כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

בית אבא

יש חיים מאחורי הבניינים, ועוד איך: "הארכיטקט שלי", שישודר בערוץ 8, הוא סרט תעודה סוחף ומרגש על חייו של הארכיטקט היהודי הגדול לואי קאהן שביים בנו נתנאל

רועי הולרפורסם: 26.05.05 , 13:02

לואי קאהן היה אחד האמנים הגדולים של המאה ה-20. איש העולם הגדול. כולם הכירו את לואי קאהן. כולם חוץ מאחד, בנו נתנאל. ערוץ 8 משדר הערב (ה', 22:30) את "הארכיטקט שלי", מסעו של נתנאל קאהן בעבות אביו, אחד האדריכלים החשובים של דורנו.

נתנאל, בנו הלא חוקי של האמן האגדי, יוצא למסע של 5 שנים, באמצעותו הוא חוקר, מגלה ומבין את עבודתו של איש מסתורי ושנוי במחלוקת. קאהן הותיר אחריו מורשת אמנותית של חיפוש חסר פשרות אחר האמת והבהירות, אך חייו הפרטיים לעומת זאת נותרו אפופים בסודות אפלים. הוא ניהל במקביל שלוש משפחות ומת אלמוני וחסר כל. גופתו נמצאה ב-1974 בשירותי הגברים בתחנת רכבת בניו יורק.

כתוב באור

קאהן נולד ב-1904 באסטוניה. כשהיה בן ארבע היגר יחד עם משפחתו היהודית לארה"ב. אביו היה אומן זכוכית, וקאהן, שאהב לצפות בו נפגע בפניו ונשאר מצולק במשך כל חייו. קאהן היה איש ביישן וצנוע שגבר על עוני ודלות, והיסטוריוני הארכיטקטורה מגדירים אותו כאריכיטקט החשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20.

קאהן ידוע בעיקר כאבי "הברוטליזם", הוא השתמש בהרבה בטון חשוף בעבודותיו וייחס חשיבות רבה למשמעות האור בפרוייקטים שלו. בשביל קאהן ארכיטקטורה הפכה להיות החיפוש אחר האמת ובניינים הפכו להיות חיים. אחד המבנים החשובים שעיצב הוא מכון SALK לחקר ימי שנמצא בלה הויה, קליפורניה. קאהן תכנן גם את בניין ההנדסה של אוניברסיטת תל-אביב, אך נפטר במהלך הקמתו ולא סיים את הפרויקט.

המסע של בנו נתנאל מתחיל מאותם שרותי גברים ב"פן סטיישן" של ניו-יורק, שם נמצאה גופתו של אביו, ממשיך לבנגלדש שם קאהן עיצב את ביניני "הקפיטל", עובר לניו אינגלנד ומגיע גם לנבכי ירושלים (קאהן הציע לשפץ את בית הכנסת "החורבה"). במהלך הסרט מראיין קאהן הצעיר את גדולי

הארכטיקטים בעולם, בינהם פרנק גרי ופיליפ ג'ונסון.

נתנאל, שלא הכיר את אביו, מגלה במהלך מסעו את היופי הפראי והלוכד של היצירות המונומנטליות של אביו וחושף את כל חלקיה של משפחתו השסועה, עולם שלם של דעות קדומות, אינטריגות ומיתוסים שרודפים הורים וילדים באשר הם. נתנאל צילם סרט דוקומנטרי עם עוצמות רגשיות של דרמה סוחפת, ומסעו האישי הופך לחקירה חובקת עולם של זהות, חגיגה של אמנות ובסופו של דבר, של החיים עצמם. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר 2003 בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב של השנה, וזכה בפרס "איגוד הבמאים של אמריקה" בקטגוריית הבימוי של סרט דוקומנטרי.