שחיתות כן, פירוז לא

כאשר נסוגה ישראל מחצי-האי סיני והחזירה אותו לשליטה מצרית, היא ויתרה על שטח הגדול פי שלושה משטחה היום. באותה הזדמנות ויתרה על בארות שהפכו אותה ליצואנית נפט, על מרבצי אורניום ופחם ועל אתרי תיירות נפלאים, וגם עקרה יישובים פורחים והחריבה אותם. חלק ממגורשי ימית מועמדים היום לגירוש שני מגוש קטיף.

אם היה לישראל הישג כלשהו במסגרת הסכם השלום עם מצרים - היה זה פירוז מזרח סיני. זה היה תנאי בל יעבור מבחינתה. בגין, שהיה מוכן לוותר על הכל - ואפילו להכיר לראשונה בזכותם של הפלסטינים ל"אוטונומיה" - התעקש על עקרון הפירוז. מאז לא חדלה מצרים ממאמציה לממש ריבונות מלאה בחצי-האי. והיום - רק כדי שיוכל לשוב ולהרוס יישובים יהודיים בחבל קטיף ולצאת גם מציר פילדלפי - מוכן שרון לוותר גם על זה. תחילה הוא מוכן לאשר למצרים הצבת אגד קומנדו אחד, ובהמשך - עוד 5,000 חיילים מצוידים בכלי-רכב משוריינים, מסוקים ונשק נ"ט. ולא רק לאורך פילדלפי, אלא לכל אורך הגבול עד אילת. וכל זאת לשם מה? כדי שהם יחליפו את השוטרים המצרים המוצבים בגבול על פי הסכם השלום.

ראש אמ"ן דיווח לכנסת כי זה כחדשיים אין הברחות במנהרות הנשק. כלומר: כשהמצרים רוצים - הם יכולים למנוע בלי קושי הברחות גם בעזרת שוטרים. אבל שרון מוכן לשנות תנאי יסודי בהסכם השלום עמם, לוותר על הפירוז וליצור גבול פלסטיני-מצרי, ששום הסכם עם ישראל לא יוכל לחייב את מצרים לגבי המתרחש לאורכו. לא עוד הברחת נשק במנהרות - מעתה תוכל מצרים להעביר על פני השטח נשק לרצועת עזה. הכל למען ההתנתקות. כדי שיוכל לצאת בשקט.

ועדת חוץ וביטחון לא הייתה מוכנה לקנות את ה"לוקש" הזה. לחבריה ברור היה כי מדובר בשינוי מהותי בהסכם השלום. ארבעה פרופסורים למשפט קונסטיטוציוני הופיעו בפני הוועדה, ועמדתם חד-משמעית: זהו שינוי מהותי בהסכם. מופז, שמעל בתפקידו ובאחריותו על ביטחון ישראל, ניסה לטעון ש"די בחילופי איגרות" בינו לבין המצרים. אבל המומחים למשפט קבעו שרק הכנסת, שאישרה את הסכם השלום עם מצרים, יכולה לאשר את שינוי תנאיו. ומה יעשו שרון ואנשיו כדי להכשיר את השרץ? פשיטא: יביאו מומחים אחרים, שיעידו כי הכנסת טועה ושרון צודק.

והנה, היועץ המשפטי לממשלה מתייצב לימין שרון ומודיע כי לדעתו, הצבת צבא מצרי בגבול ישראל אינה מהווה שינוי מהותי בהסכם השלום. כאשר חיווה מזוז את דעתו כי אין להעמיד לדין את ראש הממשלה בפרשת האי היווני, עשה זאת בניגוד לדעתה המפורשת של עדנה ארבל, היום שופטת בבית-המשפט העליון. עד היום מתקשה מזוז להיראות כמי שהיה נטול שיקולים פוליטיים בהחלטתו זו.

היועץ, שכבר לפני כעשור, בחוות דעת שכתב על הקמת בית עלמין באזור מעלה אדומים, הביע מפורשות את עמדתו ביחס ל"שטחים הכבושים" - לא הפתיע איש כאשר היה מוכן לעצום עין ממעשה שחיתות של ראש ממשלה, המבטיח להוציא את מדינת ישראל מהשטחים הללו. אבל אם באותה חוות דעת לפחות הוא נסמך על צוות משפטי שהקים, דומה כי הפעם אין ולו משפטן אחד בעל שיעור קומה שיהיה מוכן להסכים עמו בקביעה, שהכנסת צבא מצרי למזרח סיני אינה שינוי מהותי בהסכם - שינוי הטעון אישור הכנסת. כאשר עובדי ציבור מומחים בתחומם מוכנים לעוות את שיפוטם ולהקריב את מקצועיותם על מזבח השקפתם הפוליטית, אין הם ראויים עוד לאמון הציבור כמשרתיו הנאמנים. הדורסנות של שרון הופכת גם אותם לקרנפים.