טמפרניו, תערוכת יין וחידון

הטמפרניו החדש של יקבי בנימינה

יקב בנימינה היה הראשון לייצר יין זני מענבי טמפרניו בארץ. הבציר הראשון שהציג היה זה של שנת 2002, וממש בימים אלה הוא הציג את היין שלו מבציר 2004. ששון בן אהרון, היינן, לא מפחד להיות חלוץ בדברים רבים – הויונייה של בנימינה הוא דוגמא לכך – ומהבחינה הזאת מגיעה לו מחמאה.

השקת הטמפרניו 2004 של בנימינה מהווה אם כך מהווה תרוץ נפלא לספר קצת על הענב הזה, שלמעשה יוצר את עמוד השדרה של עולם היין הספרדי. הענב האדום השני המפורסם של ספרד הוא הגראנאשה טינטה, שמשמש בבלנדים ספרדיים גם בריוחה ובמקומות אחרים, אבל זכה לתחיה בפני עצמו הרבה בזכות יינות פריורט, אותו חלק בלב קטלוניה שבצפון מזרח ספרד, הנושק לים התיכון.

ענבי הטמפרניו – בספרד לפחות – הם ענבים כהים ועבי זגים, ונותנים יינות כהים בדרך כלל, אלא אם כן באו מהאזורים הקרים או הממוזגים יותר. באזורים היותר קרירים הם נותנים יינות פחות כהים ופחות פירותיים וארומתיים, ולעיתים קרובות מוצאים אותם כחלק מבלנד עם זנים יותר "בעלי אופי" ומשקל, כמו במקרה של בנימינה - קברנה סוביניון. היתרון הגדול של זן הענבים הזה – במיוחד לספרדים חובבי העץ והחביות הוותיקות משהו – הוא העובדה שהוא מתחמצן לאט, ולכן מתאים להתישנות בעץ. מבחינת טעמים, קצת קשה לדבר על דברים אופייניים לזן, אבל עור ותותים הן ארומות מקובלות.

ענבי הטמפרניו גדלים היום בהרבה מקומות בעולם, כולל צרפת, אוסטרליה וארגנטינה, כשלאמריקאים קלון משלהם של ענב זה. בנימינה מגדלים את הטמפרניו שלהם באזור גדרה: נמוך, אבל חם למדי, ומשלבים את התירוש המתקבל ממנו ב- 15% קברנה סוביניון. היין בעל גוון אדום לא עמוק מאוד, עם אף מאוד חזק ומוחצן. הארומות הברורות ביותר הן דווקא אלה של העץ, אבל גם ארומות של פירות אדומים. זהו יין בעל גוף בינוני, נחמד לטעימה ולשתיה (כדאי לקרר אותו קצת עכשיו, בקיץ), במיוחד עם אוכל קצת מתובל (משהו בתחום הפרגיות). במחיר שלו – 45 שקל מחיר מומלץ לצרכן, היין הזה היא שבירה מבורכת של מונוטוניות הקברנה-מרלו. בנימינה טמפרניו 2004 -  שמונה חודשים באלון אמריקאי; 12% אלכוהול. מחיר מומלץ לצרכן: 45 שקל.

יריד יין במוזיאון ישראל

ומפה לשם: בנימינה ניצלו את יריד יינות ישראל ה- 7 שנערך במוזיאון  ארץ ישראל בת"א לפני זמן מה, כדי להציג את הטמפרניו 2004 שלהם. יריד נוסף, שמתקיים בימים אלה ממש, הוא יריד יין במוזיאון ישראל בירושלים. בניגוד לרעהו הגדול יותר, המיוזע והחם משהו (תל אביב, מה לעשות), היריד הירושלמי הוא לא רק קריר ויבש יותר, אלא פותח ומביא את עולם היין הישראלי לקהל קצת חדש, הרבה ממנו "אנשים צעירים", כולל כאלה בסנדלים וגרביים...

אם לא הייתם ביריד התל אביבי, נצלו את ההזדמנות – היריד מתקיים עוד היום ומחר בלבד – ועלו לבירה. בין שאר היקבים שמציגים ביריד, מציגה גם חברת השיווק טרואר, שמייצגת 15 יקבי בוטיק מכל הארץ. הם לא מטעימים מכל יינות הפורטפוליו, וחבל, אבל אם יצא לכם, יש להם יינות מעניינים מיקבים כמו קדיתא (של יונתן גולדמן), מישר (סמילנסקי) ובן חנה, כמו גם יקבים קטנים אחרים שעדיין לא הספקתי להכיר. נקודות עניין נוספות היו שרדונה חדש של יקב יפו, השיראז החדש של דלתון – יין לא פשוט בכלל – והאדום האחרון של ססלוב, שכל פעם שאני טועם ממנו, הוא מהנה מחדש.

בעניין של טרואר, וטעימות וירידים

באופן כללי, ראוי לציין שאני חושב שהגיע הזמן שבארועים הבאים יוגבל מספר הטעימות על ידי קופונים או כרטיסיות. אנחנו, הצרכנים, אמנם נהנים כרגע מטעימות חופשיות, אבל נראה לי שהיקבים ישמחו להטעים יינות מעניינים יותר אם יקבלו תמורה כלשהי עבור הטעימות. כך, בסיכומו של דבר, זה ייטיב עם כולנו.

אם אתם עולים ליריד – בואו מוקדם. הערב מתחיל בשבע. אמנם ביום שני, כשביקרתי ביריד, לא היה עמוס גם בתשע וחצי, אבל כדאי לבוא מוקדם. אז אפשר לנצל גם את שארית הערב בירושלים ולסיים את הערב באחת ממסעדות העיר (אני אפילו יודע על אחת עם מרתף יינות מרשים – "אדום"). כרטיס הכניסה – 45 שקל מחירו – נותן לכם כוס טעימה ביד ומשלח אתכם לחופשי במשעול היקבים. ביום חמישי, אם תבואו, תוכלו גם לבקר חינם בתערוכות שונות במוזיאון.

ולסיום, חידון

התשובות לחידון ינתנו בשבוע הבא. הרבה מאוד מדברים על משבר היין הצרפתי, על עלייתם של היינות האוסטרליים ועל המכות שהם מנחיתים על עולם היין הישן. בשבוע שעבר פורסם דו"ח נילסן על הנעשה בשוק היין בבריטניה: אילו מותגים מובילים שם, מאילו מדינות ובאילו טווחי מחירים. אם אתם רוצים, אתם מוזמנים לשלוח תגובות לשאלות הבאות:

• כמה יינות צרפתיים נמצאים בין עשרת היינות הנמכרים ביותר בבריטניה?
• כמה יינות אוסטרליים יש ברשימה הזאת?
  

אפשר לרמות ולהציץ בכל מיני מקומות בגוגל, אבל היי, תהיו ספורטיביים. 

בהצלחה.