ח"כ ברכה: "ישראל בדרך לפאשיזם"

החלטת הכנסת היום (ד') לאשר את "חוק האינתפיאדה", שפוטר את המדינה מתביעות נזיקין של פלסטינים ואת "חוק האזרחות", העוסק בכניסת פלסטינים שנישאו לישראלים להיכנס למדינה, גררה תגובות של תמיכה והתנגדות משני קצוות הקשת הפוליטית.

יושב ראש סיעת חדש-תע"ל, חבר הכנסת מוחמד ברכה, אמר בתגובה לאישור חוקי הנזיקין והאזרחות כי "מדינת ישראל מתקדמת בצעדי ענק לכיוון מדינה פאשיסטית. בדברי הימים, כאשר יבואו לנסח איך הידרדרה המדינה למדרון הפאשיזם, יימצאו אין ספור חוקים גזעניים כאלה - נגד האוכלוסייה הערבית והפלסטינית בפרט, ונגד השכבות החלשות בכלל".

יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב, אמר לאחר אישור "חוק האזרחות" כי הנוסח החדש של החוק, הכולל הקלות באיחוד משפחות פלסטיניות עם ערביי ישראל, עלול "לגרום לטשטוש הרוב היהודי וליצור פירצה למימוש זכות השיבה". אורלב הבהיר כי המפד"ל נאלצה לתמוך ברע במיעוטו, כיוון שהפעלת החוק הייתה מביאה להתמוטטות כללית של הרוב היהודי במדינה.

מנגד, אמרה ח"כ זהבה גלאון (מרץ-יחד): "בכסות של עילה ביטחונית, הכנסת מחשידה ומענישה קולקטיבית את אזרחי ישראל הערבים ומונעת מהם את הזכות הבסיסית לשוויון ולחיי משפחה. מדובר בחוק גזעני המפלה לרעה את אזרחי ישראל הערבים ופוגע בערך השוויון. התיקונים הם לעג לרש והחוק הוא אחת החרפות המבישות שידעה המדינה".

מרכז מוסאווה לזכויות האזרחים הערבים מסר בתגובה לאישור "חוק האזרחות": "ההקלות בחוק הינן אחיזת עיניים ואינן מספיקות". עוד הוסיפו במרכז כי "החוק מרחיב את סמכויות השב"כ לאיזרוח ומביא לפגיעה קשה, בעיקר בילדים שיופרדו מהוריהם ואשר לא ייזכו יותר לשירותי רווחה".

חוק האזרחות: מטעמים דמוגרפיים-כלכליים או משיקולים בטחוניים?

'חוק האזרחות והכניסה לישראל' המתוקן, הקרוי בפי כל 'חוק איחוד משפחות', מקבע למעשה את המצב הקיים עבור מרבית בני זוגם הפלסטינים של תושבים ואזרחים ישראלים, אשר כניסתם למדינה נמנעה עד עתה משיקולי בטחון מאז חודש מאי 2002. בכך, אין בחוק כל בשורה. עם זאת, בשל ביקורת שמתח הבג"ץ על האיסור הגורף שבהוראת השעה, עמלו ראשי המערכת המשפטית והבטחונית במשך זמן רב על קביעת קריטריונים חדשים לחוק, אשר נועדו להקל מעט על המבקשים להיכנס לישראל בכדי למנוע מראית-עין של איסור כניסה גורף.

לשם-כך, נקבעה מגבלת גיל מינימלית לגברים ונשים, אשר מעליה ניתן יהיה להכנס לישראל ולהתיישב בה, וזאת בתנאי שהמפקד הצבאי באיזור אינו סבור שיש בכניסה זו משום סיכון ביטחוני למדינה. כמו כן נקבע עבור ילדים גיל מקסימלי - 14 - אשר מעליו לא תותר כניסתם לישראל.

לדברי ראש השב"כ, יובל דיסקין, מגבלת הגיל נקבעה לאחר ניתוח הנתונים הכוללים אודות המעורבים בפיגועי טרור ופעילויות עוינות כנגד ישראל במהלך שנות האינתיפאדה השנייה. מאידך, נציגי ארגוני זכויות האדם והאזרח טענו כי תכלית החוק היא דמוגרפית במקרה הטוב וגזענית במקרה הרע. לטענתם, גילאי 25 לנשים ו-35 לגברים (הגילאים שנקבעו כסף הכניסה לתחומי המדינה) גבוהים בהרבה מהגיל הממוצע לנישואים בקרב ערביי ישראל והשטחים ומשמעות המגבלה, לפיכך, היא כי כמעט כל בני הזוג ייאלצו לחיות בנפרד במשך שנים רבות.

לדברי המתנגדים לחוק, הסעיף המאפשר למנוע כניסה לישראל מאדם אשר אחד מקרובי משפחתו היה או הינו מעורב באירועים בטחוניים או חבלניים, פוסל למעשה כמעט אוטומטית כל מבקש כניסה פוטנציאלי, גם אם הוא עומד במגבלות הגיל. "לפי המצב הקיים היום בשטחים, איש לא יזכה לכניסה כי אין מישהו שאין לו אח, דוד, בן-דוד, אבא או קרוב אחר שלא היה מעולם מעורב בפעילות בטחונית כזאת או אחרת", אמר ל-ynet עו"ד יוסי וולפסון מהמוקד להגנת הפרט. "האם צריך לשפוט אדם לפי קרובי משפחתו?".

עו"ד וולפסון אינו מקבל את טיעוני המדינה, לפיהם תכלית החוק בטחונית. "זהו חוק דמוגרפי", הוא אומר. "הוא נועד ליצור הפרדה בין תושבי השטחים לישראל, לעשות 'התנתקות' ולמנוע התווספות של פלסטינים לישראל. החוק מנסה להגן על הרוב היהודי בישראל בכל מחיר, אפילו אם זה אומר לזרוק מכאן ילד בן 15 שיש לו הורה ישראלי. יש גם עניין כספי שהמדינה אינה מסתירה. כניסתם לישראל של תושבים במסגרת איחודי המשפחות תגרור תשלומי ביטוח לאומי וביטוח רפואי. המצגת שהוצגה בפני הממשלה עסקה במפורש בשיקולים דמוגרפיים וכלכליים – ולא בטחוניים".

עו"ד וולפסון יכול לסמוך את דבריו על מה שאמר ראש הממשלה אריאל שרון בדיון שהתקיים בעניין חוק האזרחות בראשית חודש אפריל: "צריך לדאוג שמדינת ישראל תהיה יהודית". לכך מצטרפת תכנית שטוותה המועצה לבטחון לאומי, אשר תכליתה 'שימור המצב הדמוגרפי במדינת ישראל'. עם-זאת, מבחינה רשמית לפחות, מתעקשת המדינה כי חוק האזרחות הוא חוק בטחוני.

מגבלות הגיל החדשות במסגרת "חוק האזרחות" יאפשרו לכשלושים אחוזים ממגישי הבקשות לאיחוד משפחות קבלת אשרת כניסה לישראל. ממסמך שכתב ששי קציר, מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, עולה כי בשנת 2001 - השנה האחרונה לקיומו של החוק במתכונתו הישנה - הוגשו 1207 בקשות לאיחוד משפחות. ההנחה היא כי במהלך השנים 2002-2005 צפי הבקשות (שלא הוגשו כתוצאה מהקפאת ההליכים) נותר דומה ועמד על כ-4800 בסך הכל, מתוכן הוגשו בפועל רק 556 בקשות. אלו שאושרו לבסוף היו רק עבור ילדים מתחת לגיל 12, אשר לגביהם היתה המדינה סובלנית יותר.

לדברי קציר, בעקבות המגבלות החדשות שאושרו צפויים לקבל אישורי כניסה כ-1600 תושבים פלסטינים, המחושבים על-פי ממוצע של כ-400 בקשות בשנה עבור כל אחת מארבע השנים שחלפו מאז הוקפאו ההליכים.