"סע ילד, את המלחמה הזו הפסדת"

"אני מבקש בכל לשון של בקשה - שכל מי שיכול להישאר, שלא יעזוב". כך קרא אמש (ג') נציג של מועצת יש"ע מעל הבמה בכפר מימון. אבל בחוץ, על הכביש מהכפר לנתיבות, נוצר פקק אדיר. עשרות מכוניות פרטיות ואוטובוסים שהזמינה המשטרה, הובילו מאות מתנגדים שנשברו והחלו בנסיעה הביתה. ביניהם גם אמא, אבא ושלושה ילדים קטנים מעותניאל, שמצאו את מכוניתם, והעמיסו את הציוד. "אי אפשר להמשיך ולהחזיק את הילדים בתנאים האלה", מסביר האב בחיוך עייף.

בדרך החוצה מכפר מימון, חולף אוטובוס המתפנים מרצון על פניהן של שורת ניידות יס"מ המגיעות למושב. במקום נוצר עימות. מהחלון של האוטובוס מגיח ראשו של נער, הזועק לעבר השוטרים המנסים לפלס דרך בפקק: "פושעי מלחמה". אחד השוטרים משיב לו: "סע הביתה ילד, סע, את המלחמה הזו כבר הפסדת".  

אבל יש כאלה שעושים את דרכם בכיוון ההפוך. "תשמע", מספר נער מעותניאל המציע לי סוכריית טופי, "המשטרה עובדת נגד החוק. שלוש פעמים ניסו לעצור אותנו בדרך מהר חברון לכאן, בלי שום עילה. פעם אחת המחסום ליד מיתר, פעם שנייה ליד בית קמה ופעם שלישית כאן. אמרתי להם שאין להם עילה חוקית, אבל, דבר עם הלמפה. לקחתי את הרגליים ועברתי מסביב. כמוני ראיתי בדרך מאות רבות שעדיין מנסים להגיע לכפר מימון", סיפר.

העימותים בכפר מימון (צילום: רויטרס) 

החום מחניק, הלחות מזוויעה והדוחק מאיים. גלים של עשרות כתומים נדחקים אל עבר השער. "חייל, שוטר, סרב פקודה", קוראים הנצורים, והשוטרים מזיעים במאמץ להחזיק את השער נעול. כוח משטרתי בפיקודו של סגן מפקד משטרת מרחב לכיש, סגן ניצב פרץ עמר, מהדק את הלחץ מהעבר השני.

אל תוך הדוחק וההמולה פורצת במכונית רנו ישנה תושבת היישוב, המבקשת לצאת לצרכים דחופים החוצה. "חברים אני חייבת", היא מתחננת מהחלון הפתוח. "גברת, לא קיבלתי בשבילך אישור", עונה לה שוטר מבוגר אחד. "אבל זה הבית שלי ואני רוצה לצאת", היא אומרת. "כבר לא, גברת. זה שטח משטרתי", מתעקש השוטר.

"רבותי, הנה אלוף הגירוש", זועק אחד שמגלה את האלוף דן הראל מתגודד עם ניצב אורי בר-לב מול השער, בצל שתי זרנוקיות מים. הראל מחייך, בר-לב ממשיך לחלק הוראות מתוך הקבוצה הכתומה הגדולה שסביבם. "מבחינתנו", אומר קצין אחד, "אם הם מבטיחים שהם לא מנסים שוב לפרוץ החוצה, אני בעד הקפאת מצב. שיילכו לישון. עוד יום חם אחד כאן ויהיה לנו הרבה פחות בעייה עם מי שיוותר לפנות, אם בכלל נגיע לרגע הזה".

1:30 לפנות בוקר: בפתח אוהל הישיבות המשטרתי, ולרשטיין, ליברמן, פורת וחבריהם, יוצאים עייפים מהמפגש הלילי עם המפכ"ל וניצב אורי בר-לב. הם התנצלו על התקריות החמורות במהלך היום. הם ניסו להגיע להבנות, שאולי יאפשרו להם להתקרב עוד קצת לגוש קטיף. "מכאן אף אחד לא יוצא מערבה לעבר רצועת עזה", אמר להם מפקד המחוז הדרומי, המנצח ביד רמה על הכיתור של האלפים בכפר מימון.

על תמונות הכיתור אומר שוטר אחד בשעת לילה מאוחרת: "במישור הטקטי, המשטרה הרוויחה נקודות מסגירת המתנחלים מרצון בתוך גדרות. במישור האסטרטגי, במבט על, ממשלת ישראל יוצאת לא טוב עם תמונות כאלה של אזרחיה הנמחצים אל גדרות ושערים נעולים".