שתף קטע נבחר

תיאטרון אובייקטיבי ממית

סגנון ההגשה המנוכר של תיאטרון המשימה, שמציג בתיאטרון ירושלים את "המחברת", מחריף את תחושת הרתיעה שהסיפור מעורר

תיאטרון המשימה הוא קבוצת שחקנים-יוצרים בלגית, המתמחה ביצירה קולקטיבית ניסיונית ובעבודה על טקסטים שלא נועדו במקור לבמה. הספר של אגוטה קריסטוף "המחברת הגדולה", שאותו בחרו לעבד, הוא אכן טקסט מאתגר ובלתי שגרתי. הספר מגולל סיפור על זוג אחים תאומים בני תשע, הנמסרים לידי סבתם הקשוחה המתגוררת בכפר כדי שישרדו את המלחמה – כנראה מלחמת העולם השנייה.

 

הסיפור שלהם מסופר בשפה אובייקטיבית, המעדיפה תיאורי עובדות על פני תיאורי רגש. לטענת הילדים, המילים המבטאות רגש הן חסרות דיוק. הם גם מאמנים את עצמם, באמצעות תרגילי סבל, להתקשח ולהפסיק להרגיש דבר מאז שאמם נטשה אותם. כך מתארת קריסטוף את הניתוק הרגשי של שני הילדים היפים והאכזריים, הנעים בעולם המטורף של המלחמה כיצורים מעולם אחר.

 

הבעיה היא שסגנון ההגשה המנוכר והרזה של שחקני תיאטרון המשימה, שנועד למצוא מקבילה תיאטרלית לשפה האובייקטיבית של קריסטוף, רק מחריף את תחושת הרתיעה שהסיפור מעורר. בסופו של דבר, הכול כל כך מנוכר שלא אכפת לך מכלום. במקום תיאטרון אובייקטיבי אנחנו מקבלים תיאטרון ממית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים