מיליארד סיבות למשבר

יש מידה רבה של חוסר הגינות וחוסר רצינות בקריאה לפטר את מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון ואת ראש משלחת הרכש בארצות-הברית, קותי מור. מעטים האנשים במערכת הישראלית המבינים, בקיאים וקשובים לרגישויות ושגיונות המערכת האמריקנית כמו שני אלה. ה"משבר" בין מערכות הביטחון משקף מציאות והקשר מדיני עמוקים בהרבה מכפי שנדמה.

המערכת הבינלאומית, והעובדה שישראל כרכה את גורלה האסטרטגי ביחסים מיוחדים עם אמריקה, שינו את מהות מושג הריבונות. למעשה, אפשר לקבוע כי גבולות הריבונות של ישראל משיקים לאינטרס האמריקני. ביננו לבינם מתקיימת א-סימטריה מובנית. העולם מורכב, יחסים בין מדינות אינם מושתתים על שוויון, החיים לא תמיד הגונים, ולא כל מה שמותר להם מותר לנו. לכן, שאלת "מי צודק" היא חסרת משמעות לחלוטין. כאשר יש מגע וחיכוך, כמו במקרה הסיני הנוכחי, ישראל היא זו שתיאלץ לשנות מדיניות. למה? ככה זה בחיים המדיניים.

ישנן שלוש דרכים להבין ולנתח את שורשי משבר האמון הנוכחי, שנוצר סביב קשרי הייצוא וההשבחה של מערכות נשק בין ישראל לסין. ההסבר הראשון הוא גיאו-פוליטי: בעשור האחרון הפכו האוקיאנוס השקט ומזרח אסיה למרכז הכובד האסטרטגי של ארצות-הברית. בראש סדר העדיפויות האסטרטגי של וושינגטון נמצאות סין והפוליטיקה של אזור סין-קוריאה-יפן וגם טיוואן. הירחון "אטלנטיק" הקדיש את רוב גיליון מאי ליריבות האסטרטגית (צבאית ומדינית) בין וושינגטון לבייג'ינג. בביקורו האחרון באסיה, הדגיש שר ההגנה רמספלד פעמיים כי אין הוא מבין "את הצורך של סין בסוג, היקף וקצב התחמשות שכזה".

ארצות-הברית אינה מגלה סימפטיה רבה לקשרי הישראלי-סיני מזה עשרים שנה. באדיבות, בנימוס ולבסוף בברוטליות נדרשה ישראל לבטל את עסקת ה"פלקון" בסוף שנות ה-90. מטוס ביון ומעקב, שמאפשר ניהול מערכה אווירית זירתית, עלול להקשות על צבא ארצות-הברית במקרה של עימות צבאי עם סין סביב טיוואן. מי שמזלזל בישראל בהיתכנות התרחיש המלחמתי הזה, אינו מכיר את התכנונים וההערכות בפנטגון - שם הוא מוגדר כ"לא בלתי סביר בעשור הקרוב".

הכסף הגדול מדבר

ההסבר השני הוא כלכלי - תחרות מסחרית ואיכותית על שווקים גדולים, שמתקיימת תמיד בין תעשיות ביטחוניות המייצרות מערכות דומות. התעשייה האמריקנית מפעילה לובי ולחץ על הממשל להעניק לה תמריצים, או לפחות להטיל תמריצים שליליים על תעשיות מתחרות. אותנו, קובלות התעשיות המקומיות, מגביל הממשל משיקולי מדיניות חוץ ואסטרטגיה לגיטימיים. אך בינתיים, מדינה מתחרה, ועוד כזו הקשורה בטבורה אלינו, נהנית מנגישות עצומה לטכנולוגיה אמריקנית בשלבי המחקר והפיתוח ומקבלת סיוע צבאי שנתי של יותר מ-2.5 מיליארד דולר - משווקת לאותן מדינות, כמו סין.

ההסבר השלישי - הביורוקרטי - הוא הפשוט מכל. לפיו, מדובר לכל היותר ב"משבר פקידים", לא במשבר מדיני או עימות בין הנהגות. משך עשרות שנים נוצרה ועוצבה תרבות עבודה ישראלית מול הדרגים השונים בממשל, ובמיוחד בפנטגון. הבעיה אינה נעוצה ביסודות ועקרונות התרבות הזו. אלה יציבים ותקינים. הבעיה היא בפרשנות המקילה והמתירנית של מותר ואסור, ובניצול - לעתים ניצול יתר - של הנגישות לדרגי ממשל בכירים ולקונגרס, העוקפים את דרגי העבודה.

ואולם, מאחר ושדרוג המזל"טים נעשה עבור סין, ולא פולין או ארגנטינה, נתקלת ישראל בעוינות וחוסר סבלנות להסבריה דווקא בצמרת הממשל ובוועדות הקונגרס. שם מצפים מישראל, יותר מכל מדינה אחרת, להיות ערה וקשובה לסדר היום האמריקני. זה גם המסר החד-משמעי שנשאה עמה מזכירת המדינה, קונדוליזה רייס: "ישראל צריכה להיות רגישה לדאגותנו, היא מבינה עד כמה המצב רציני". אפשר לחלוק על תפיסת עולמה האסטרטגית של רייס, אבל זוהי ארצות-הברית של אמריקה. לא תמיד נעים, אבל ברור.

לכן, בניגוד לעימותי עבר עם דרגי העבודה השונים, הפעם אכן מדובר במשבר. זהו לא משבר עמוק כפי שכמה ניסו לתארו, ודאי לא בלתי פתיר. הוא לא מחייב פיטורי פקידים, משום שאין כאן זדון או בריחה מאחריות. בה במידה, ראוי להימנע מהלהמות כמעט-לאומנית בסגנון "נעמוד איתנים, לא ניכנע, איננו וסאלים". מה שנחוץ עכשיו זה חזרה שקטה לכללי העבודה שהיו נהוגים תמיד, ולגילוי נאות ושקיפות רבה יותר. זה אולי "פחות" ריבונות, אבל בהחלט מחיר שמשלמים בעבור "יחסים אסטרטגיים מיוחדים".

אלון פנקס, לשעבר הקונסול הכללי בניו-יורק

עוד בנושא: יחיאל חורב הביתה