מחקר: מספר המטפלות בפעוטון משפיע על הישגיות
מחקר בינלאומי מוכיח: המדד המרכזי לאיכות הטיפול בפעוטות במעונות הוא היחס המספרי בין המטפלות לילדים • היחס המומלץ הוא מטפלת לכל שלושה ילדים • המציאות, כמובן, שונה והתוצאה: "כשיש 35 ילדים עם שתי מטפלות, המצב לא יכול להיות אחרת מקטסטרופה"
אילה (שם בדוי) מקפידה "לתחקר" את ילדיה, גיא בן הארבע ומאיה בת השנתיים וחצי, מדי יום על הטיפול שקיבלו בגן: מי מהמטפלות ניגשה כשנפלו, האם הטוסיק שרף הרבה זמן לפני שהחיתול הוחלף, האם הרשו להם לקום מהמזרן כשהתעוררו משנת הצהריים לפני שאר הילדים ועוד ועוד.
"כשיש 35 ילדים עם שתי מטפלות, ומדי פעם כוח עזר, המצב לא יכול להיות אחרת מקטסטרופה", טוענת אילה, "עם הזמן הבנתי שכשהמטפלות מזהות אמהות ערניות וביקורתיות, הן פשוט נזהרות. אז אני לא מוותרת להן. אלה הילדים שלי".
אילה מתארת אינספור מקרים שבהם חזרו ילדיה חבולים מן הגן, אחרי שננשכו, נשרטו או הוכו בידי חבריהם לגן. היא ראתה לא פעם ילדים מסתובבים בגן עם נזלת שנקרשה על פניהם, עם כוויות בישבן כתוצאה מאי-החלפת חיתולים או סתם בוכים בלי שיזכו להתייחסות.
"לא מדובר בהתעללויות, בטח לא דברים שאפשר לפנות למשטרה בגללם, אבל ניכר במטפלות מסוימות שהן שחוקות וכבר שכחו את הרגש כלפי הילדים", היא אומרת. "אני יודעת שלא קל להתמודד עם עשרות ילדים קטנים כל יום למשך כל-כך הרבה שעות. לפעמים, בגלל המספר האדיר של הילדים פשוט אין סיכוי שיספיקו להגיע לכל אחד מהם כשהוא צריך, אבל התוצאה של כל זה מדאיגה".
איכות הטיפול פוגעת בהישגיות
"אם מדיניות החינוך לגיל הרך בארץ לא תשתנה, ימשיכו פעוטות לקבל איכות טיפול נמוכה-בינונית ולעתים אף מסוכנת", מתריעה פרופ' מרים רוזנטל מבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
"מחקרים שנערכו בכל העולם מוכיחים שיש קשר בין איכות הטיפול והחינוך בפעוטות במסגרות לבין ההישגים הקוגניטיביים שלהם בעתיד, רמת המוכנות שלהם לבית-הספר והצלחתם בלימודים. זאת, כמובן, נוסף להשלכות הרגשיות שיש לטיפול לקוי".
לצד ההשפעה ברמת הפרט, יש לאיכות הטיפול והחינוך במסגרות לגיל הרך השפעה חברתית-כלכלית כוללת. פרופ' רוזנטל מצטטת מחקר של הבנק העולמי, שלפיו השקעה של כל דולר בגיל הרך בתחום זה חוסכת שבעה-שמונה דולרים שיידרשו לטיפול בילדים הללו בבגרותם, בייחוד בשכבות החלשות.
"השקעה בילדים מניבה תוצאות, כמו ירידה בנשירה מבית-הספר, ירידה בעבריינות ועוד. היא עשויה לחסוך בהקצאות עתידיות ובהתערבויות יקרות, שכן הילדים גדלים להיות מבוגרים פרודוקטיביים".
איכות הטיפול בפעוטות מגיל לידה עד גיל שלוש נבחנת, זה שנים, בידי פרופ' אבי שגיא-שוורץ, ראש המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה. בכנס בנושא המדיניות לגיל הרך והשלכותיה על איכות החינוך והטיפול במסגרות חינוכיות, שהתקיים באוניברסיטה העברית, הציג פרופ' שגיא-שוורץ ממצאים של מחקר השוואתי בינלאומי שנערך בארצות-הברית, אוסטרליה ובארץ.
"בשלב הראשון", אומר שגיא-שוורץ, "גילתה קבוצת המחקר האמריקנית, שעקבה אחרי 143 ילדים, כי ככל שמשך הזמן שבו נמצאים הילדים במסגרות ארוך יותר, כך הם מגלים בהמשך התנהגות תוקפנית ומוחצנת יותר.
"באוסטרליה, שבה מסבסדת הממשלה מעונות יום ציבוריים שנחשבים איכותיים מאוד, נמצא כי ככל שאיכות הטיפול היתה גבוהה יותר בגיל הרך, כך ההסתגלות לבית-הספר בגיל חמש-שש היתה מוצלחת ומהירה יותר וכמותה היכולת הלימודית של הילדים.
"הם גילו כי משך הזמן במסגרת החוץ-ביתית לא היווה חיסרון, ובמקרים שבהם הילדים באו מבתים חלשים – הוא היה אפילו יתרון מבחינת קידום הילדים. כלומר, איכות טובה של מסגרת קבוצתית מקטינה את הסיכונים הקשורים בשליחת ילד צעיר לשעות רבות מחוץ לביתו.
"בשלב השני, השווינו בין 151 ילדים ממסגרות בארץ לילדים האמריקנים, וגילינו שהאיכות קשורה בצורה ברורה עם ההתפתחות הרגשית של הילדים. ככל שהטיפול בפעוטות היה איכותי יותר, כך מצאנו פחות ילדים עם דפוסי התקשרות לא בטוחים וחרדים עם אמהותיהם. כשתינוקות שהו במסגרות עם קבוצות גדולות מאוד ומספר קטן של מטפלות, כפי שקורה לא אחת בארץ, כך הם נמצאו בעלי סיכוי גדול יותר לפתח התקשרויות לא בטוחות עם אמהותיהם. משך השהייה במסגרות לא נמצא כגורם חשוב.
מסגרת לא רגישה
"ילד שחוזר הביתה ממסגרת שלא היתה רגישה מספיק לצרכיו הבסיסיים מאתגר את אמו. הוא בא עם מטען קשה, וכשהאם בעצמה עובדת ועייפה, ההתמודדות אינה קלה, גם אם בתשתית יש בידיה את היכולת להיות רגישה מספיק. זה מסביר
את העלייה במספר המקרים שראינו בהם דפוס של התקשרות לא בטוחה בין הפעוטות לאמהות במסגרות הלא איכותיות".
החוקרים, בארץ ובחו"ל, ערכו תצפיות, ובחנו את האינטראקציות בין המטפלות לילדים בעת ההאכלה, ההשכבה, החלפת החיתולים, מדדו את זמן התגובה לצורכי הילדים, את ההתייחסות אליהם ועוד.
"המדד המרכזי לאיכות הטיפול", אומר פרופ' שגיא-שוורץ, "הוא היחס המספרי בין מבוגרים לילדים במסגרות הללו. זה, באופן טבעי, משפיע על יכולתן של המטפלות להגיב לילדים, לגלות כלפיהם רגישות, להתייחס אליהם".
במצב הרצוי יהיה היחס המספרי בין מטפלות לילדים אחת לשלוש. לדברי פרופ' רוזנטל, "כשיש מטפלת אחת על כל שלושה ילדים היא יכולה להגיב אליהם ברגישות וליצור איתם קשר ממשי.
"בעבר היה מקובל שעל כל עשרה ילדים מועסקות שתי מטפלות, כיום אפשר למצוא מסגרות שבהן יש שתי מטפלות עם 20 תינוקות וכוח עזר לא קבוע".
בארץ המצב רחוק מלהיות משביע רצון. פרופ' רוזנטל: "אני זוכרת סיטואציה שהייתי עדה לה פעם – קבוצה של כ-30 פעוטות עם שתי מטפלות. האחת ישבה עם מחצית הילדים בתוך הגן סביב שולחנות לפעילות יצירה, והאחרת יצאה עם שאר הילדים לחצר.
"ילד אחד נפל מהמגלשה, קיבל מכה והיא ניגשה לנחם אותו. באותה שנייה ילד אחר דחף חול לעיניים ופרץ בבכי. עברו כמה שניות עד שהיא הבחינה בו וניגשה להרגיעו, באותו זמן הילד שנפל מהמגלשה המשיך לבכות, ובפינה אחרת של החצר ילד הפיל ילדה מהנדנדה והיא נחבטה בראשה. המטפלת, בשלב זה, היתה בעיקר אומללה".
לפנייה לכתב/ת 
ילד נופל ממגלשה, ואיש לא ניגש
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
