ב.מ.וו 320 - ברוך שובך

אתם מכירים ב.מ.וו 2.0 חדשה? גם אנחנו, ממש כמו מיליוני חובבי רכב בעולם, לא הכרנו. עד שהצצנו לפני שלוש שנים לאולם התצוגה המקומי, ופגשנו את המכונית ה"מיוחדת" לשוק שלנו. בכל העולם כונתה מכונית זו 318, אבל היבואן - ועימו היצרן - לא סמכו על כך שהלקוח הישראלי יבין שבחרטום נמצא מנוע בנפח 2.0 ליטר, והחליטו להחליף את הכינוי. וכך, בניגוד לכל ב.מ.וו אחרת, עטתה ה-3 הזו את הספרות 2.0 על אחוריה. ועל זה נאמר, 2.0 מי יודע...

ל-320 היוצאת עוד נשמר מנוע ה-6 צילינדרים (בנפח 2.2), אך החדשה יוצאת לדרך עם פיתוח של מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.0 ליטר שהכרנו ב-318, סליחה ב-2.0. המנוע, עם מערכת הוולווטרוניק, ביצע קפיצה נאה בכוח ומציב את הרף על 150 כ"ס (143 כ"ס בעבר) ו-20.4 קג"מ ב-3,600 סל"ד (19.6 קג"מ). גם תיבת ההילוכים האוטומטית שודרגה, ומציעה כעת הילוך נוסף - שישה במקום חמישה.  

(בסרטון האילוסטרציה: ב.מ.וו 330i)

הכושר

מי שציפה שגרסת הפתיחה לסדרה 3 (המקומית, בעולם הושקה לאחרונה 318 חדשה) תסתפק ביחידת כוח אנמית, מוזמן לאכול את הכובע. כי כבר מלחיצה ראשונה על דוושת המצערת מתגלה מנוע ה-2.0 ליטר כשרירי למדי, בשרני ובעל יכולת מפתיעה. הוא גם משמיע צליל גברי ומפתה, שרק לעיתים (באזור ה-5,000 סל"ד) הופך מעט צורם לרגע.

מילת המפתח כאן היא יעילות. התאוצה אף פעם לא עוצרת נשימה או מעקמת צוואר, אבל היא אחידה וזורמת. הו, כמה שהיא זורמת. למעשה זרימת הכוח כה טובה, וכושר הנשימה והטיפוס לגבהים כה מזמינים, עד שכמעט בכל רגע מתחשק לנצל זאת ולהצפין הרחק מעבר לקו ה-6,000 סל"ד. למרות בחירה ביחסי העברה ארוכים, למכונית הזו אין כל בעיה (תיאורטית כמובן) לטפס לכיוון ה-200 קמ"ש ולא לעצור שם. וגם אם התיבה מעט עצלה ונוטלת פיקוד גם במצב הידני, היכולת כל-כך טובה בכל מצב עד שבא לשאול "מי צריך יותר?".

הדורות האחרונים של ה-3 התאפיינו בשילוב נדיר בין שימושיות של סדאן נעימה, לבין אופי ספורטיבי כאשר באמת רוצים זאת. ומבחינה זו גם ה-320 מציעה את אותו מינון מצוין ומהנה, כמו ה-325. ההגה המדויק שאינו מושפע מכוח, הבלמים בעלי הפעולה המדודה, מכללי השלדה שמספרים לך בדיוק מה קורה שם למטה. קל לנהוג את המכונית הזו מהר, ולגלות איך מינון נכון של מצערת הופך בפניות תת-היגוי מינימלי להידוק קו או לפסיעת אחוריים מהנה. ה-3 מחמיאה לנהג, ומי לא אוהב זאת.

ושוב, לא במפתיע, על כבישים משובשים המצב פחות טוב. במהירות גבוהה ההגה מראה חופש מסוים, וכאילו לוקח החלטות מעצמו. התחושה היא גם שצמיגי ה"אל-תקר" הנוקשים מקפצים מדי פעם הצידה על-ידי המהמורות, ופוגמים בביטחון הנהג. צמיגים אלה גם תורמים לכך שנוחות הנסיעה אינה מבריקה בסביבה עירונית.

אבל למעשה, החיסרון הגדול ב-320 נמצא בתא הנוסעים הפשוט מדי שלה. כללית מדובר באותה נוסחה, עם הנדסת אנוש מצוינת ברובה ואותה סביבת נהג מוכרת. אבל אם ב-325 התלוננו על כך שביחס למתחרות - כמו אודי ואפילו מרצדס - המכונית נראית מעט פשוטה מדי, הרי שכאן זה בולט אף יותר.

ה-320, באופן כמעט שערורייתי, אינה מצוידת בבקרת אקלים אלא במיזוג פשוט, ופתח האוורור ליושבים מאחור בוטל. אלה גם לא זוכים למסעד יד מרכזי. בנוסף גם כיוון המושבים, בייחוד הגובה, מתגלה כמסורבל. מרחב הראש גם כאן מעט מצומצם, מלפנים ומאחור, וכרגיל המרחב מאחור אינו הצד החזק ב-3.

מצטיינת

ההצלחה הגדולה של ה-320 החדשה, היא למעשה בכך שבדברים חשובים - כמו יכולת דינמית וביצועים - היא אינה מרגישה כמו פשרה של חיסכון לעומת האחיות היקרות. למעשה, ה-320 מציעה יכולת שהיא לא פחות ממעולה. אלא שבדרך היא גם מדגישה את החסרונות היחסיים של סדרה 3 החדשה, שהפריעו לנו כבר במפגש עם ה-325.

עם תג מחיר של 282,000 שקלים, אשר הינו רחוק מאוד מלהיות זול, בהחלט ניתן לצפות ליותר עושר, הידור ואבזור. וגם אם אנחנו עדיין מאוד אוהבים אותה, היינו שמחים שהמצב הזה ישתנה.