העבודה: שלב השאלות הקשות
הזיופים נחשפו. עכשיו הגיע שלב השאלות ואף אחד לא יוצא נקי: איפה היו ברק, וילנאי ופואד עד הימים האחרונים? איך עמיר פרץ התחייב "שהמיפקד הוא הנקי ביותר בתולדות המדינה"? ולמה היו"ר עד לפני שבוע, שמעון פרס, לא התערב? וגם: מילה טובה לאלדד יניב ולאיתן כבל
מצד אחד, נחשפה בבדיקת השופטת בדימוס שרה פריש, תמונה מדאיגה ביותר על מצבה של הפוליטיקה הישראלית בכלל ושל מפלגת העבודה וראשיה בפרט. מצד שני, אין לשכוח שמעולם מפלגה פוליטית בישראל לא ביצעה בדיקה קפדנית כל כך כמו זו של השופטת פריש ובנוסף: אין להתייחס אל הזיופים כאל המצאת הגלגל: זיוף טפסי המיפקד ושימוש בקבלני קולות, הן לא תופעות חדשות, במיוחד לא במפלגות הגדולות, שעורכות פריימריז, ומקיימות מיפקדים ענקיים תוך תקופה קצרה. מאז ומעולם ניסו מתמודדים לראשות המפלגה לגייס כמה שיותר תומכים, גם בשיטות פסולות ולא אתיות.
אין, כמובן בדברים הללו כדי להפחית מחומרת המצב שנתגלה במיפקד של מפלגת העבודה. המזל הגדול הוא, במקרה הזה, שהפרשה התפוצצה, והיא תוביל, אולי, לשינוי שיטת המיפקד ולחקיקת חוקים שיבלמו את קבלני הקולות למיניהם וימנעו את הזיופים ואת ההתפקדויות ההמוניות.
אלא, שהדבר החמור באמת הוא שתיקתם של חלק מחמשת המועמדים לראשות המפלגה, שבלעו את לשונם תקופה ארוכה, קברו את ראשם בחול, ובעצם – נתנו יד בשתיקתם, בהססנותם ובחוסר מנהיגותם למציאות העגומה שאליה הגיעה מפלגת העבודה בעקבות המיפקד הזה. הם העדיפו לשתוק כדי לא להיראות רע בתקשורת וכדי לא לצאת כפחדנים המבקשים לדחות בחירות. במקום לדאוג באמת למפלגה המפורקת שלהם, הם דאגו לקמפיין האישי, לסקרים ולספינים.
זאת ועוד: מדאיגה עוד יותר העובדה שהיו מועמדים, שידעו כי המפלגה הקימה צוותי בדיקה שאמורים היו למצוא את הטפסים המזויפים, ובכל זאת, הירשו לעצמם לפנות אל קבלני קולות ולאפשר להם לפעול כפי שפעלו.
השאלות לברק, וילנאי, פואד, פרס ופרץ
וכאן בדיוק מתחילות לצוץ השאלות הגדולות באמת, שהצגתן מחויבת המציאות. ראשית, נציג שורה של שאלות עליהן צריכים לענות המועמדים עצמם, ובראשם מתן וילנאי, בנימין בן אליעזר ואהוד ברק, שבשבועיים האחרונים צצו לפתע והחלו להתלונן על זיופים, ועל אי תקינות בתהליך המיפקד כולו.
היכן הם היו עד עכשיו, עד לפני ימים אחדים? מדוע אף אחד מהם לא יצא חוצץ, בקולו, נגד המיפקד הזה לפני כן? מדוע ניסה בן אליעזר, אפילו ביום ראשון בלילה, לבדוק רק לאן נעלמו, לכאורה, אלפי טפסים? והיכן היה אהוד ברק לפני חודש? מדוע הוא לא הופיע במסיבת עיתונאים, כפי שעשה השבוע, וקרא לפסול את המיפקד בצורה מפורשת, לדחות את הבחירות ולבדוק את הטפסים? לו היה ברק, למשל, שעומד כיום בראש הנלחמים במיפקד, אמיץ מספיק מבחינה פוליטית לבוא ולדרוש את דחיית הבחירות לפני חודש וחצי או חודשיים, התמונה הייתה יכולה להיראות אחרת לחלוטין.
אבל ברק, ולהבדיל ממנו מתן וילנאי ובנימין בן אליעזר, שניהם "בלוני סקרים", העדיפו לשתוק תקופה ארוכה, משום שהם עצמם דרשו את הבחירות האלה ב-28 ביוני. הם, במו ידיהם, הביאו ללוח הזמנים הצפוף שנוצר, ללחץ ולבלאגן, וכשהוא נוצר – דיברו בצורה לא חדה דיה, כמו ברק, או כלל לא, כמו וילנאי ובן אליעזר. ומה קרה לעמיר פרץ? איך הוא לא פחד להתחייב כי המיפקד הזה הוא המיפקד הנקי ביותר בתולדות המדינה, כשהוא ידע שטפסים של מתפקדים שלו נמצאים בחקירת משטרה?
והנה עוד שאלות: מדוע כשראו המועמדים כי תהליך הבדיקה קורס, ולמרות האזהרות של עו"ד אלדד יניב שכמעט עבר לגור במערכות כלי תקשורת כדי לזעוק כי הכל מושחת, לא יצא אף אחד מן המועמדים להגנתו ולא דרש בדיקה מעמיקה של המיפקד? מדוע לא יצא מתן וילנאי, למשל, לתקשורת וקרא לדחות את הבחירות בגלל החשדות, והעדיף לתקוף את יניב על שיתוף פעולה פוליטי, גם אם אמיתי, עם ברק?
וישנן גם אינספור שאלות אל היושב ראש, השר שמעון פרס, שטייל בעולם, רקד כאילו אין מחר באירועים בינלאומיים של האינטרנציונאל הסוציאליסטי, ואת ידו משך כנשוך נחש מן ההתעסקות במיפקד. "אני מועמד", הוא היה אומר לעיתונאים. "זה לא יאה שאתעסק עם המיפקד". אלא שפרס שכח כי למפלגת העבודה לא היה מזכ"ל עד לפני כשבוע, ובהיעדר אחד שכזה, האחריות על הנעשה במנגנון המפלגה מוטלת על היושב ראש. פרס, אגב, היה זה שניסה למנוע לאורך חודשים ארוכים בחירת מזכ"ל חדש למפלגה, והאמת המרה היא, כי בשנתיים שבהן הוא היה אמור לנהל את המפלגה, הוא ריסק את מנגנוניה, הציג אוזלת יד, ואיפשר בכך לכל אחד לעשות במפלגה כבשלו.
השאלות לאנשי המנגנון
וכעת אל השאלות שיש לשאול את אנשי מנגנון המפלגה, ואת צוותי הבדיקה של הוועדה לטוהר המיפקד. כיצד היא נתנה ידה לסגירת ספר הבוחרים הראשון והשני? כיצד הירשו לעצמם החוקרים והגרפולוגים שנשכרו לאשר את הטפסים האלה? האם באמת נערכה בדיקה של הטפסים או שמא היה פה מחדל אירגוני ומנגנוני ממדרגה ראשונה - מחדל שהוא חמור לא פחות מעצם הזיופים.
איך הירשה לעצמו עו"ד יגאל שפירא, יו"ר ועדת הבחירות של העבודה, לאשר הוצאת שני ספרי בוחרים, האחרון שבהם אתמול, ולהודיע כי מבחינתו המיפקד תקין? מאיפה קיבל עו"ד אמנון לורך, יו"ר ועדת החוקה של המפלגה, את התעוזה להתראיין ולהודיע כי הזיופים, אם בכלל, הם בשוליים וכי מדובר בסערה בכוס תה? ומה בדיוק קרה לח"כ דני יתום, שעמד בראש המיפקד, ושאמר שלשום ל-ynet כי מבחינתו המפקד תקין והוא נבדק לעומק? ומדוע לא שיחרר גזבר המפלגה, משה כהן, שמשמש גם כראש מטהו של שמעון פרס, תקציבים במשך ימים ארוכים לשכירת בודקים וחוקרים, על אף העובדה כי החוקר מאיר פלבסקי דרש זאת פעם אחר פעם?
האם אכן בוצעו הבדיקות הנדרשות על פי התקנונים למיניהם? האם אכן התבצעו אלפי שיחות טלפון לבעלי טפסי התפקדות לא תקינים כפי שנדרש? האם המפלגה הקצתה את התקציבים הדרושים והנחוצים לביצוע בדיקה מעמיקה מספיק? ואיך זה יכול להיות שברוב המקרים נתפס היועץ המשפטי למפלגה, עו"ד אלדד יניב, כמי שמשרת אינטרסים פוליטיים של אהוד ברק, ולא כמי שדואג לתקינות המפקד? ומדוע לא הודיע עו"ד יניב, כשראה שהכל מסריח וקורס, כי הוא מסיר מעצמו את האחריות להגן על המפקד הזה בבית משפט ולא התפטר?
רבות השאלות המצטברות בעקבות פרשיית הזיופים, ורק ימים יגידו אם לאנשי מפלגת העבודה יש את האומץ הפוליטי והאישי להתמודד איתן. לצד הזיופים, צריכים המועמדים לעסוק גם בעובדה שהם בחרו להשאיר את המפקד הזה באוויר, ובחרו להסתמך רק על מה שהיה להם נוח. כשהבדיקה של טפסי המיפקד תסתיים, כדאי למנהיגי מפלגת העבודה לעמוד מול המראה ולשאול את עצמם אם הם שלמים עם הדרך שבה הם פעלו.
כדאי לשים לב...
...לעו"ד אלדד יניב. היועץ המשפטי של המפלגה עמד בחודשיים האחרונים בפני ביקורת נוקבת, כולל בטור זה, על התנהלותו הפוליטית. קרבתו לאהוד ברק והעובדה שהוא בחר ללכת נגד הזרם בצורה כה בוטה ולפעול לדחיית הפריימריס, מהלך ששירת את ברק, הפכה את עו"ד יניב לחשוד עיקרי במילוי אינטרסים אישיים של מועמד, ובחוסר אמינות לעתים. אלא שבשלב זה, אחרי שהתגלה מה שהתגלה בבדיקת המיפקד, צריך אולי להודות באמת: גם אם הוא פעל ממניעים פוליטיים, בזמן שרוב אנשי מפלגת העבודה נרדמו בשמירה, אלדד יניב נלחם כמעט לבדו כדי לנסות ולהוכיח, גם ללא ראיות מוצקות, כי המיפקד לא תקין וכי היו זיופים. אמש התברר, כנראה, עד כמה הוא צדק.
...לח"כ איתן כבל. מזכ"ל העבודה החדש הצליח, תוך פחות משבוע מאז כניסתו לתפקיד, לעלות על דרך המלך. הח"כ הצעיר הוכיח במהרה כי אומץ לא חסר לו, וכי הוא לא נרתע מלהיכנס ללוע הארי ולטפל בתפוחי אדמה לוהטים באמת.
לפנייה לכתב/ת 
