תלמדו את הלקח שלנו, מהר
מה קרה למחתרת האירית שאחרי 30 שנות טרור הסכימה להניח את נשקה ולפנות לפוליטיקה? האם אין חשש שגורמים קיצונים יקלקלו את ההישג? חבר הפרלמנט האירי סנאטור דייויד נוריס מנסה להסביר מה חסר בהודעת ה-IRA ומה הוא חושב שיקרה עכשיו. ובלי השוואות לסכסוך שלנו הרי אי אפשר. ראיון מיוחד
שעות אחדות לאחר ההודעה הדרמטית של המחתרת האירית (IRA) לפיה היא זונחת את המאבק האלים, מניחה את נשקה ופונה לפוליטיקה, שוחח דייויד נוריס, סנאטור בפרלמנט האירי, עם ynet וניסה להסביר שמה שטוב לאירים, טוב גם לנו. "הבעיה היא שאין למאבק אצלכם צד אחד שצודק. כך זה בדיוק אצלנו".
נוריס, נוצרי פרוטסטנטי והומוסקסואל מוצהר, נזכר בביקוריו הרבים בישראל. במשך 27 שנים ניהל מערכת יחסים עם בן זוג ישראלי וישב בקביעות על הקו דבלין-ירושלים. "אני זוכר שביקרתי פעם ליד חברון. יש שם פלסטינים שגרים במערות. ממש. בלי מים, וחשמל, ואלו הם אנשים שאין להם אפילו מחשבה פוליטית אחת בראש. הם רק רוצים לשרוד. באותו אזור יש מתנחלים שהם פורעי הן מבחינה בינלאומית והן בעיני ישראל עצמה. אבל ישראל משתמשת בכל מיני חוקי בנייה כדי לאמלל את חיי הפלסטינים ולהשאיר שם את המתנחלים עם כל התנאים.
ההודעה הדרמטית
"נניח את נשקנו ונפנה לפוליטיקה"
רונן בודוני וסוכנויות הידיעות
הודעה דרמטית של המחתרת האירית. ארגון הטרור, שאחראי לרצח מאות בפיגועי טרור הודיע שהוא זונח את מאבקו האלים וימשיך במאמץ להשתחרר מעול הממשל הבריטי בצפון אירלנד בדרכי שלום ובאמצעים פוליטיים
"ואני זוכר גם את הביקורים הרבים שלי בירושלים, איך שאהבתי ללכת לקולנוע למשל, (ובהזדמנות זו הוא שולף שורה של משפטים בעברית מתובלת במבטא כבד, ומתברר שהוא אפילו יודע איך מזמינים כרטיס בקופה – ר.ב)... אבל תמיד היה בי החשש שדווקא בבית הקפה שאני מחבב יתפוצץ מחבל מתאבד ויקח עימו עוד כמה אנשים צעירים....".
"גם אצלנו, שני הצדדים הבינו שאין למצב הזה פיתרון רק במישור הצבאי", ממשיך נוריס. "אי אפשר להמשיך במעשי האלימות והעבריינות המזעזעים שלא הייתה להם הצדקה מצד אחד, ואי אפשר מצד שני להמשיך ולהתייחס לציבור רחב בדיכוי וביזוי".
נוריס סבור שדרוש עוד זמן לא מועט כדי לבחון את ההודעה של IRA ולראות אם הארגון יעמוד בדיבורו. מצד שני הוא חושש מתופעה שכבר החלה, של ניתוח ההודעה המפורטת שהוציא ה-IRA לפרטי פרטים, וניסיון של כל מיני פרשנים ומשפטנים להציג אותה כמעורפלת ובלתי מחייבת, או למצוא בה חורים.
כולם הבינו שאין למצב פתרון צבאי
ברור שהמשמעות של ההחלטה היא השאלה העיקרית עכשיו, הוא אומר. לדבריו, המחתרת האירית אחראית להרבה מאוד שפיכות דמים אבל הם גם הכריזו לפני 10 שנים על הפסקת אש ועמדו בדיבורם. הוא מציין שהם מילאו גם לא מעט ממה שהתחייבו לו במסגרת הסכם יום שישי הטוב (שסלל את הדרך לשלטון משותף בין הקתולים לפרוטסטנטים בין 1998 ל-2002 - ר.ב). אבל מצד שני, "הם מעולם לא הסכימו עד עכשיו לוותר על הנשק עד עכשיו, וזו התפתחות חשובה".
נוריס מתעכב בכל זאת בכמה סעיפים בהודעת ה-IRA ומציין למשל שחסרות בה מספר "מילות מפתח". למשל, הוא אומר, אין בה התנצלות או הבעת חרטה. גם אין בה התחייבות להפסקת הפעילות העבריינית שהארגון עוסק בו, ואין התייחסות למנגנון פיקוח שיאפשר לוודא שההבטחות מתקיימות.
"השאלה נותרה בעינה: האם הם יחדלו מפעילות עבריינית. הם לא הודו בזה מעולם ואני מבין למה. הם לא היו מודים בעבירות שכאלה". נוריס מתכוון למגוון הרחב של פעולות האלימות והעבריינות שאיפיינה את פעילות המחתרת האירית בשנים האחרונות. בשנים אלה כבר לא נראו יותר כמעט פיגועי תופת קטלניים כמו בשנות ה-80 למשל אבל הלחימה עברה לפסים אחרים.
הייתה אלימות פיסית נגד אנשים כנקמה על מה שכונה "שיתוף פעולה עם האויב", היו עסקי "פרוטקשן", וזיופים וגם מעשי שוד. הבולט שבהן היה לפני כמה חודשים, כש-26 מיליון ליש"ט נשדדו מבנק בצפון אירלנד. המחתרת מעולם לא הודתה במעשה אבל לכולם ברור ידו של מי במעל.
התקווה
הזדמנות לבנות אירלנד חדשה
ynet
ג'רי אדמס, ראש הזרוע הפוליטית של ה-IRA, הביע תקווה כי הצהרת הארגון על נטישת הדרך הצבאית תקדם את מטרותיו הפוליטיות. טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, אמר כי "אפשר לקוות שנוכל לעקור את האלימות לנצח". רק מהבית הלבן נשמעים קולות ספקניים
נוריס אומר שאי אפשר להצביע על אירוע אחד שהגדיש את השאה וגרם למחתרת לזנוח 30 שנות מאבק אלים. לדבריו, זה היה מכלול של נסיבות שהובילו להחלטה הזו. הוא מציין מקרים מזעזעים של אלימות פיסית קשה נגד מי שהוגדרו "משתפי פעולה" - אירועים שה-IRA לא התכחש להם ולפעמים אפילו התהדר בהם, והציבור עייף מהם. "זה היה מעגל דמים כואב. פיגוע הוביל לתגובה שהובילה לנקמה וכן הלאה... היה גם דיכוי מצד בריטניה אבל חשוב להגיד שהמצב מעולם לא הצדיק אלימות".
אחרי 30 שנות טרור, הייתה דחייה בינלאומית. בהקשר הזה הוא מציין את האווירה שהשתנתה באמריקה שאחרי ה-11 בספטמבר. ארה"ב הייתה מעורבת בתיווך הסכם השלום ב-1998 ומאז נשארה שחקן משמעותי בתמונה. מנהיגיה הפוליטיים של המחתרת כגון ג'רי אדמס ואחרים נהגו ונוהגים גם כעת לבקר באופן קבוע בארה"ב להתייעצויות. גם הקהילה האירית האמריקנית הייתה מאגר חשוב לגיוס כספים למאבק של ה-IRA, ובעבר כספים אלה שימשו לרכישת נשק. הכל השתנה אחרי ה-11 בספטמבר אומר נוריס. הציבור האמריקני שינה את היחס שלו בנושא הזה כשהבין שאפשר שהוא תורם לפעילות טרור.
"וגם הייתה הבנה של שני הצדדים שאין למצב הזה פיתרון צבאי בלעדי", אומר נוריס. "הפוליטיקה תפסה אחיזה וכל אחד מהצדדים רצה לזכות בכוח פוליטי גדול יותר".
ואין חשש שגורמים קיצוניים יסכלו כעת את המהלך. הרי המצב כל רגיש שמספיק קיצוני אחד שיצית מחדש את האש?
"זה נכון. הרי תמיד יהיו קבוצות שיטענו שאלה שויתרו לא מייצגות אותם, כמו ה-REAL IRA (ה-IRA האמיתי שסרב לקבל את הפסקת האש ותנאי הסכם השלום המשיך בפעילות – ר.ב) זה כמו בצל. כל ארגון יטען שהוא האמיתי אבל ככל שמקלפים עוד ועוד, השכבות קטנות יותר. כך גם הארגונים הללו – הם קטנים. אחת משאלות המפתח היא האם ההודעה של IRA תזכה לתמיכה רחבה בציבור הרפובליקני". אם תהיה תמיכה רחבה, אומר נוריס, אז המומנטום יחזיק מעמד. "זה נכון שקבוצה קטנה יכולה עדיין להצית את האש אבל האנשים עייפים כבר מאלימות".
רק לקראת סוף השיחה מגיע זמן ההשוואות. "יש מקום להשוות" אומר נוריס. "גם אצלכם מדובר בסכסוך בין קרובים. אתם בני דודים הרי". הוא אומר שהבעית הגדולה בעיניו היא ההתנחלויות ושאין מנוס מהכרה בינלאומית בפלסטינים. "הישראלים צריכים להבין שהערבים גרים פה ואין לסבול עוד דיכוי וביזוי, והקיצונים צריכים להבין שטרור לא ישיג עבורם את המטרה. הרי ברור שאף צד לא יוכל לנצח רק בכוח צבאי, או שישמיד את הצד השני לגמרי".
"יש לקחים שצריך ללמוד. אנחנו למדנו אותם והם קשים. כאן זה נמשך 500 שנה. אם הטעויות שאנחנו עשינו ילמדו אתכם משהו זה ישמח אותי", הוא אומר. "אני אופטימי", הוא מוסיף, "אני מכיר את הישראלים. רובם אנשים הגונים".
בהמשך הוא אומר: "צריך לקבל החלטות כואבות". כשהוא נשאל מה דעתו על ההתנתקות הוא פותח בהסבר ארוך על כך שראש הממשלה שרון מסכים לתת את עזה כי הוא אינו רוצה לזוז מההתנחלויות ביהודה ושומרון. "שרון נותן את האצבע בשביל להשאיר את היד", הוא אומר.
היום כולם מדברים אבל מה יהיה מחר, ואחרי מחר?
"האנשים כאן זהירים בינתיים. הזמן יגיד מה יקרה. זה יום חיובי מאוד ללא ספק. זוהי התקדמות ניכרת בכיוון הנכון. אבל המילים הן רק מילים. אנשים רבים רוצים לראות נשק מוצא מכלל פעולה. התגובות חיוביות ויש רצון טוב. צריך להוציא את כל הכאב מהמערכת. את כל ההכחשה. אני באמת מקווה שאתם תלמדו את הלקח שלנו".
אתה צופה איחוד של צפון אירלנד והרפובליקה של אירלנד?
"אני מעריך שלא יהיה צעד רשמי אבל יהיה איחוד מעשי. כולנו מדברים אותה שפה, אנו חולקים אותה תרבות. אני מניח שעם הזמן, ההבדלים יטשטשו. יהיה שיתוף פעולה רב יותר בכל התחומים – בריאות, כלכלה, תיירות, פיתוח, תעשיה, תחבורה. נהיה שכנים טובים יותר".
לפנייה לכתב/ת 
דייויד נוריס
פיגועי הטרור של ה-IRA
צילום: איי אף פי
שוטרים בריטים בצפון אירלנד
צילום: איי פי
ג'רי אדמס
צילום: איי פי
מומלצים
