סוף הסדר הגרעיני?

לפני עשר שנים בדיוק הקנתה ועידה דומה לאמנה תוקף בלתי מוגבל (במקור היה התוקף ל-25 שנה בלבד). היה זה רגע של הצלחה בלתי רגילה למשטר אי-ההפצה ולממשל קלינטון, שהפעיל ללא לאות את כל כוחו הדיפלומטי להשגת ההחלטה. אמנם, ניצני הבעיות שהביאו לכישלון השנה נראו כבר אז, אבל הדיפלומטיה האמריקנית הצליחה להביא את הוועידה להסכמה על היעדים החשובים באמת, ולהניח בצד את המחלוקות.

האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני נחשבת לחשובה והמוצלחת ביותר שנוצרה אי פעם בתחום הביטחון הבינלאומי. אבל הישגי העבר אינם ערובה לעתיד. מזה זמן טוענים מדינאים ומומחים שמשטר מניעת ההפצה הגרעינית, שהאמנה היא ליבתו, שרוי במשבר עמוק, שמאיים אולי על עצם הסדר הגרעיני הקיים. רבים משוכנעים שמשטר אי-ההפצה הבינלאומי זקוק בדחיפות לשינויים מבניים עמוקים, ואם טלטלה כזאת לא תתרחש, הוא עלול להתמוטט במהירות.

כמה מסימניו הגלויים של משבר הסדר האטומי העולמי ידועים מזה זמן. תוכניותיהן הגרעיניות של צפון-קוריאה ואיראן, לצד רשת ההברחות חובקת העולם מפקיסטן, אשר מכרה לשתיהן (ואולי גם לאחרות) טכנולוגיה וידע גרעיני - כל אלה המחישו את חולשותיו הבסיסיות של המשטר הבינלאומי ביישום הנורמות שלו עצמו, אפילו על מדינות שחתמו על האמנה.

רבות מהמדינות הבלתי גרעיניות, במיוחד מחצי הכדור הדרומי, השמיעו קובלנות על כך שהגרעיניות, ובמיחד ארצות-הברית - אף הן אינן מקיימות את התחיבויותיהן בעסקת האמנה, ובפרט בכל הקשור בהפסקת מירוץ החימוש הגרעיני. גם תוכנית הגרעינית הישראלית, שכיום נמצאת מחוץ להישג ידו של המשטר, היא חלק ממכלול הקובלנות שהועלו נגד ארצות-הברית והמערב.

מעט מאד נכתב בארץ על דיוני ועידת הגרעין בניו-יורק, וחבל. זוהי עדות נוספת לפרובינציאליות הציבורית הישראלית בענייני גרעין. ישראל הרשמית לא היתה מיוצגת כלל בוועידה, שכן יחד עם הודו ופקיסטן, היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם שנתפסות כגרעיניות דה-פקטו אך אינן חתומות על האמנה, וממילא אינן כפופות למשטר אי-ההפצה. למרות שלא נכחו שם פיזית, שלוש המדינות בהחלט היו שם - כאתגר ובעיה. 

רבים קיוו שוועידת הגרעין תתעלה מעל המחלוקות ותצליח להסכים על קווי פעולה חדשים, שיחזקו את כוחו של משטר מניעת ההפצה. זה לא קרה. הוועידה נתקעה בוויכוחים אין קץ על נהלים וקדימויות, עד שמשתתפיה לא הצליחו להסכים אפילו על סדר יום לפעולה, שלא לדבר על תוכנית עבודה. היתה זו ועידה מבישה ומתסכלת, בה אינטרסים לא ריאליסטים וקצרי רואי משלו בכיפה.

לעולם, וגם לישראל, יש סיבות כבדות משקל להצטער על כישלון ועידת ניו-יורק. הוא עלול להחליש עוד יותר את משטר מניעת ההפצה הגרעיני. רק למשטר אי-הפצה חזק ומאוחד, בעל שיניים מעשיות ומוסריות, יש סיכוי להתמודד ברצינות עם האתגרים הצפון-קוריאני והאיראני. אף שישראל אינה חברה בפורום הזה, משטר מניעה חזק הוא גם אינטרס ישראלי רב מעלה.

פרופ' אבנר כהן, מחבר הספר "ישראל והפצצה", חוקר בכיר באוניברסיטה של מרילנד ומרצה אורח באוניברסיטת חיפה. ספרו "הטאבו האחרון" ייצא לאור בימים הקרובים.