תודה לך, בראיין קר

שני נתונים עיקריים ממשיכים ללכת עם הנבחרת שלנו מאז תחילת הטורניר. הראשון, אופי ויכולת לחזור ממצבי פיגור, כשאמש בדבלין היה השיא: מ-2:0 קליל של האירים ל-2:2. השני, כוכב המזל שמוסיף להאיר את הנבחרת. אם זה יימשך כך, הכוכב הזה עוד עשוי להביא אותנו למונדיאל.

בעוד שבוע ישכחו את העובדה שישראל לא חיברה שלוש מסירות, לא בעטה אף כדור למסגרת האירית למעט הנגיחה של אבי יחיאל והפנדל המוצדק מבחינת החלטת השופט. ישכחו שלא הראתה דרך ולא הרשימה. מה שכן יזכרו, תהיה התוצאה. בינתיים זו תוצאה טובה מאוד לישראל, אבל לא פחות מכך לצרפת ושווייץ שבוודאי הריעו לתוצאה. בלי ניצחון בשווייץ לא נגיע למונדיאל.

אפשר בהחלט לשלוח זרי פרחים לשני אנשים. בעיקר למאמן אירלנד בראיין קר, שהחליף משום מה בדקה ה-27 את השפיץ שלו, רובי קין, חלוץ חוד עם שיניים, בקשר הלא עוקץ קבאנה. מאותה רגע אירלנד איבדה לגמרי את העומק והריכוז בהתקפה. מה שנראה ניצחון קל, ואולי רב שערים, הפך לסיוט עבור האירים שספגו שני שערים ב-5 דקות ולא יכלו לחזור מהם.

קר החליף חלוץ חם, אולי משום שחשב איך לשמור אותו למשחק עם איי פארו השבוע, או כדי לשמור על היתרון. הוא שיחרר בכך את הלחץ האטומי מההגנה הישראלית ואיפשר לנו לצאת יותר קדימה. הוא שילם בגדול. תודה לך, בראיין קר.

 השני, הוא דודו אואט של המחצית השנייה. קיטוב מדהים בין שתי המחציות: אוואט אשם בשני השערים בדקות הראשונות (אם היה מנסה להדוף ביד ימין כמתבקש ולא בשמאל הוא היה לוקח את כדור השער הראשון). בשער השני, הוא היה אשם ביחד עם שמעון גרשון, שניצב לפני הבלמים ולא אחריהם. השערים לחובתו, אבל נזכור לו גם את ההקרבה וההצלות אחרי ההפסקה.

הקונספציה של גרנט בפתיחה קרסה. הוא הציב את אבי יחיאל כמגן ימני כדי לשמור על דמיאן דאף, אבל לא ידע מה לעשות כשדאף נמצא באגף האחר. יחיאל השתפר מאוד כשהוסט אחרי 20 דקות לתפקיד הקשר האחורי והיה, הרבה בזכות הביטחון שקיבל מהשער, אחד הבולטים בנבחרת. אני מודה: גם אני המלצתי שלשום למאמן לפתוח הפעם עם 3 בלמים אבל פעם נוספת הוכח שהנבחרת טובה יותר כשהיא משתמשת ב-4 שחקני הגנה ולא 5. אני מודה.

בדקות שהלחץ עבד עליה, אירלנד נראתה כנבחרת שעשו אותה לגדולה יותר ממה שהיא באמת. אולי יום חלש, מכיוון שבאצטדיון ר"ג היא היתה הרבה יותר טובה. יחד עם זאת, אירלנד שלטה בצורה ברורה ברוב שלבי המשחק.

לצד האופי, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע רוב המשחקים נפתחים ביתרון שערים של היריבים. זו כמעט תופעה סידרתית. חוץ מזה, אנחנו צריכים להודות לשופט היווני וסאראס, על שהעניק לנו פנדל מוצדק מכיוון שאושיי תפס את בניון בחולצה. לא כל שופט היה שורק את זה. מצד שני, כלפינו הוא היה רחום יותר, כמו במקרה הגבולי של חצי ההכשלה מצד בנאדו בדקות הפתיחה.

בקיצור, לא משחק גדול, אפילו חלש, אבל העיקר שהעסקים כרגיל. והעסקים הם הטבלה.