התרופה שעובדת לסרטן השד - רק אם את עשירה

מאות חולות סרטן השד, שנותחו ועומדות להחלים מהסיבוב הזה של המחלה, מתמודדות עם דילמה קשה. הסרטן שהתגלה אצלן הוא אלים במיוחד, ויש סכנה שיחזור בשנים הקרובות. תגלית רפואית חדשה, שילוב התרופה הרצפטין בסמיכות לטיפולים הכימותרפיים, יכולה להציל את חייהן ולמנוע את חזרת הסרטן ב-52 אחוז מהמקרים. אבל ההרצפטין אינה נמצאת בסל התרופות למטרה זו, ועלותה הטיפול בה נע בין 150 ל-200 אלף שקלים לשנה.

"אני לא ישנה מרוב פחד", אומרת אלה קפיטנוב, בת 39 מכרמיאל, "בשבוע הבא אני מסיימת את הכימותרפיה ועדיין לא קניתי את ההרצפטין, כי אין טעם להתחיל אם אין לי מספיק כסף. המשכורות שלי ושל בעלי לא מגיעות ביחד לעשרת אלפים שקל. מינוס חשבונות ומשכנתא, מה נשאר? מאיפה אני אקנה אמפולה ב-13 אלף שקל?"

"במונחים אונקולוגיים מדובר בדרמה", אומרת פרופ' תמר פרץ, מנהלת המכון האונקולוגי בהדסה. "תוספת של הרצפטין לכימותרפיה מכפילה את סיכויי הריפוי אצל נשים שעברו ניתוח להסרת הגידול, אבל קיים חשש שיפתחו גרורות בעוד כמה שנים. למי שנמצאת בצומת הזה מדובר בצעד ענק בסיכוי להבריא".

מנכ"ל "אחת מתשע" נורית טולנאי מעריכה כי בין 500 ל-600 נשים יזדקקו מדי שנה להרצפטין כטיפול מונע. לדבריה, שבעים מיליון שקל בשנה היו מכסים את עלות הטיפול לכלל הנשים בישראל. "זה לא כל כך הרבה בשביל מדינה. הנשים שאינן יכולות להשיג את הכסף חיות עם גזר דין מוות מול העיניים".

ממשרד הבריאות ומשלוש קופות החולים נמסר כי התרופה טרם אושרה לשימוש על ידי האפ.די.איי, מנהל התרופות האמריקני, ולכן אינה מאושרת לשימוש למטרה זו גם בישראל. דיוני הסל נערכים רק בדצמבר, ואז ידונו גם בה, בהנחה שתירשם כחוק עד אז.

מי שמסיימת עכשיו את הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, לא יכולה להרשות לעצמה להמתין חודשים. מבחינתה, זה עכשיו או לעולם לא. עירוי בשלב מאוחר כבר לא יהיה אפקטיבי, וגם טיפול חלקי בהרצפטין, שיימשך פחות משנה, הוא מיותר לגמרי.

מנהלת היחידה לסרטן השד במערך האונקולוגי בבית החולים שיבא, ד"ר בלה קופמן, אומרת שבמחלקה מתנהלים דיונים אתיים לגבי דרך הצגת חשיבות התרופה. "השאלה היא איך מונעים את המצוקה הנפשית ממישהי שידה אינה משגת. אז אני אומרת שאני מאוד ממליצה, אבל אני לא יכולה להגיד לה - 'את חייבת. תמכרי את הבית, תמכרי את האוטו, כי זה יציל את חייך'.

" מאחר שזו תרופה שניתנת בהתאם למשקל הגוף (שני מיליגרם לקילו, ח"ש), אני מוצאת את עצמי מציעה לנשים לרדת במשקל כדי שתספיק להן רק אמפולה אחת. זו סיטואציה איומה ואבסורדית, שיוצרת המון תסכול. ישבה אצלי היום אישה, שברור שהיא צריכה את התרופה ובני משפחתה הבהירו לי חד-משמעית, שגם אם ירצו, אין להם מה למכור. אז כמה אני יכולה ללחוץ? אמרתי תעשו מאמץ. אני לא מקנאה באישה הזאת, אני רואה אותה ואת המשפחה וכואב לי הלב".

"הילדים הגדולים שלי, בני 13 ו-10 הציעו את דמי הכיס שלהם", מספרת אביבה שצברג, חברת הקיבוץ העירוני בבת-שמש, "ניסינו לא לשתף אותם בזה, כי איך אתה מסביר לילד שאמא צריכה תרופה ואין כסף. העובדת הסוציאלית בבית החולים כל הזמן אומרת לי: 'תנצלי את ההזדמנות לעשות שינוי דרסטי בחיים'. ואני אומרת לה, 'אני לא רוצה לשנות שום דבר, פרחתי מקצועית, הכל היה נפלא לפני כן. אני אעשה הכל כדי להשיג את הכסף לתרופה ולקבל את החיים הקודמים שלי בחזרה'.

"אני מסתכלת על הילדים שלי והעיניים שלי דומעות, איך אני אשאיר אותם ואת בעלי לבד. המחשבות האלה על המוות כל הזמן רצות לי, בעיקר בלילות. הכניסו לסל התרופות גלולות למניעת הריון לצעירות עד גיל עשרים, ואני אומרת 'קיבינימט, עוזרים לבחורה בת 18, שבטח יכולה לקנות מכספה גלולות פעם בחודש, ואני לא אוכל לראות את הילד הקטן שלי גומר צבא'"

הסיפור המלא - במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"