דגים והעיר הגדולה: "תזכור מה קרה לדליק"

• בחלק הראשון , צור שיזף נזכר באילת של פעם וחוזר לאילת של היום.
• בחלק השני , מגלה צור איך הכרישים מנסים להשתלט על המפרץ.

   

  
  

אומני המדרחוב חשפו את התעלול הנדל"ני ועצרו אותו. באילת אין עמותה ברמה של אומני מדרחוב נחלת בניימין. גם אין לה מסורת וגאווה עירונית כשל תל אביב. אילת היא עיר מוכה. פגר מובס שמשנות השבעים ובעוצמה מוגברת מ-1982, עם נטישת סיני, הפכה להיות יעד למי שרוצה לעשות כסף גדול, חומד והורס את העיר.

"אני מודה שיש משהו שאני לא יכול לשים עליו את היד." אמר שי טחנאי, רכז שמירת טבע של החברה להגנת הטבע בנגב. "אבל יאמר לזכותו של רן פקר שאין אבן שהוא לא הפך. אותו אי אפשר יהיה להפיל בפאול טכני."

כששוחחתי עם רן פקר הוא דיבר על שטח המחלוקת. רוב השטח שעליו רוצה הקבוצה שנציגה הוא רן פקר להקים את דיסנילנד שייך לקיבוץ אילות. קיבוץ אילות לא רוצה לוותר על השטח שעליו נמצאים מטעי התמרים של הקיבוץ.

"זה שטח של המדינה ואני מצפה שהמדינה תיקח אותו מהם ותעביר אותה לפרויקט." אמר פקר. "אני הבטחתי להם עבודה לכל חייהם בפרויקט. יש להם מכבסה, את כל הכביסה שלנו אנחנו נעשה אצלם."

"מי אמר שאנחנו רוצים לכבס כל החיים?" שאלה נורית, מי שהיתה מנהלת בית הספר הייחודי של אילות. "על השטח הזה שרן פקר רוצה יש את מטעי התמרים שלנו. אלו התמרים הראשונים שמבשילים בארץ. אנחנו מתפרנסים מהם. למה שנוותר על שטחי החקלאות המובחרים שלנו לטובת פרוייקט של רן פקר, אנחנו רוצים לחיות בכבוד ממה שאנחנו נחליט שאנחנו רוצים לחיות."

אילות הוא קיבוץ קטן. 70 חברים. שמורת טבע אנושית מצפון לאילת. מקום שמתפרנס בכבוד. שום דבר לא מנותק. לא סביבה לא חברה, לא חברים פוליטיקאים ומנהל מקרקעי ישראל שנשלט על ידם. המדינה הישנה הציצה לרגע. זו שמאמינה בכבוד האדם וחירותו ולא בתנועה של הכסף הגדול והפיכתו לזהב חסר טעם ומתכתי.

"אז לא תילחמו ב'אקווריה'?"

"אם הייתי יודע איך." אמר שי טחנאי. "מדובר כאן על 1200 דונם של שטח ציבורי שלא יכולנו להתנגד אליו כי לא היתה שם בנייה למגורים אלא רק למלונאות."

"ואתה יודע על כמה תיירים מדובר?"

"2 מליון לשנה." אמר שי.

שלב הבנייה המסיבית

עכשיו מגיע השלב המכריע, הסופני לגבי אילת, של הבניה המסיבית. של תוכניות 'אקווריה' לדיסנילנד ולאס ווגאס, לעיר חדשה שלא תהיה יותר טובה מהישנה. לקבירתה הסופית של אילת, להצפתה בתיירים, מלונות, זיהום, גודש תנועה, כיעור וחרבון שיחרבו את שונית האלמוגים העדינה.

אילת היא תמונת דוראין גריי שלנו. מה היינו יוכלים ליצור פה. איך אנחנו ניראים באמת. לאן אנחנו הולכים.

"מה אתה מדבר, אין לנו שום קשר למאבק בחוות הדגים. אנחנו לא מתקרבים 300 מטרים מהים." גרף רן פקר את ספר התוכניות כששאלתי אותו על המזח העגול עם הרציף המוליך לחוף שהיה מצויר במקום בו נמצאים כלובי הדגים. "אלו שירטוטים ישנים. ירדנו מבתי המלון הצפים. אין לך מושג מה אנחנו משקיעים בסביבה – זה בסטנדרטים אמריקניים. יהיה לנו מכון טיהור משלנו, כל כיכר תהיה עיר אחרת בעולם, תהיה כאן ונציה ופאריז וניו יורק ובצפון השטח אנחנו קיבלנו את אישורה של רשות שמורות הטבע, אנחנו נשאיר את דקלי הדום בתוך מגרש הגולף שלנו – זה יהיה מגרש גולף מדברי כדי לא לפגוע בסביבה – זה יהיה הרבה יותר מוצלח - אתה יודע כמה כסף זה יעלה?"

מגרש גולף לשועי עולם שכדורי הגולף שלהם נופלים בין דקלי הדום. כמה מרגיע. מהקומה ה-13 ברחוב מדינת היהודים יכולתי לדמיין את היזמים נוחתים עם המטוסים הפרטיים שלהם ונוסעים למגרש הגולף המדברי שנבנה רק בשבילם. "מגיע להם", אני רואה את שר האוצר התורן, או את ראש הממשלה אומר, "הם השקיעו פה כסף".

חזרתי לניר פפאי ושאלתי אותו אם הוא יודע למה 'צלול' תוקפים את כלובי הדגים כשאי אפשר להוכיח קשר בין הנזקים לשמורה והכלובים והאם יכול להיות שמוריס קהן הוא חלק מהקבוצה שעובדת על 'אקווריה' שכלובי הדגים תקועים להם בשטח הימי.

"חוק החופים החדש צריך לעבור בימים אלו ועם החוק החדש אי אפשר לבנות שום דבר 300 מטרים מהחוף." אמר ניר "אני לא מכיר שם תוכניות למלונות ואני לא חושב שלמוריס קהן יש כסף ועניין במלונות."

"וזה שקהן מממן את ההתקפה החזיתית של 'צלול' על כלובי הדגים ואת כל מה שקשור במאבק התיקשורתי הזה?"

"אני גם לא מת על צלול." אמר ניר. "אבל בכל מקרה לא מדובר שם בבניית מלונות, שמעתי דיבורים על אטרקציות תיירותיות."

"אטרקציות תיירותיות?" שאלתי "דיסנילנד שמשתרעת על מאות דונמים, על ציר הנדידה של הציפורים, שבשיחה שהיתה לי עם רן פקר במשרדו הוא דיבר על תחזית מינימום של 2 מליון תיירים בשנה ומגרש גולף מדברי לעשירי העולם. בהחלט אטרקציה."

"זו אילת." הוא אמר.

"כן," אמרתי בעצב והבטתי בקירות המשרדים האפרוריים של החברה להגנת הטבע שבתחנה המרכזית הישנה. קו ההגנה האחרון של מדינת ישראל. אני לא בטוח שניר מבין כמה אחריות יש לו על הכתפיים. ניר הסביר לי שם שהחברה נאבקת על השטחים הפתוחים – על הים, על ההרים ושאילת צריכה להתפתח. אני לא הייתי בטוח שאילת צריכה להתפתח. ההתיישבות. הפיתוח. הססטינאבל דיבלופמנט, מה שתורגם לעברית כפיתוח בר קיימא. מילה יפה שנשמעת כל כך מדעית ומקצועית ומכשירה את הדברים שאסור לעשות.

עומס תושבים, זיהום הולך וגדל

להתפתח? לפי מכתב שהוציא ד"ר בני שלמון ביולוג ורכז סטטוטורי של מחוז אילת ללשכות התכנון ומנהל התכנון ב-2003 , היעד הסופי של אילת צריך להיות לא יותר מ-80,000 תושבים ב-2020. ולהקפיא את הגידול שלה עד 2010.

כבר היום העיר לא עומדת בנפחי התנועה, הזיהום, הבנייה והביוב. אתה מדבר על הכפלת העיר בשטח שמשפחת דנקנר בסיועו של אהוד אולמרט חתמו על הסכם עם מנהל מקרקעי ישראל, ואתה מדבר על פרוייקט שצמוד אל העיר החדשה של דנקנר במזרח, פרוייקט שיחסל את השטחים הפתוחים של העיר.

על איזה טבע אתה מדבר – זה כמו להגיד שיש לך גידול סרטני אדיר בבטן אבל הציפורניים מטופלות. שום דבר לא יחיה מסביב לאילת, אילת גם היום היא קטסטרופה – עיר שתושביה שונאים אותה, ואתה מתעסק בהתנגדויות לכלובי הדגים במקום להילחם ביוזמות שיחריבו אותה סופית?"

"אני לא יכול לדעת מה יהיה לפני שיש תוכניות."

"התוכניות לרציחתה של אילת עם העיר החדשה של דנקנר והמיזם של רן פקר ו'אקווריה' קיימות גם אם זה עדיין לא הגיע לוועדות שמתירות."

"כשהסתכלתי בתוכניות של אקווריה אצל רן פקר יש שם מזח ימי שמחבר את החוף עם רציף עגול צף – למלונות הימיים שהם טוענים שירדו מהם. זה נמצא בדיוק על השטח של חוות הדגים. רן פקר בעצמו דיבר על כביש עוקף אילת שיוביל אליהם ישירות את התיירים. ואם אתה שואל אותי – גוש המלונות הצפים הוא הרעיון הבא כדי למשוך תיירים שיוכלו לבוא רק לאקווריה מכל מלונות המפרץ המצריים."

"אני לא מכיר את זה." אמר ניר "אני לא יכול להיאבק בתוכניות לא קיימות שלא אושרו ולא הופקדו."

"אתה צודק." אמרתי. "אבל אתה יכול להאמין שיש אינטרסים גדולים וחזקים ושאתה כלי משחק בידי כוחות ציניים שמגייסים גופים כמוך או עמותות פרטיות שממומנות על ידי אנשי עסקים שיש להם כל מיני סיבות כדי לייצר לעצמם תווית הגונה."

"אני לא יודע." אמר ניר והתקשר ליריב אברמוביץ, מנכ"ל עמותת 'צלול', לשאול אם יש לקהן מעורבות ולספר לו מה אמרתי.

תזכור מה קרה לדליק

יריב מ'צלול' התקשר אלי והזכיר לי בטון מפגיע מה קרה לדליק וולוניץ שהתגייס לטובת חוות הדגים. אמרתי לו שאני לא אוהב איומים. 'צלול' לא צמחה מתוך גוף חוץ ממסדי ירוק ובועט. היא בדיוק מה שהיא. חברה שממומנת על ידי איש עסקים פרטי בעל אינטרסים. "קשה לי להאמין בתומתה של עמותה שממומנת על ידי איש עסקים בעל אינטרס." אמרתי ליריב המנכ"ל בטלפון "אני לא כל כך מאמין לצדיקים."

"מה כל כך קשה לך להאמין בצדיקים? אמר יריב בטון קשה. "איך אתה יכול להגיד שאתה עובד על כלובי הדגים ולא פנית אלינו שאנחנו יודעים הכי טוב ויותר טוב מכולם על העניין הזה?"

"הם יודעים הכי טוב ויותר?" גיחך ד"ר אביגדור אבלסון, כשסיפרתי לו על השיחה המוזרה מ'צלול'.

"אפגש איתך ברצון" אמרתי ליריב. "אם נפגשתי עם רן פקר, אנשי חוות הדגים, החברה להגנת הטבע והביולוגים הימיים, אין מניעה שאפגש גם עם צדיקים." קבעתי עם יריב ונסעתי לאוניברסיטה לפגוש את פרופסור לב פישלזון.