שתף קטע נבחר

דגים והעיר הגדולה: הכרישים משתלטים על המפרץ

כבר היום אילת לא עומדת בנפחי התנועה, הזיהום, הבנייה והביוב, אך בזכות פוליטיקאים, עסקנים ובעלי אינטרס, היא ממשיכה לגדול בלי פרופורציות, תוך זיהום הסביבה וערכי הטבע. כתבה שניה בסדרה

  • בחלק הראשון : צור שיזף נזכר באילת של פעם וחוזר לאילת של היום.

 

התקשרתי לניר פאפאי, מי שאחראי על החופים בחברה להגנת הטבע. אמרתי לו שאני לא חושב שהחוות הן שהורגות את השונית ושהמאבק נגדם הוא מאבק שמסיט את המבט מהנזקים והאסונות האמיתיים של אילת.

 

"בכל מקום אחר חובת ההוכחה היא על המזהם" אמר ניר. "וכאן אנחנו צריכים להוכיח שהם מזיקים. אני סומך על לויה, הוא הפרופסור לביולוגיה. למה שאסמוך על חוות הדגים? ואפילו אם אין לנו מושג אם החוות פוגעות בשונית או לא, הזהירות המונעת מתבקשת שהם לא יהיו שם. אתה יודע שהם חרגו ב-30% מכמות הדגים שהם התחייבו אליה? נהיית כמו דליק?"

 

"לא" אמרתי. "כישורי המשחק שלי ירודים. ואני לא בטוח שהם לא מזיקים, מצד שני אני לא בטוח שהם לא מועילים ומה שאני בטוח שהם מגינים על החוף הזה מפני הפיתוח התיירותי שהוא הרבה יותר מזיק, דורסני ואלים מהדניסים. האם יש לך מושג הסיפור עם המלונות שמחכים שהם יתפנו? שמעת על פרוייקט 'אקווריה' שרן פקר מריץ וטוען שכל המשרדים כבר אישרו אותו ושהמדינה מתכוונת לתמוך בו ב-47 מליון דולר?"

 

למלא את החלק האחרון של ראש מפרץ אילת

 

כשבררתי מהן האטרקציות התיירותיות שאמורות להיבנות מצפון לחוות הדגים, על השטח הפתוח האחרון של אילת, הגעתי לרן פקר. 'אקווריה' היא חברה ישראלית שמייצגת משקיעים זרים ומריצה את המיזם שהולך להיות בין חוות הדגים לקיבוץ אילות. למלא את החלק הירוק האחרון של ראש מפרץ אילת. חוץ מהשטח שבו נמצאות בריכות המלח שמפעילה משפחת דנקנר מצפון לשדה התעופה.

 

אבל משפחת דנקנר, אותה אחת מעתלית, תמצא את הדרך לממש את נציב המלח לקוביית זהב שבנוף האילתי תיראה בטון ואספאלט. בזמנו אמר אהוד אולמרט, שר בממשלת ישראל, שהמדינה לא ידעה מה לעשות עם הקרקעות ופנתה למשפחת דנקנר שתעזור. טומי לידסדורף, האדריכל שמתכנן את ביצת הזהב עבור משפחת דנקנר גיחך כששמע את דברי השר. אני רציתי לבכות. הנזק שאולמרט עשה לירושלים מתגמד מול הנזק שהוא עושה בכל הארץ.

רן פקר הוא איש נמוך ונמרץ.

 

מטייס קבע בחיל האוויר הישראלי הוא הפך לשליח משרד החוץ בלוס אנג'לס, קושר קשרים עם הקהילה האמריקנית. פקר הוא נציגם של אנשי עסקים שלא רצה לנקוב בשמותיהם. הוא סיפר לי שבנק אוף אמריקה אישר להם את ההלוואה הגדולה שהם מבקשים אבל הם לא ייקחו אותה משם כי יש בנקים אחרים שיעמידו את הכסף הגדול לטובת הפרוייקט הרבה יותר בזול.

 

לא מכיר את הכרישים

 

אבל מכיוון שאני לא יודע מיהם הכרישים הגדולים שעומדים להשתלט על מאות דונמים בחלק הכי שווה של אילת ולבנות שם מיזם תיירותי בסדר גודל של דיסנילנד ולאס ווגאס, ומכיוון שאם רן פקר אומר אמת והמדינה התחייבה להשקיע 27.5% בפרוייקט, כי אז אחת השיטות הפשוטות בעולם זה לבוא עם מכתב שמבטיח כסף ממדינת ישראל – גוף אמין לכל הדיעות, ולהשתמש בו כערבות לסכומים הבאים.

 

הבעייה היחידה שלי עם גופים עלומים שאף אחד לא מכיר היא שכבר שמעתי על סיפור כזה. סיפור שקרה לי ממש מול העיניים בתל אביב במהלך 2003, במרכז תל אביב, גם שם היה משהו קיים שהפריע ליזמים. שם במקרה זה היה שוק האומנים של נחלת בניימין. לחברה קראו 'רדלנד', היא היתה רשומה בפנמה ואף אחד לא ידע מי היא ומה היא חוץ מהנציגים הישראלים שהצליחו לגייס לצידם את עריית תל אביב שהיתה להוטה לאשר להם את כל התוכניות.

 

אלא שמול ניסיון ההשתלטות הבוטה, עמד ועד 270 אומני מדרחוב נחלת בנימין. הם בדקו למי באמת שייך מה, וכך התברר שהחברה שניסתה (בעזרת גורמים בתוך העירייה) להגיד שהמדרחוב הוא שלה, הצליחה בסך הכל לרכוש חלקים מתוך 5 מבנים ברחוב. המשך הבירור הוביל לגוף אנונימי שרשום בפנמה.

 

החברה האנונימית פירסמה שיש לה תוכניות מקיפות לאזור נחלת בניימין. בדומה לתוכניות הגרנדיוזיות של רן פקר ו'אקווריה'. תוכניות שהעירייה באופן רישמי לא אמרה מעולם שהיא בעדן, אבל על סמך הבטחות מנהליות, הצליחה החברה לגייס 70 מליון שקלים מהבנק לפיתוח התעשייה. כמו ההבטחה המנהלית של המדינה לרן פקר ל-27.5% מימון.

 

במקרה של 'אקווריה '– הם הציגו כבר תוכניות והגיעו להסכמות עם רשות שמורות הטבע. ועכשיו הם יכולים להראות שהם בעלי הבית ושהגופים שאמורים להגן על הסביבה הם בעדם. למרבה המזל, אומני המדרחוב חשפו את התעלול הנדל"ני.

 

מתוך: סוף הדרך, מותה של מדינה שיצא בסתיו 2005 בהוצאת "חרגול".
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מיהם הכרישים הגדולים שעומדים להשתלט על מאות דונמים בחלק הכי שווה של אילת?
צילום: דני סקוירסקי
מומלצים