יוסי, טפל בהם מייד

עוד דיון. ראש הממשלה מעביר פתקים. 150 שאלות. בכי קורע לב. ויונתן בשיא יושב על הרצפה, אולי כי הסתיר למצגת. האם המדינה ערוכה לפינוי? בחינה בזמן אמת שערכה אתמול (ג') הכנסת לראש הממשלה העלתה תשובה די ברורה. אנחנו ערוכים. כך לפחות זה משתקף מכל המצגות, השקפים ומחוברת עבת כרס שהכין משרד ראש הממשלה.

הישג מרשים היה בעצם קיומו של המפגש. מפגש נדיר בין ראש הממשלה למתנחלים. המונולוג קורע הלב שהציגה תושבת גני טל הצליח להפשיר את שכפ"צי הציניות מכולם ולהבהיר את גודל השעה. בשידור חי לעיני המצלמות משגר חקלאי אומלל לשרון פתק מן היציע. שרון עוצר את הדיון, מעביר את הפתק למנכ"ל משרד החקלאות ומבקש: "יוסי, תטפל בזה". מרשים. חבל שזה קורה רק חודש לפני הפינוי.

הצורך בדיון ברור: לעצור כדי לברר מה יהיו השלכות הביטחוניות של המהלך, מה יעלה בגורלם של האנשים, האם יעברו בשלום מבתיהם.

יושב ראש ועדת חוקה, חבר הכנסת מיכאל איתן, דרש מחברי הכנסת להכין מראש את השאלות. היה מי שקיווה שהם יגיעו נחושים כדי לקיים דיון מעמיק. דיון שיוכל לבדוק את הנתונים, לשנות באמת מהלכים בהתהוות. אבל במקום שאלות קשות חזרו על קלישאות.

השרים, לעומת זאת, הגיעו מוכנים. הם קיימו דיון מקדים וידעו לשלוף. ראש הממשלה, היה מי שאמר, נראה כאילו התאמן במראה. הוא כבר לא עמד בפרונט לבד. עוזריו הצעירים נעזרו בפקידוּת הבכירה וידעו מראש מה יהיו השאלות. ניכר היה שהכינו שיעורי בית: היו להם תשובות מפורטות לכל מאה וחמישים השאלות בשש שעות הדיון. שרון עצמו הפגין גם הוא שליטה מלאה בחומר, הכיר את אחרון המנכ"לים בשמו הפרטי.

אבל למרות התשובות המפורטות, רב הנסתר על הגלוי. שאלות רבות נותרו ללא מענה. האם יישמר השקט בפינוי? ומה עם הבתים, שכנראה יהרסו - מי יאסוף את ההריסות? אולי הפלסטינים. ומי ישלם על כך? אולי האירופים. כבר חודשיים, כך הכריז ראש אמ"ן, אין הברחות של אמצעי אמל"ח ממצרים לרצועה, ובכל זאת עומד ראש הממשלה לחתום עם המצרים על הסכם עם פגיעה אפשרית בפירוז, הקשו הח"כים.

השרה לבני והיועץ מזוז נשאלו על קיומם של הפרובוקטורים מטעם השב"כ בשטח. מזוז לא השיב באופן חד משמעי שאין כאלה ובחר להגיד: "לא ידוע לי על קיומם". 

ועוד תהיה העלו חברי הכנסת: מחד מעביר יו"ר המינהלת בשיא שטף של נתונים כאילו קורסת המינהלת מעודף פונים. מנגד נשאל מדוע חודש לפני הפינוי קיבלו פחות מרבע מהמתנחלים מענה והשיב שהמתנחלים לא משתפים פעולה.

חודש לפני - חודש אחד בלבד - נוצר המפגש הראשון, המגע הישיר, הישרת המבט אל הלבן שבעיניים. ראש הממשלה והמתנחלים סוף סוף נפגשים, אבל את רכבת ההתנתקות, ברור לכולם, כבר לא ניתן לעצור. ורק שאלה אחת נותרה מהדהדת בסוף הדיון. שאלה, שתישאר כנראה ללא מענה עד עולם: מדוע למען השם בחר יו"ר המינהל בשיא לשבת על הרצפה?