שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בין פטיש הסלע לבין סדן האמת

    סולם טורינו משמש לתיאור מידת האיום הנשקף מהתרסקות של משהו שייפול מן החלל על כדור הארץ. העניין הוא, שכבר 15 שנה לא נמצאה אפילו פיסת סלע אחת שמקורה בחלל

    נסיעה ברכבת עדיפה בעיני על טיסה, אם הזמן והקרקע המוצקה עומדים לרשותי. נזכרתי עד כמה אני מעדיף רכבות כשחיכיתי לאחת מהן ביום דצמבר קפוא בעיירה ווטרבורי שבוורמונט. חלון ראווה בתחנה הקטנטונת הציג תערוכה מוזרה ומקסימה של צילומי תאונות רכבת גדולות שהתרחשו באזור. מעולם לא בדקתי כל מטר רבוע בשדה התעופה לה-גווארדיה, אבל אני מוכן להתערב שאין שם אפילו תצוגה אחת של צילומים מבדרים ונוסטלגיים של אסונות תעופה גדולים.

     

    בימים שבהם ערכתי את מסע הרכבות שלי עמדה התנגשות מסוג אחר במוקד החדשות. מי שעורר את המהומה היה גוש סלע בקוטר של כ-400 מטר שהפך פתאום לכוכב התקשורת של מערכת השמש: אסטרואיד, שקיבל את המספר MN42004. הסיכוי שהתנגשותו עם כדור הארץ תעשה את אחד הימים של 2029 ליום גרוע באמת, זיכה אותו בדירוג חסר התקדים של 4 בסולם טורינו (שמגיע עד 10).

     

    בניגוד לדעה הרווחת, סולם טורינו אינו משמש לשקילתן של מכוניות אמריקניות גדולות שיצאו בזמנו מקו הייצור של פורד. למעשה, הסולם משמש לתיאור מידת האיום הנשקף מהתרסקות של משהו שייפול מן החלל על כדור הארץ, והוא מתבסס ברוב המקרים על הנתונים הטובים ביותר בנמצא.

     

    משמעות הדירוג 4 בסולם טורינו היא ש"יש סיכוי של אחוז אחד או יותר להתנגשות שתביא לחורבן אזורי." אך משמעותו היא גם, שהאסטרונומים בטוחים למדי שנתונים נוספים שיתקבלו בעתיד יורידו את רמת הסיכון. וכשהנתונים הנוספים אכן עברו הערכה כמה ימים לאחר מכן, הגיעו המדענים להסכמה ש- MN42004 "יפספס" אותנו וישאיר לנו למצוא דרך משלנו לחורבן אזורי.

     

    רק כמה חודשים לפני ש- MN42004 גרם לכולם לחשב את גילם ב-2029, ביקר אצלי ריצ'רד פ' בינצל, הממציא של סולם טורינו. בינצל הוא מדען פלנטרי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) הרוחש חיבה לאסטרונומים חובבים, לפלוטו, ולעיר האיטלקית טורינו, שבה הציע לראשונה את סולם ההתנגשויות שלו בוועידה מדעית שנערכה ב-1999. (לו היו קוראים לסולם על שמו היה הביטוי "4 על בינצל" נשמע באנגלית כמו הימור על סוס מירוץ, ולכן נבחר השם "סולם טורינו.")

     

    בינצל מספר שלעתים מזומנות הוא מארח אנשים הבטוחים שהם הבעלים של פיסה מן החלל החיצון. "הסיפור בדרך כלל מתחיל בשיחת טלפון שבה הם מספרים לו על מטאוריט שמצאו, או שהגיע אליהם בירושה העוברת במשפחה מדור לדור," אומר בינצל. "זהו נכס משפחתי, אבל למיטב ידיעתם מעולם לא דיווחו על כך לרשות מדעית מוסמכת. הם מבקשים אפוא שיבדוק את האבן, מפני שאם יש בה עניין מדעי הם היו רוצים שהמדענים ידעו עליה, ואולי מדובר בממצא חשוב."

     

    המטאוריט לכאורה אכן מוצג לעתים כממצא חשוב. הדוגמה שבינצל זוכר באופן מיוחד הייתה אבן שהובאה למשרדו כשהיא משובצת בלוח ניצחון של משחק כדורת שעוצב מחדש. "במקום שהאיש החרוט על הלוח יאחז בכדור הכדורת," נזכר בינצל, "הוא אחז באבן הזאת. כמו אטלס בסיפור המיתולוגי. חקוק על המגן לדורי דורות."

     

    אך על אף התקוות שתלו בהן בעליהן, בכ-50 הפעמים עד כה שבהן בדק בינצל אבנים של אזרחים, התברר שמקורן בכדור הארץ. "במשך 15 שנים לא הביא איש מטאוריט אמיתי," הוא אומר. "כך שאני מקפיד להזהיר את האנשים שסביר מאוד שהם יצאו ממני בידיעה שזה לא מטאוריט." (אם כי מדי פעם הם בכל זאת עוזבים כשבאמתחתם משהו חוץ-ארצי - לפעמים בינצל נותן לאורח, שלא נפל עליו כוכב, לטפל ברסיס זעיר של מטאוריט אמיתי.) בינצל זוקף לזכותם של האנשים האלה את העובדה שהם אומרים "זה בסדר, כל מה שרציתי לדעת זה את האמת."

     

    דמיינו מיליוני אנשים המוותרים על אמונה יקרה ללבם רק מפני שהוצגו לפניהם עובדות שמוכיחות ללא עוררין את ההפך. טוב, לפני שאני הופך להיות ג'ון לנון, אני מוכרח להגיד שגם 50 בני אדם המסוגלים לשלב את המציאות לתוך תמונת עולמם זה בכלל לא רע. הדבר ממלא אותי במין תקווה לעתיד שלא חשתי כמוה מאז שהסיכון מהיעף הצפוי של MN4 על יד כדור הארץ ב-2029 הורד לאפס בסולם טורינו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים