי להציל את חייהם. כמו מרדכי ומיכאל, מצויים ברגע זה ממש עוד למעלה מ-800 איש ואשה בישראל, הממתינים נואשות לתרומת איברים שיצילו את חייהם. בידינו האמצעים והכוח להושיעם - אך איננו עושים דבר.

רק 45 אחוזים מקרוביהם של תורמי האיברים הפוטנציאליים בישראל נותנים בפועל את הסכמתם לתרומת איברי יקירם להשתלה. עיקר ההנמקות לסירוב באות מן התחום המוגדר דתי או הלכתי, ומדובר במשפחות שאינן בהכרח נמנות על המגזר החרדי או הדתי בישראל. מהו מקור התופעה המבישה? מדוע לא נוכל להשתוות לשיעור הסכמה לתרומה של 60, 70 ואף 80 אחוזים, כמקובל במערב?

כמי שחי ופעיל בתחום השתלות האיברים בארץ זה למעלה מ-15 שנים, אני שב ונדהם בכל פעם מחדש לגלות את העוצמה של העדר הקריאה הרבנית לציבור בישראל לראות בתרומה להשתלה מצווה דתית, מן העליונות שקיימות ביהדות. חלקים נרחבים מהציבור בארץ, שאינם מגדירים עצמם כדתיים, היו נוטים ברגע האמת לגלות נדיבות ורוחב לב במתן הסכמתם לתרומה, אילו הייתה מהדהדת בראשם קריאה רבנית ברורה, חדה וחוזרת ונשנית לקיים את המצווה לצורך הצלת נפשות בישראל, בבחינת "המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו".

בתשובה לשאלה שהפניתי בנושא בפורום ב-ynet לרב לאו, שלח אותי הרב לפסיקת הרבנות הראשית מ-1986: ניתן לקבוע מותו של אדם - ואז גם לתרום ממנו את ליבו להשתלה באחר - אם נקבע מות מוחו. אך הפעולה מותנית, בין השאר, "בצורך לשלב אדם המתמצא בהלכה בכל החלטה המתקבלת באחד מששת מרכזי ההשתלה בישראל" (זאת כאשר בפועל, מקומם של התורמים הפוטנציאליים מצוי ב-16 בתי חולים ברחבי הארץ - והרי אין שום אפשרות להחזיק בכל אחד מהם וברציפות נציג מטעם הרבנות ככונן). 

הרופאים לא נענו לתכתיב זה של הרבנות, ולא בשל יוהרה מקצועית או גבהות לב. התנאי נדחה בדיוק מן הטעם העקרוני שבשמו הועלתה תביעה זו, דהיינו - דחיית הפקפוק בכשרותם המקצועית והמוסרית של הרופאים לקבוע מוות. אם נדרש נציג מטעם הרבנות לאישור קביעתם בדבר מות המוח, טענו הרופאים, הרי שנוכחותו של נציג כזה נדרשת גם בעשרות, אם לא מאות מצבים דומים בחיי הרפואה, בהם מתקבלות החלטות הרות גורל, העלולות לחרוץ את דינו של חולה.

בעוד הרופאים והרבנות ממשיכים להתנהל במסלולים מתנגשים, נותרת בעינה בעייתם של מאות המועמדים להשתלה, והיא גובה את מחירה בחיים רבים מדי שנה. לכן, מתוך הכרח ורצון כן לקדם את הנושא, סיכמה באחרונה את פעולתה ועדה מיוחדת שהקים משרד הבריאות, בראשותו של ראש מינהל הרפואה ד"ר יצחק ברלוביץ. לפי המלצותיה, צוות הרופאים שיקבעו מות מוח יורכב בכל בית חולים בארץ רק מרופאים מומחים, שיוסמכו לנושא בקורס הכשרה ייעודי מיוחד, אשר יוקם לפי הנחיותיה של ועדת מעקב עליונה לנושא. באותה ועדה, שתעקוב אחר יישום ההנחיות, יישבו רופאים, נציגי הרבנות הראשית ונבחרי ציבור.

המלצות ועדת ברלוביץ ממתינות כרגע לאישור מועצת הרבנות הראשית. הכדור, אם כן, מצוי שוב בידיה. בכוחה כעת לעדכן מחדש את החלטתה העקרונית הישנה, ותוך שיתוף פעולה מלא מצד הרופאים, לקרוא לציבור בארץ בקול גדול וברור להתגייס להצלת נפשות רבות בישראל.

ד"ר יעקב לביא, מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא, ומנהל פורום השתלות לב וריאה  ב-ynet