באוצר משוכנעים: ההשקעה בהתנתקות תחזיר עצמה
ההערכות העדכניות במשרד האוצר הן כי תוכנית ההתנתקות תעלה 7 מיליארד שקל. אם המצב הבטחוני לא ידרדר, יכול להיות שההשקעה הזו תחזיר את עצמה בתוך שלוש עד חמש שנים מה המשמעות הכלכלית של ההתנתקות
קשה לפתוח היום עיתון, מקלט רדיו, מכשיר טלוויזיה, ואפילו אתר אינטרנט מבלי להיתקל בהתנתקות. התקשורות מחשבת את הקץ לאחור - עוד 90 יום, עוד 89 יום, עוד 88 יום, וכן הלאה. מהדורות החדשות מעוטרות בלובשי בגדים כתומים החוסמים צמתים, ממלאים מנעולים בדבק ומנבאים אסונות. לכל אחד דעה ברורה ומובחנת משלו. הדמוקרטיה, כך נראה, מגיעה לנקודת רתיחה ונראה שעוד מעט הכל יגלוש.
ראה פרויקט "ימי ההתנתקות" של ynet
ואכן, מהלך היסטורי שבו מדינה המחליטה אחרי כמעט 40 שנה לוותר על שטחים שאותם כבשה ששלחה אליהם אלפי מתיישבים, אינו עניין של מה בכך. בלהט הוויכוח יש נטייה לשכוח כי לא מדובר כאן רק בעניין מדיני-פוליטי-היסטורי, אלא גם באחד הפרויקטים הכלכליים החשובים ביותר של מדינת ישראל בשנים האחרונות.
עלותו של פרויקט ההתנתקות מוערכת כיום במשרד האוצר ב-7 מיליארד שקל לפחות. אמנם סכום זה ייפרס על פני שנתיים וחצי, אך עדיין מדובר בכ-1% מתקציב המדינה כל שנה. כסף שיכול היה להספיק להרחבת סל התרופות, לתוספת שעות לימוד בבתי הספר או לפרויקטים של תשתיות, כמו בניית מסילות רכבת ושיפור מערכת הביוב. כולן משימות לאומיות חשובות.
ובכל זאת, מאחר שהמדינה החליטה ללכת על הפרויקט הגרנדיוזי הזה, זה הזמן לבחון אם הוא כדאי מהבחינה הכלכלית. כלומר, האם ההשקעה העצומה תחזיר את עצמה - ובתוך כמה זמן.
עד לפרט הכי קטן
ראשית, לפרטים הטכניים: תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון אמורה לצאת לפועל בעוד כשלושה חודשים. עלותה תיפרס על פני השנים 2007-2005, כשעיקר ההוצאה תתבצע בשנים 2006-2005. העלות המוערכת, 7 מיליארד שקל, אינה כוללת את עלויות התוכנית להקמת התיישבות חלופית בניצנים, המוערכות כרגע במיליוני שקלים נוספים.
כלכלני האוצר הכינו באחרונה תחשיב מדויק הכולל את העלות של כל פרט ופרט בתוכנית ההתנתקות. שני המרכיבים העיקריים בתחשיב הם עלות חוק פינוי פיצוי, שמוערכת ב-4.1 מיליארד שקל, ועלויות משרד הביטחון, המוערכות ב-2 מיליארד שקל. הוצאות נוספות הן הוצאות המשרד לבטחון פנים (כ-390 מיליון שקל) ועלות הדיור הזמני (כ-320 מיליון שקל).
בחוק יישום התוכנית נקבע כי יעד הגירעון ב-2005 יגדל לכל היותר ל-3.4% מהתקציב (לעומת 3% שתוכננו מתחילת השנה). הוצאות הממשלה יוגדלו ב-1% נוסף בשנים 2005 ו-2006, כלומר ב-2.2 מיליארד שקל בכל שנה. הריסת בתי המפונים, אם תתבצע, תעלה עוד 80-30 מיליון שקל.
גם על מספרים אלה עוד יהיו ויכוחים, אף שמדובר בסכום גבוה יותר מכל המספרים שנזרקו לזירה בחודשים האחרונים.
התחשיב של משרד האוצר הוא המפרט הדקדקני ביותר שנעשה עד כה לתוכנית, וכולל אפילו עלויות של הוספת שופטים לבתי המשפט במטרה להתגבר על אפשרות של גל מעצרים גדול ממדים.
תקציב הביטחון יקוצץ
הדרך המקובלת לחישוב מידת הכדאיות הכלכלית של פרויקט מסוים, היא לבדוק את ההוצאה ואת ההכנסות הצפויות בעקבותיה, ואז להוון את שני הסכומים למחירים של היום.
כאשר באים לעשות זאת בפרויקט כמו ההתנתקות מגלים כי בניגוד לפרויקט כלכלי רגיל, כאן משחקים תפקיד תסריטים שאיש לא יכול להעריך, כמו השאלה האם ההתנתקות תביא לרגיעה במצב הבטחוני, או דווקא להסלמה. רגיעה תאפשר להפחית את ההוצאות הבטחוניות בעתיד, ולהיפך - הסלמה תביא לעלייתן.
ובכל זאת, ההערכה הרווחת בקרב אנשי האוצר היא כי החיסכון העיקרי בהתנתקות הוא העובדה שצה"ל לא יידרש יותר להחזיק כוחות בעזה. עלות שהייתו של הצבא בתוככי חבל הארץ הזה וההגנה היום יומית על המתנחלים עולה לצבא מאות מיליוני שקלים בכל שנה. השאלה הגדולה היא איך תיתרגם הירידה בהוצאות לתקציב הביטחון בשנים הבאות.
בחדרי חדרים יודעים לספר כי האוצר מתכוון לנסות ולקצץ את תקציב הביטחון כבר ב-2006. תקציב הביטחון השנה מגיע ל-42 מיליארד שקל, מתוך תקציב המדינה הכללי שמגיע ל-260 מיליארד שקל (ושחלק גדול ממנו הולך להחזר חובות). ההערכות הן כי בגלל השקט היחסי באזורי, ובגלל ההערכות כי תוכנית ההתנתקות אכן תשיג את יעדה וכי השקט עוד יגבר, יוכל משרד הביטחון לקצץ מדי שנה כמה מיליארדי שקלים מתקציב הביטחון.
מובן שכאן הכל תלוי בדרך שבה ינהג הרמטכ"ל החדש, דן חלוץ. כלכלן בכיר במשק מעריך כי שר הביטחון ינסה, כבכל שנה, להשיג תקציב גדול ככל האפשר עבור משרדו, אך את הלחץ צריך להפעיל על הרמטכ"ל. אם חלוץ יילך על צבא קטן וחכם" ייתכן שניתן יהיה לקצץ באופן משמעותי את תקציב הביטחון. זהו המבחן של האוצר.
מה היה בלבנון
חיסכון נוסף יבוא מהעובדה שלא יהיו יותר עלויות אזרחיות בעזה. נכון, המפונים מהרצועה יעברו למקום חדש ואם היה צורך לבנות בית ספר חדש בגוש קטיף לנוכח הגידול באוכלוסייה, אחרי ההתנתקות יהיה צריך לבנות אותו באשקלון או בכל יישוב אחר אליו יעברו המפונים. ובכל זאת, כלכלנים מעריכים כי העלויות האזרחיות בעזה גבוהות בהרבה מהעלויות האזרחיות כמעט בכל מקום אחר במדינה. הסיבה לכך פשוטה: כל עלות אזרחית בעזה מלווה גם בעלות ביטחונית.
תוסיפו לכך את תוכנית ההתנתקות מצפון השומרון, ותקבלו חיסכון של 1 ואפילו 2 מיליארד שקל בשנה. סכום כסף גבוה מאוד. כלכלן בכיר באחד מבתי ההשקעות מעריך כי מבחינה כלכלית תוכנית ההתנתקות תחזיר את עצמה בתוך שלוש עד חמש שנים. גם אם הוא טועה, וההחזר יימשך חמש עד שבע שנים, הרי שזאת הצלחה גדולה מאוד.
הפרויקט היחיד שניתן להסיק וללמוד ממנו כיום לגבי היתכנותה הכלכלית של ההתנתקות הוא היציאה מלבנון. כיום כבר יש כבר מי שמוכנים להודות באופן כמעט פומבי כי שם מדובר בפרויקט שהחזיר את עצמו כלכלית. חוץ מזה, מה שהיציאה מלבנון עשתה לתיירות בצפון היה לא פחות רווחי מהחיסכון בעלויות של שהיית הצבא בלבנון.
הזרים באים, הזרים באים
קשה להוציא מאנשי הכלכלה התבטאויות פומביות לגבי תוכנית ההתנתקות. אבק השריפה הפוליטי הזה מפחיד רבים. עם זאת, לפחות לגבי דבר אחד יש קונצנזוס: העלות הכלכלית של אי-ביצוע ההתנתקות גבוהה בהרבה מהעלות של ביצועה.
"הסיפור האמיתי הוא הסיפור המאקרו כלכלי", אומרת כלכלנית בכירה, "השאלה היא לא מה יקרה אם תהיה התנתקות, אלא מה יקרה אם לא תהיה. יש לזה מחיר אדיר, בעיקר לגבי מעמדנו בעולם. כמה תעלה הרחבת ציר פילדלפי או תוספת כזו או אחרת לחומה, ואפילו כל הוצאות הפינוי עצמו, זה שולי. השאלה היא מה האלטרנטיבה, ולאלטרנטיבה יש עלות גבוהה מאוד, לא במונחים תקציביים, כי אם במונחים מאקרו כלכליים. אם ארצות-הברית לא תגיב טוב, אם היא תבין שמושכים אותה באף, אנחנו נשלם את המחיר".
כל מי שרואה את העליות בבורסה בחודשים האחרונים יודע שחלק גדול מהן כבר מגלם את תוכנית ההתנתקות. קרנות רבות מחו"ל מוכנות להשקיע במניות של חברות ישראליות כי הן מעריכות שכתוצאה מההתנתקות המצב הבטחוני ישתפר ותגיע צמיחה. את זה הם קוראים בסקירות שמוציאים בתי ההשקעות הבינלאומיים לגבי ישראל. הרבה אופטימיות יש בחו"ל לגבי מה שיכול לקרות במזרח התיכון, והרבה גופים רוצים להיות כאן כשזה יקרה.
אם זה לא יקרה, אומרים בשוק ההון, אם ההתנתקות תיכשל, הרי שסביר להניח שחלק גדול מהגופים האלה יימשכו את ההשקעות מכאן וילכו למקום אחר. הירידות בבורסה, צלילת מחירי איגרות החוב הממשלתיות ואולי אפילו העלאת התעריפים לגיוס כספים על ידי המדינה יביאו לאובדן של מיליארדי שקלים למשק הישראלי.
בשוק ההון מעריכים כי התשובה לשאלה אם הבורסה כבר מגלמת לחלוטין את התוכנית עדיין שלילית. למרות רמות השיא והתשואות הנמוכות של איגרות החוב, הכלכלנים הבכירים מאמינים כי אם התוכנית אכן תצא אל הפועל לשווקים יש עדיין לאן לעלות. זאת מבלי להזכיר את האופציות שעשויות להיפתח בפני משקיעים זרים באפיקים אחרים, שלא באמצעות הבורסה, כמו השקעה ישירה בחברות ובמיזמים בישראל. עלות תוכנית ההתנתקות היא עניין של מה בכך לעומת האופציה הזו.
מה יעשה חתאמי
ובכל זאת, אנחנו חיים במזרח התיכון. "השאלה הגדולה ביותר היא מה יקרה עם הנשק הגרעיני של איראן", אומר כלכלן בכיר. זה אכן הנעלם הגדול ביותר בכל המשוואה הזו.
לפני פחות מחודש הודיע נשיא איראן, חתאמי, כי מדינתו תחדש את ייצור האורניום המועשר, וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הגיב ואמר כי צריך לכנס את מועצת הביטחון של האו"ם לדיון בנושא.
נכון, הריטואל הזה חוזר אחת לכמה חודשים, ובכל זאת, באזור כל כך לא יציב כמו שלנו, כל הישגי תוכנית ההתנתקות יכולים לרדת לטמיון בבת אחת, אם תהיה הפיכה במדינה שכנה, או הסלמה ביחסים עם מדינה אחרת. אי שקט באזור יכול להפוך את כל התוכנית להוצאה מיותרת.
לפנייה לכתב/ת 
קרוואנים ראשונים בניצן
צילום: צפריר אביוב
מומלצים
