דגים והעיר הגדולה: ים המוות

רוב המלונות המצריים בסיני ניבנו ב-10-15 השנים האחרונות. בפסח 2005 נסעתי לסיני. לרצועת החוף שבין ראס בורקה לנואייבה. זו רצועה שאורכה כ-20 קילומטרים. תכננתי לשנרקל וללכת על הרצועה כמה שיותר. החוף שנמצא מדרום לראס בורקה הוא אחד ממתחמי החושות הצפופים בסיני. במרחק של ב-100 מטר מהחוף יש שונית מחסום. החוף חולי ולכן השונית לא מתחילה מהחוף. אלמוגים לא מתיישבים על חול. השונית, לאורך מאות המטרים ששנירקלתי, היתה הרוסה ומתה. לא היו בה כמעט דגים.

על החוף שנדרס על ידי החושות והמלונות לא רצו יותר סרטני נזיר. ניצחנו. הלכתי על החוף לכיוון 'בוואקי', אחד המלונות הוותיקים של מזרח סיני. שם התרכזו גלשני המצנח. החול היה שחור. בורות הספיגה לא עמדו בלחץ וחילחלו לכיוון הים. החושות והמלונות נמשכים ברצף עד לנמל של נואייבה.

בכל בוקר היו הפועלים הסודנים גורפים אצות חומות שהים הביא והשאיר על החול. פריחת האצות היתה גדולה וברורה. היו הרבה נוטריינטים במים ולא היה צריך ללכת רחוק לגלות מאיפה הם מגיעים. כשנכנסתי למים בראס א-שיטן קידמו את פני ניילונים במים. הניילונים חונקים את האלמוגים. לפחות בחמישים המטרים הראשונים שבהם נוגעת השונית בחוף, ובראס א-שיטאן השונית היא שונית חוגרת – שנצמדת לסלע החופי, היתה השונית מתה.

מתה על פי הערכים שקבע פרופסור יוסי לויה. גם המושבות היו מתות ואלו שהיו עדיין בחיים גססו בחלקים גדולים. וכמו שתיאר לויה בשונית באילת, החתך השתפר בעומק של 5 ו-10 מטרים. אבל שם דווקא היו דגים. אולי בגלל שהמלונות הפסיקו לסמוך על הים המדולדל והתחילו ליבא בורים ודניס מימת ברדוויול ומדייגי פורט סעיד. במעגנה, 2 קילומטרים דרומה, שגם שם היתה השונית שונית חוגרת, היה המצב דומה. פה, במרחק של כמעט 70 קילומטרים דרומה מאילת, אי אפשר היה להאשים את כלובי הדגים. פה היו ידיהם המשמידות של התיירות והזיהום חשופות.

כלובי הדגים?

"אתה מוכן?" שאל לירן, קופץ לתוך המים. סימנו אחד לשני שהכל בסדר והתחלנו לשקוע לתוך המים. איזה ים יפה. הראות לא היתה משהו. צללנו באלכסון אל הכלובים שנמצאים מפני המים ועד לעומק של 18 מטרים.

הכלובים העגולים היו מלאים בדגים. מאות אלפי דגים. מסביב לכלובים ריחפו דגי אבו נפחא הכי גדולים שראיתי בחיים. להקה ענקית של שורי חלפה בין הכלובים, חתולי ים ריחפו מעל הקרקעית. הכלובים היו בהחלט תחנת האכלה ויצרו את בסיסה של שרשרת מזון במקום שהיה שממה. שכן הים האדום הוא סוג של שממה ימית. אוליגוטרופיה. בגלל זה המים שלו צלולים.

ובגלל שאור השמש המאיר את הים 360 יום בשנה. גם אין פה נהרות ונחלים שמזרימים סחף הגורם לעכירות, חוץ מזרימות הביוב, משטפונות החורף ומהבנייה המסיבית של המצרים לאורך חופי מזרח סיני וההשמדה הנמשכת שם של שוניות האלמוגים. אבל גם כך מהווה עומקו הרב של המפרץ מנגנון מזכך, הסחף המגיע יורד במהירות לעומק ואינו מתערבל במים. ים שקוף וחם. לכן גם לא היה לי קר כשירדתי מתחת לכלובים במרדף אחרי להקות הדפדופים והסרגוסים השחורים לבנים.

מחסור בפלנקטון

לגורמים הפיסיים של הים, אפשר להוסיף את המחסור בפלנקטון במים. עכירותם או צבעם הכהה של האוקיאנוסים מתקבל פעמים רבות משפע בעלי חיים. ים סוף הוא "מדבר" ביולוגי מצד האצות ובעלי החיים הזעירים. בעלי החיים מתרכזים בשונית האלמוגים, שאותה ניתן לדמות לנאת מדבר. ובכלובי הדגים שמייצרים נאת מדבר מלאכותית. אלא שכאן, ואין לי מושג אם ככה היה המצב גם ליד השונית, לא היו המים מאוד שקופים. זה מה שעושים הנוטריינטים. הם אלו שמעלים את העכירות.

על הכבלים של הכלובים היו אלמוגים. אלמוגים רכים, אלמוגים דמויי צמחים, אלמוגי אבן ושושנות ים וספוגים ארסיים ואדומים שלירן הזהיר אותי עוד לפני הצלילה שלא אגע בהם, שיהיו לי צריבות לא נעימות. האלמוגים וחברת השונית שהחלה להתפתח פה לא היה להם מושג שהכלובים לא בסדר. שונית מורכבת קודם כל מאלמוגים. אלמוגים הם בעלי חיים ישיבים, שזקוקים למצע סלע להתיישבות ולפיכך לא יתפתחו בחוף חולי. ולכן אין (או לפחות לא היו עד 1993) שוניות אלמוגים בחוף הצפוני של אילת. ראשית האלמוג בפלנולה הצפה במים עד שהיא מוצאת מצע קשה שעליו היא מתיישבת והופכת לפוליפ. הפוליפ מתרבה לאחר מכן בצורה של הנצה - כדוגמת שיח או עץ.

בתהליך גידולו משקיע האלמוג סידן ובונה שלד קשיח. לאחר מות האלמוג משמש שלדו כתשתית להתיישבות פלנולות חדשות וכך נבנה סלע השונית - אלמוג על אלמוג ובעל חיים על בעל חיים. אל חברת האלמוג הבסיסית מצטרפים בעלי חיים ישיבים אחרים המהגרים עם זרמי המים - שושנות הים, כיטונים, קיפודי ים, אצטלנים, חיטחבים, סרטנים שונים, צדפות, חלזונות, תולעים ומיני דגים המוצאים את מסתורם ואת מזונם בנבכי הריף.

כשבעלי החיים השונים מתים, הם תורמים את שלדיהם הבנויים סידן לבניין.

ועכשיו לך תדע כמה נזק נגרם לפלנולות, ליחידות ההתרבות הצפות של האלמוגים, בגלל הבינוי המואץ הדיג וההרס של שוניות סיני. זה נחמד להאשים את כלובי הדגים. רק לא בטוח שהנמלים שהם הרבה יותר קרובים, לא מזיקים יותר, שרגלי המשנרקלים והצוללנים לא גורמות לנזק. הכלובים והמתקנים היו פלטפורמה לבעלי חיים.

"אתה רואה את האצות פה?" שאל שמוליק משיח "אלו אצות שהבאתי פעם למסעד התאילנדית והעובדים אכלו אותם בלי להשאיר פירור."

אלו היו אותן אצות שכל כך מפחידות את יוסי לויה, אלו שמתיישבות על האלמוגים וחונקים אותם, אצות שפורחות בגלל שפע הנוטריינטים.

• עוד על מסעו של צור שיזף באילת .
  
• מנכ"ל עמות "צלול" משיב במאמר תגובה .