שתף קטע נבחר

הטוקבקיסט עונה לרננה: "תפסיקו להוציא עלינו תסכול"

רננה מרמלשטיין מגני טל, שכותבת טור קבוע ב-ynet לקראת ההתנתקות, עיצבנה מאוד חלק מהגולשים, כאשר תמכה בחוסמי הכבישים. אחד מהם עונה לה: "הבחירה שלהם היא בחירתו של שמשון - בגדר 'תמות נפשי עם פלישתים'. לנו רע - אז גם לכם יהיה רע"

רננה שלום,

 

קראתי בעיון את מאמרך האחרון. במיוחד עניין אותי לדעת, מניין ההצדקה שאת מוצאת, לפעולת חסימת הכבישים, אשר בה, כך שמענו רק היום בחדשות הבוקר, לוקחים חלק, בין היתר, ילדים בגילאים 7-10, נוער ומבוגרים (ואגב, לא סתם רשמתי את גיליהם, שהרי גם על זה יש מה לומר, ועל כך בהמשך).

 

הדעת נותנת, שמי שעומד בפני פינוי מביתו, מחבל הארץ שבו גדל, ירצה להביע את מחאתו. נדמה לי שזה מובן לכולנו. נדמה לי גם, שלאורך ולרוחב החברה הישראלית, תמצאי לא מעט קולות תומכים במחאה כזו, ובצדק רב. אין מנוס מלאפשר לציבור העומד בפני פינוי להביע את מחאתו בכל הדרכים האפשריות, ואם יורשה לי, החוקיות.

 

כן כן, שמעת אותי נכון, אמרתי הדרכים החוקיות. גם ההחלטה על הפינוי היתה כזו. שום מחאה פילוסופית, הטוענת שהיה צריך להעביר את ההכרעה הזו לעם, איננה עומדת למפונים. היא איננה עומדת למפונים, כי מדינת ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית שבה נערכות בחירות אחת לארבע שנים (לפחות ברמה התיאורטית, כי אצלנו, כידוע, תמיד ממהרים). בארבע השנים הללו, הממשלה הנבחרת רשאית לעשות ככל העולה על רוחה, ובלבד שקיבלה את אישור הכנסת כשהוא נדרש. כך אכן קרה במקרה הנוכחי.

 

אם כך, כיצד ימחו המפונים? מאבק ציבורי על דעת הקהל הוא אפשרות אחת. בכך נכשלתם כישלון חרוץ.

 

מאבק משפטי כנגד ההחלטה הוא אפשרות אחרת - אך אין אופציה כזו מכיוון שההחלטה התקבלה כדת וכדין. מאבק פוליטי כנגד ההחלטה גם הוא אפשרי - וגם כאן נחלו המפונים כישלון.

 

ומה נותר? נותר למפונים לפרוק עלינו את התסכול, וזה אכן מה שהם עושים בימים אלה. הלכה למעשה, הדברים עולים גם מתוך המכתב שהבאת: "הנערים האלה כבר איבדו את הסבלנות, ואין להם כוח לשמוע את דברי המוסר שלך ושלי. אין להם ראש להקשיב, והם התחילו לדבר מהבטן. הם עצבניים כי סתמו להם את הפה".

 

אילו בחרו להפגין תחת רשיון, כמו כולנו כשדברים מפריעים לנו, לא היית שומעת לא מילה ולא קמצוץ מילה מפי. אילו בחרו להעמיד משמרות מחאה, לשבות רעב, להפגין מול ביתו של ראש הממשלה, לכתוב ללא הפסקה בעיתונות, להשמיע קולם ברדיו, בטלוויזיה, בכנסת באמצעות נציגיהם, גם אז לא היית שומעת מילה מפי.

 

אלא שהבחירה שלהם היא אחרת. הבחירה שלהם היא בחירתו של שמשון - בגדר "תמות נפשי עם פלישתים". לנו רע - אז גם לכם יהיה רע. ואני לא מדבר על לעמוד שעה בפקקים - באלו כולנו כאן במרכז מורגלים מזה שנים. אבל אני כן מדבר על לעמוד חמש שעות בפקקים, כשבנך בן החודשיים מחכה מאחור ברכב, רק ממתין להגיע לארוחה הבאה. אני כן מדבר על האמבולנס שלא עבר, על החתונה שאליה איחרת (למרות שאתה החתן) ועל עוד עשרות טרגדיות אישיות (קטנות, אני מודה, אך בהחלט לא קטנוניות) שאין להן לא הצדקה ולא טעם.

 

אני מכבד את מאבק המפונים, אך לא את הדרך בה בחרו. אני מכבד את זכותם להביע את דעתם - גם אני הבעתי את דעתי בעבר, אם בענייני לבנון, ואם בענייני הכיבוש המתמשך. חלקנו, ואני בתוכם, מחה, אך מילא את חובתו האזרחית לעם ישראל, לכנסת ולממשלה, והלך פעם אחר פעם לשמור עליהם תוך סיכון חייו. הצעד בו בחרו המפונים מהווה זילות מוחלט של המאמץ הזה, שלי ושל אחרים, לדעת להביע את מחאתנו בתוך המסגרת שבה אנחנו חיים, ולא מחוצה לה.

 

ומעניין לעניין באותו העניין. נחרדתי לשמוע שבני 7-10 היו בין המפונים מצומת נתניה אמש. נחרדתי, שהוריהם רואים לנכון לעשות בהם שימוש ציני, תוך שהם מותירים אותם במשטרה ואינם אוספים אותם. הילדים הללו יחיו בצל טראומת הפינוי כל חייהם. היא תשפיע עליהם, גם מבלי שיאולצו לעמוד בצמתים כדי להביע את המחאה של הוריהם. וכן, כתבתי - יאולצו! ילד בין 7 אינו יודע להחליט לבדו האם הדבר נכון, או ראוי, או רצוי. הוא יודע רק את אשר מלמדים אותו הוריו - ואלו חטאו וחוטאים לתפקיד החשוב ביותר שהופקד בידיהם - שלום וחינוך ילדיהם.

 

אז עם כל הכבוד לדבריך - אל תסבני אותי בדברים פשטניים. אל תספרי לי על ילדים שסתמו את פיותיהם, אלא תגידי את האמת לאמיתה, ישר ובפנים - "רע לי, אז גם לך יהיה". וכאשר אתלונן אחר כך, אל תקראי לי בכיין - אני לא בכיין - אני סתם שונא שמתעללים בי ללא סיבה וללא טעם, ללא מטרה וללא תועלת, מלבד פריקת תסכול. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: צפריר אביוב
התשובה לרננה
צילום: צפריר אביוב
צילום: אחיה ראב"ד
חסימת כבישים
צילום: אחיה ראב"ד
צילום: גיל יוחנן
המשטרה מתמודדת עם מחאת הימין
צילום: גיל יוחנן
מומלצים