היפ-פופ הוריי!
ה"בלק אייד פיז" ויתרו סופית על מחאה ותחכום, אבל מייצרים כתחליף להיטי קיץ קלילים ומשובחים
שלושה אנשים שונים הביעו באוזני בשבוע האחרון מרמור רב, ואפילו תחושות אבדן ובגידה, בעקבות ההאזנה לאלבומה החדש של ה"בלק אייד פיז" - Monkey Business. לדעתי הם סתם מקנאים. כן, זה מאוד מגניב להיות אלטרנטיבי, להתעסק במסרים חשובים, ליצור מוזיקה עם אמירה - אבל עם יד על הלב, לא הייתם מוותרים על זה בשביל כמה מיליוני דולרים, מעריצות שוות בטירוף ופרסום כלל עולמי?
אם התשובה שלכם שלילית נחרצת, אז ואללה, עדיף שתוותרו על האלבום הזה ותלכו לדוג את האלבומים האחרונים והלא רעים בכלל של דה לה סול או סייפרס היל, שתי להקות שבלק אייד פיז כבר לא יהיו כמוהן. אבל אם נהנתנות ושמחת חיים חסרת אחריות עושים לכם את זה - "מונקי ביזנס" עומד להזיז לכם ת'ישבן ולנענע לכם ת'תחת.
ההתחלה היתה אי שם בעשור הקודם. שלושה חברים מלוס אנג'לס הקימו להקת היפ הופ שיצאה נגד מגמות הגנגסטא, והנפיקה ב-98' וב-2000 שני אלבומי מחץ, עם דגשים על מחשבה חיובית ומסרים סוציאלים. המבקרים התלהבו, וקהל קטן ואדוק אימץ את הלהקה לליבו. אבל באופן כללי, החיים בעבור וויל.איי.אם, אפל.דה.אפ וטאבו היו די מבאסים. שני האלבומים מכרו ביחד פחות מחצי מיליון עותקים, זה אמנם הספיק לדי הרבה אלכוהול, אבל לא להרבה יותר מזה. אבל רגע לפני שנמאס להם, נמצאה הנוסחה הגואלת.
אחרי שהחליפו חברת תקליטים, הצעד הבא היה צירופה של פרגי, לשעבר חברת ה"ווילד אורכידס", כדי לפנות לקהל גדול יותר - בנות שמחפשות כוסיות להעריץ ובנים שמחפשים כוסיות להריץ. הצעד הבא היה למתן קצת את כל העניין הזה של המסרים והמוזיקה המתוחכמת, ולשבור חזק לכיוון הפופ. כדי לוודא מכירה, שוגרה הלהקה למסע יחצנות וראיונות, כולל לאתר אינטרנט אחד במזרח התיכון.
התוצאה היתה ש"אלפנק" הפך לשלגאר ענק. הדואט עם ג'סטין טימברלייק "איפה האהבה" נתקע שבועות ארוכים בראש המצעדים וסלל את הדרך לעוד שורת להיטי ענק - ובצדק. האלבום, שמכר קרוב ל-3 מיליון חתיכות, כלל מספר נדיר של שירים משובחים, קליטים להחריד, אבל לא מתחנפים (טוב, חוץ מהשיר עם טימברלייק). ה"בלק אייד פיז" גם לא נתנו לזוטות כמו אמירה אמנותית להטריד אותם, והסכימו בקלות לשנות את שם הלהיט - Lets Get retarted ל-lets Get it Started כדי לא להעליב חס וחלילה אף אחד.
הצירוף של קצב מדבק, קליפים משובחים וסיבובי הופעות מעולים הפך את הבלק אייד ללהקה הכי חמה בעסק השחור, מלבד אאוטקאסט כמובן. התוצאה הראשונה היתה שהם עשו הרבה מאוד כסף, השניה שהם התחילו לריב ולחשוב על התפצלות לקריירות פרטיות. זה לא קרה, והנה מונח לפנינו האלבום החדש.
הפצצה יעילה
אז איך הוא? ובכן, מדובר בבירור באלבום המשך של "אלפנק", שממשיך ואף מעצים את הקו של קודמו ביצירת איחוד של ממש בין ההיפ הופ לבין הפופ - מה שהופך את הלהקה לז'אנר בפני עצמה - היפ-פופ. מצד אחד, האלבום קצת פחות טוב בקודמו, כיוון שיש בו פחות תיזוז לעכוז (אין פה אף שיר ברמה של "הי מאמא"), מצד שני, אי אפשר שלא להוריד את הכובע ולאכול אותו - הבני זונות פשוט יודעים לעשות את העבודה.
האלבום נפתח בהפצצה יעילה שכבר שנים לא שמעתי כמוה. "פאמפ איט", עם הסמפול של דיק דייל אותו תזהו מ"ספרות זולה" של טרנטינו, שפותח את האלבום, עומד לתפוס הרבה שעות שידור ברדיו בקיץ הקרוב. מיד אחריו מגיע הסינגל "דונט פאנק וייט מיי הארט" שכבר נכנס לטופ 10 ב"בילבורד" - וביחד מהווים שני השירים פתיחה אדירה לאלבום. למרבה הצער, מיד אחריהם מגיע דואט ההמשך עם טימברלייק, "מיי סטייל", ועל כך נאמר, מי הדביל שאמר שהברק לא מכה פעמיים (זה היה פרס?).
בהמשך האלבום תמצאו עוד לא מעט פנינים, למשל האירוח של ג'יימס בראון ב"הם לא רוצים מוזיקה" - שמוכיח שלחבר'ה יש אירוניה עצמית. מצד שני יש בו גם זוועות כמו האירוח של סטינג ב"יוניין" שחותם את האלבום וממשיך מסורת בת שני אלבומים של הבלק אייד להשאיר לך טעם רע בפה אחרי שהם גומרים.
בסיכומו של דבר, אם אתה מקבל את תנאי המשחק של ה"בלק אייד פיז", ומבין שהם באו לפה בשביל לעשות סבבה וג'ובות - אי אפשר שלא להודות שמדובר באלבום ענק, שעושה את העבודה הכי טוב שאפשר, בעיקר בזכות ההפקה האדירה של וויל.איי.אם הגאון, והכריזמה הפרחית של פרגי, שלמדה משהו מסיבוב ההופעות המשותף עם כריסטניה אגילרה, הפכה לגרסה מצ'וכללת שלה, ועתידה, יש להניח, להפציץ בקרוב בקריירת סולו מצליחה.
לבלק אייד יש יכולת למזג לתוך השירים שלהם שלל סגנונות, מלטינו ועד ג'אז - ולייצר נוסחה רב תרבותית, צבעונית ומגוונת, בלי ליצר עומס מעיק או תחושת זיוף. בגרסה הנוכחית שלה היא פונה לקהל רחב מאוד, וההוכחה - בשבוע הראשון בחנויות מכר האלבום 300 אלף עותקים, אמנם רחוק מה-800 אלף של קולדפליי, אבל הרבה הרבה יותר ממה שמכר "אלפנק" בשבוע הראשון. בהתחשב בעובדה שחלק גדול מהסינגלים המנצחים עדיין לא שוגר לאוויר, סביר שהאלבום בדרך לעקוף את קודמו - ולמצב את מקומה של הלהקה בצמרת. אז אולי אלה לא בדיוק הבלק אייד שרצינו לראות מגיעים לשם, אבל לעזאזל, אני אישית מעדיף את מנענעי הת'חת האלה על משעממי התחת סטייל אשר ו-50 סנט.
לפנייה לכתב/ת 
