תושב אלי סיני: "אמנע בכוח את מפגן מדי אושוויץ"

על היוזמה לקבל את חיילי צה"ל ביום הפינוי לבושים בבגדים המעוצבים כמדי אסירים יהודים באושוויץ, שמעתי מחבר'ה כאן ביישוב. אמירה כזו, שמגיעה מאחד האנשים שלנו, עוברת במהירות מפה לאוזן וכולנו מנסים להתמודד נגד זה. כאב שכול וכבן לניצול שואה, כנכד למי שנרצח בשואה, האמירות הללו לא מקובלות עלי.

ניצול שואה שהיה איתי באוטו ושמע יחד איתי את הדברים הגיב באופן מאוד קשה. הוא היה מזועזע והסביר שעם כל הכאב על מה שקורה לנו, אין לזה קשר למה שקרה בשואה. עם כל הכאב העמוק, אותנו עוד לא רוצחים. השימוש בשואה בהקשר ההתנתקות הוא בזוי בעיני, למרות שזה בא מתוך דאגה וחשש גדול שלא יודעים לאן הולכים.

ביקשתי מהאיש שהפיץ את האמירה הזו להתנצל. הוא לקח נקודה רגישה שידע כי יהיה לה הד וגלים והשתמש בה בצורה צינית, אפילו שהוא איש טוב. אני יודע שהדברים באים ממקום של כאב עמוק. אותו איש נעקר מביתו בעבר והעקירה הזו כואבת לו.

הדברים באים מתוך כאב ותחושה שעוד שלושה שבועות אנחנו הולכים לרחוב, ומנהלת ההתנתקות לא מסייעת לנו במציאת פתרונות דיור. זה קשה, אבל עניין השואה הוא קו אדום שאסור לעבור ואני מדבר בשם כל תושבי אלי סיני.

פנינו למנהלת ואין להם פיתרון לבקשה שלנו למעבר כקהילה אחת. עד לרגע זה המנהלת לא הגיעה אלינו עם פתרונות אמיתיים. גם הרב הצבאי הראשי היה מזועזע מזה ששלושה שבועות לפני הפינוי לא הציעו לנו פיתרון זמני. אנחנו רואים את התוצאה של הלחץ הזה בפנייה של תושב המקום לתקשורת עם רעיון בגדי האסיר.

אני קרוי על שם סבי שנרצח בשואה. בתי לירון נרצחה כאן והשימוש בשואה מבזה את כל מי שגר באלי סיני. אני מזועזע ומוקיע את הכוונה להופיע מול החיילים במדי אסירים, זה לא ראוי. אני לא אתן שביום האחרון פה בגוש קטיף מישהו ילבש פיג'מה. אם צריך אמנע את זה בכוח. כולם מגנים את העניין, ולא יהיה באלי סיני דבר כזה.