אבישי כהן מגיע הביתה

הדרכונים של הבסיסט אבישי כהן ושל נגני הטריו שלו ישמינו כהוגן מחותמות בקיץ הקרוב. רגע אחרי סדרת הופעות מוצלחת בלונדון, הם נחתו בישראל לשתי הופעות שייערכו בסוף השבוע במסגרת פסטיבל ישראל ומיד יתחילו לארוז לקראת ההמראה להולנד, הונגריה, פולין, ספרד, איטליה וחזרה לבסיס האם בארה"ב. 

כהן, בן 35, נגן בס מוכשר כשד, מלחין ומעבד רגיש, נחשב בשנים האחרונות לכוכב עולה בשמי עולם הג'אז ומתגורר בניו יורק. "מאז שהייתי בתוך בטנה של אמי התאהבתי במוזיקה", אומר כהן בראיון מלונדון. "ומאז שאני זוכר את עצמי מוזיקה מאוד ריגשה אותי".

כהן נולד בקיבוץ כברי וגדל במושב שואבה באיזור ירושלים. המפגש הראשוני שלו עם הפסנתר פתח צוהר לרעב מוזיקלי אדיר. כהן החל ללמוד בצורה עצמית, ללא כל הנחייה ובגיל עשר, אחרי שהשתעשע קלות עם התווים, החל ללמוד נגינה באופן מקצועי יותר. בגיל 15 התאהב ברוק האנגלי ומצא עצמו מנגן גיטרה בס. "עדיין לא ברור לי איך הגעתי דווקא לבס", הוא צוחק. "ברגע שהשמיעו לי את המוזיקה של ג'קו פסטוריוס מלהקת Weather Report ידעתי שאני רוצה להיות שם, בעולם הבס, וזה פשוט שאב אותי באופן טוטאלי לג'אז ומשם כבר התחלתי לטייל בכיוונים נוספים". 

במהלך שירותו הצבאי כהן ניגן בס בלהקה צבאית ובאותה תקופה גילה את נפלאות הקונטרבס. "הבנתי שאם אני רוצה לקחת חלק אינטגרלי בעולם הג'אז, זה הכלי המתאים. למרות שהמעבר ביניהם הוא שונה מבחינה פיזית והטכניקה צורכת מיומנות והסתכלות שונה. כשיש לך רקע עשיר כמוזיקאי. נכון שהמעבר לכל כלי יכול להיות קשה, אבל הוא גם יכול להיות מאוד מהיר. זה הכל עניין של תרגול ואמונה בעצמך". מספר כהן. "התאהבתי בחופש, בפתיחות, ביכולת האימפרוביזציה ובמנעד האפשרויות שהיו גלומות בג'אז וזה שונה במובן מסויים מהמוזיקה הקלאסית, שבה הדברים מוכתבים יותר. חיפשתי מרחב יצירה".

עובד ביום, מנגן בלילה

לאחר שירותו הצבאי, כהן, אוטודידקט בנשמתו, החליט לקפוץ לעיר הגדולה והמאתגרת בעולם, ניו יורק. "הייתי צעיר ונחפז ונחתתי לבד בניו יורק. ביום עבדתי בעבודות שונות ובלילה השקעתי שעות רבות בשיפור היכולות המוזיקליות שלי. לאט לאט הכרתי מוזיקאים מצויינים וצעירים שהיו בגילי כמו חורחה רוסי. המוזיקה הלטינית והקובנית שבתה אותי והחלטתי ללמוד את הז'אנר הזה לעומק". 

המפגש עם רוסי הביא להיכרות עם פסנתרן מפנמה, דניאל פרז, המשלב מוזיקה לטינית עם ג'אז. פרז קיבל את כהן ללהקתו, ההופעות יחד זכו לשבחי הביקורות והקהל, דבר שהביא בסופו של דבר להקלטת האלבום "Panamonk", שהכניס את כהן בתודעה.

"החיים בניו יורק היו תובעניים מבחינה רגשית וכלכלית, אבל בכל מקום החיים הם תובעניים", אומר כהן. "אז מה איכפת לי שיהיו תובעניים יותר בניו יורק? אם יש לך מטרה ואתה יודע שתוכל להשיג אותה בקלות רבה יותר במקום בו קיימים סיכויים גדולים יותר להגיע רחוק, אז כל הדברים שמסביב הופכים להיות קטנים. חייבים להיות רעבים בשביל להצליח והגיל הצעיר הוא בהחלט מרכיב חשוב במכלול. זו תקופה שבה יכולתי לקחת סיכונים שלא הייתי לוקח בהכרח בגיל מבוגר והייתי מוכן לחיות חיים שהם לא בהכרח דבש וחלב. הסתפקתי בפחות רק בשביל להיות בסביבה החשובה הזו שקירבה אותי לחלום הגדול שלי". 

בשנת 95', כהן החל לנגן מוזיקה שיצר במועדון "Smalls" המקומי יחד עם נגנים כמו רואי קולטריין (בנו של ג'ון קולטריין האגדי) שצורף ללהקה של כהן בחלק מהזמן, ושם גם הכיר חלק מהנגנים שמנגנים עמו היום בטריו. 

בשנת 97' כהן הצליח להעביר קלטת ובה מוזיקה שכתב והקליט באולפן קטן בניו יורק לידיד שהכיר את המוזיקאי צ'יק קוריאה, אחד מהיוצרים הגדולים בעולם הג'אז. "לאחר שבועיים זכיתי לקבל שיחת טלפון מקוריאה שסיפר כי האזין למוזיקה שלי, התלהב וישמח מאוד אם אוכל לעבוד עמו כבסיסט וגם להקליט אותי בחברת התקליטים שלו. האצבעות רעדו לי. התרגשתי מאוד ולא לשווא. זה חלומו של כל מוזיקאי. יש אנשים שיקראו לזה תזמון או גורל. מבחינתי זה להיות מוכן ודרוך יותר בכל מקום בו אני נמצא שיש בו סיכוי שזה זה יקרה".

קוריאה הפיק לכהן את האלבום הראשון שלו, "Adama" שזכה לביקורות נלהבות. כהן הצטרף ללהקתו של קוריאה ובמהלך שש שנים הסתובב עמו בעולם ואף הספיק להקליט עוד כשלושה אלבומים נוספים בלייבל של קוריאה. את החוויות הללו הוא לא ישכח בקרוב. "לשהות ביחד עם האמנים הגדולים בעולם, זה לא רק המוזיקה. חיינו ביחד, הייתי איתם ביחד יותר מאשר אדם שמבלה עם בת הזוג שלו. במפגש הארוך והמרתק הזה עם האנשים הנכונים והמדהימים כמו קוריאה, זכיתי לקבל מסע לימודי, חינוך בבית הספר הכי טוב של החיים. מה גם שהם היו בערך בגילו של אבא שלי, כך שהנסיון והגיל תרמו להשפעה עלי".

דרך עצמאית

לקראת 2003 כהן החליט לצאת לדרך עצמאית. הוא הקים לייבל קטן בשם "razdaz records" והקליט שני אלבומים. אחד מהם, "לילה" היה האלבום הנמכר ביותר של כהן, במיוחד בישראל. "ההחלטה להקים לייבל צנוע משלי, באה מאחר וכבר יצרתי לעצמי שם ומקום בגיזרה, אז יכולתי להרשות לעצמי לעשות זאת ולהמשיך הלאה כפי שהייתי ואפילו להשתפר במספר מובנים". את הלייבל מנהל כהן עם שותפו האנגלי, ריי ג'פרד, שחי באנגליה ומטפל בנושאים האדמיניסטריביים. "אנחנו צוות מוצלח ולשמחתי, אני ממשיך לעשות את מה שעשיתי קודם, רק עם פחות כאב ראש וצורך להתחשב בדברים שלא בהכרח קשורים לעשיית המוזיקה. יש לי יותר חופש ורוגע בעניין היצירתי".

כהן, שמביא עמו פיוז'ן ים תיכוני, חם ועמוק, שמח לגלות כי בחו"ל מעכלים זאת בשמחה. "ההשפעות הים תיכוניות שיש לי, בעל כורחי, בין אם אני רוצה או לא, הן דבר שאני אף פעם לא מתכנן, אלו ההשפעות הכי ברורות לאנשים. אני רק עושה את מה שאני מרגיש ונותן את כל כולי. רק לאחר ההופעות, אני קולט לפתע את התגובות של האנשים שמעידים כי הדבר הבולט במוזיקה שלי הוא הגוון הים התיכוני, הם כנראה אוהבים לשמוע אותו משתלב ברקע".

את האלבום השישי והאחרון שלו, "at home" הקליט כהן תוך שלושה ימים רצופים באולפן בניו יורק לפני מספר חודשים. "האולפן הוא כמו בית בשבילי, בדיוק כמו שם האלבום. הוא בעצם הסביבה בו יצרתי, הסביבה שנוצרה סביבי עם הנגנים של הלהקה ועם האנשים שתומכים במוזיקה שלי וקונים את התקליטים. כתיבת האלבום נעשתה תוך כדי הופעות, חלק גדול מהקטעים נכתבו בשנה האחרונה וחלקם משבע השנים האחרונות, קטעים שנשארו חבויים במגירה שיצאו לנשום אוויר.

עם השנים אני נהיה יותר ויותר נוח עם עצמי והסביבה שאני מייצר. הזמן והניסיון נותנים לי תמיכה טבעית ואישור לכך שהדרך שלי היא נכונה, למרות שאני פעם לא יכול להיות מושלם וזה אחד הדברים היפים יותר במוזיקה. אני חייב לקחת את הבית שלי איתי לכל מקום, כי כשאתה יוצר מוזיקה שחוצה יבשות, אתה חייב להרגיש איכשהו בבית, אחרת ההתמודדות הרגשית והפיזית היא קשה מאוד. בית הוא מן דבר שנוצר לאחר שנים של השקעה ושל חיפוש הבית במקומות חיצוניים. רגע אחד אני באנגליה, בשני בספרד, אז כדי שאני לא אשתגע, אין לי ברירה אלא למצוא את הבית שלי בכל מקום. המוזיקה, הלהקה והכתיבה הם בעצם הבית הנייד שלי".

לא מבקש כלום

כהן אומר כי כיום "מערכת היחסים שלו עם הקונטרבס יותר טובה מאשה" ומזכיר דמיון מסויים להשקפת עולמו של נגן הבס, רון קרטר, שביקר בשבוע שעבר בארץ ואף נפגש עם כהן בתל אביב. "הקונטרבס הוא יותר טוב מאשה, כי זה לא מבקש ממני כלום", צוחק כהן, "אבל גם לא נותן דברים שאישה יכולה לתת לי.

היחסים שלי איתו מאוד צמודים וככל שאני משקיע בו יותר, אני מקבל יותר בחזרה. אם אין השקעה, אז המצב הוא סטטי. יש בקונטרבס את כל החיים שיכולים להיות וההחלטה להפיח בו רוח חיים תלויה רק במוזיקאי. אחרת, הוא סתם רהיט שתופס מקום כמו כל כמו כלי נגינה אחר. אחרי כל כך הרבה שנים של נגינה הוא חלק מהנשימה שלי. כל עוד הוא מרגש ומספק אותי, אז החלום שלי ימשיך לחיות".  

כהן, שיופיע פעמיים עם הטריו שלו בפסטיבל ישראל בסופ"ש, מבטיח הופעה "מגובשת ופרועה", ומסביר: "אני בכוונה אומר זאת באותו משפט, מאחר ויהיו דקות ושניות של התפרעות, אנרגיה מתפרצת ומשוגעת. יהיו דקות יותר מלודיות, שקטות, מנגינות שיש להן מקום מאוד מסויים כפי שהן המתפתחות באיטיות ונשארות נאמנות יותר לקומפוזיציה המקורית. אני מאוד אוהב להופיע בארץ. סצינת הג'אז התפתחה נפלא בשנים האחרונות, האזניים של הקהל נפתחו יותר".

הטריו של אבישי כהן: אבישי כהן (קונטרבס, בס חשמלי), סם ברש (פסנתר וקלידים), מארק ג'וליאנה (תופים ופרקשן).

• יום ה', 2 ליוני, בשעה 21:30 - תיאטרון ירושלים, אולם הנרי קראון. נגנים אורחים: עמוס הופמן (עוד), עמרי מור (קלידים), גלעד אברו (בס).
• יום ו', 3 ליוני, בשעה 22:00 - תיאטרון חולון. נגנים אורחים: עמוס הופמן (עוד) גלעד אברו (בס).
• האתר של אבישי כהן