אמנות מופשטת בוינה

התיירים הרבים שעמדו ביום שישי הסבלנות בחום הכבד וחיכו לפתיחת מוזיאון ליאופולד בוינה לא האמינו למראה עיניהם. לידם בתור ניצבו מאות אנשים מכל הגילאים ומשני המינים, שחלקם היו לבושים רק בגדי-ים וחלקם עירומים לחלוטין. בין אלה היו גם משפחות שלמות בהרכב מלא, כולל ילדים. התיירים היו בטוחים שנפלו קורבן לתעלול כלשהו - אך עשרות צוותי הטלוויזיה והצלמים הרבים שכיסו את האירוע הבהירו להם שמדובר בעניין רציני.

חוץ מהתיירים, כולם בעיר כבר ידעו על הסנסציה שמתכנן המוזיאון. הכל

 התחיל עם פרסום תחזית מזג האוויר לשבוע האחרון של יולי, לפיה גל חום כבד היה צפוי לנחות על אוסטריה ולהגיע לשיאו ביום שישי - 37 מעלות. התחזית אכן התממשה, והנהלת מוזיאון ליאופולד, המציג בימים אלה תערוכה בשם "האמת העירומה" - ציורים ארוטיים של גדולי ציירי אוסטריה, בהם שילה, קלימט וקוקושקה - החליטה לנצל את המצב כדי ליצור התעניינות ציבורית בתערוכה.

אי לכך היא הודיעה, שכל מי שיגיע למוזיאון ביום שישי בעירום מלא או כשהוא לבוש רק בבגד-ים, יזכה לא רק בכניסה חינם (במקום לשלם 9 אירו על כרטיס), אלא גם בקטלוג של הציורים המוצגים (שבשביל הלא-עירומים מחירו הוא 20 אירו). ההחלטה הזו ללא ספק השתלמה: ביום ממוצע זכתה התערוכה לביקור של כ-1,000 איש. לעומת זאת, ביום שישי בבוקר, כשעה לפני פתיחת שערי המוזיאון, כבר עמדו בשעריו כ-3,000 איש ואישה – כאלה שהרימו את הכפפה ובאו בלבוש מינימלי או אפסי, כמו גם מבקרים סולידיים יותר שהעדיפו להתלבש לכבוד האירוע. עד סוף היום הגיעו למקום, על פי ההערכות, כאלפיים אנשים נוספים.

עירום בלי מזגנים

באוסטריה, עירום פומבי רחוק מלהיות עניין בעייתי כמו במדינות אחרות (על אף שבמקומות מהוגנים כמו מוזיאון, עדיין מדובר בחידוש). המבקרים העירומים במוזיאון הגיעו למקום בשקט מופתי במשך כל יום שישי, והתערבבו בנחת בין מקביליהם הלבושים כאילו מדובר בדבר לגמרי מקובל. רק התיירים התבוננו במחזה בתדהמה – המקומיים לא הנידו עפעף לנוכח שטף העירום הזה. למעשה, הרוב המוחלט של הנוכחים במוזיאון היו עירומים ברמה כזו או אחרת, וכמעט כל מי שהגיע לבוש – הגיע עם מצלמה כדי להנציח את המאורע. העירומים נטו להתרכז בעירום המצויר, בעוד הלבושים התעניינו בעיקר בעירום האנושי.

המבקרים העירומים התייחסו לכל העניין בחיוך: "זה משלים את הציורים", אמר אחד מהם. "שילה היה מאושר אילו יכול היה לראות את זה – אם כי ציוריו ארוטיים הרבה יותר מחלק גדול של המבקרים העירומים". מבקר עירום אחר אמר: "אין דבר יפה יותר מגוף האדם. אני נודיסט אוהב אמנות, והיום שילבתי את שני התחביבים שלי. חבל שלא כולם באו עירומים".

המבקרים העירומים התבוננו בנחת בציורים הארוטיים המפורסמים של גדולי ציירי אוסטריה, שנתלו על הקירות. קשה לומר שרבים מהם היו יפים כמו האנשים העירומים שבציורים, אבל הם לא מיהרו לשום מקום כדי להחביא את עצמם, להפך: מרביתם נהנו מתשומת הלב של צוותי הטלוויזיה והצלמים הרבים, החזיקו ביד את הקטלוגים המפוארים אותם קיבלו בחינם וקראו בעיון את ההסברים. כמעט לא נראו שם מבטים ישירים בין אנשים: האוסטרים המנומסים השתדלו להציץ בלי להיתפס.

בהתחשב בעובדה שבחוץ השתולל חום נורא ובתוך המוזיאון לא היה מזגן אחד לרפואה - אפשר להניח שרבים מהמבקרים הלבושים די קינאו במי שלא נאלץ להזיע בתוך הבגדים. היו גם מבקרים רבים שלא נרתעו מלהיכנס בעירום מלא למסעדת המוזיאון, ולאכול שם בשלווה את ארוחת הצהריים שלהם. המלצרים לא איבדו לרגע את קור הרוח שלהם, והמחזה הבלתי-רגיל נמשך עד לסגירת המוזיאון בשעה שבע בערב.

לא כולם, כמובן, היו מאושרים מהמבצע שערך המוזיאון. אחד המתנגדים הבולטים היה לא אחר מאשר ד"ר רודולף ליאופולד, האיש שעל-שמו קרוי המוזיאון. ליאופולד - שהמוזיאון מציג את אוסף האמנות האישי שלו, אותו מכר לממשלת אוסטריה ביותר מ-700 מיליון דולר - סיפר שהוא היה נגד המבצע, אבל הנהלת המוזיאון התעלמה ממחאתו. "הם אפילו רצו שאקבל את המבקרים בשער המוזיאון כשאני לבוש רק בבגד-ים, אבל הודעתי להם שזה לא יקרה", אמר ליאופולד באי-נוחות בולטת.

לשונות רעות אף רמזו שהמספר המאכזב במקצת של המבקרים לפני המבצע (רק כ-70,000 איש ביקרו עד כה בתערוכה), הוא שהניע את הנהלת המוזיאון ליזום את הביקור בעירום ולזכות בכך לפרסומת אדירה חינם אין כסף. דוברת המוזיאון, וורנה דהליטץ, דחתה את הטענה הזאת מכל וכל: "אין לנו צורך במבצעי פרסומת זולים. פשוט רצינו לעשות משהו שונה ומשעשע ביום חם במיוחד", היא אמרה.

היפנים נסוגו מהמוזיאון

כמובן, היו גם מבקרים שהעדיפו שהעירום יישאר בציורים, ולא יתממש בגירסה חיה ורוטטת. חלק מהמתנגדים בחר באופציית המחאה המבוישת: שני תיירים יפנים, לדוגמה, מיהרו לעזוב את המוזיאון בהבעה של מבוכה בולטת ברגע שהבחינו בשטף הבשר החשוף שסביבם. "אצלנו זה לא מקובל", אמר אחד מהם. "העירום מסביב הופך אותי לעצבני ומפריע לי להתרכז באמנות".

מתנגדים אחרים העדיפו למחות בצורה מעט בולטת יותר, ועמדו על זכותם לבלות במוזיאון רק עם אנשים ששומרים את איבריהם המוצנעים לעצמם. אחד האנשים בקהל רטן: "אקסהיביציוניסטים חולניים! שיילכו אל מחנה הנודיסטים על גדות הדנובה, לא כאן בלב וינה. זו בושה לעיר ולאופייה התרבותי!".

מאוחר יותר תמכה בו תיירת אמריקאית כעוסה, ששני ילדיה, כבני 10, לא ידעו על מה להביט קודם – הציורים הנועזים על הקירות או האנשים העירומים שהסתובבו באולמות התצוגה. "חשבתי שאוסטריה היא ארץ תרבותית", היא אמרה. "זו לא תרבות – זאת פורנוגרפיה! את שילה היה צריך לכלוא כפדופיל! הוא גרוע יותר ממייקל ג'קסון!" בתום נאומה הנזעם היא גררה את ילדיה לעבר היציאה.

אבל המנהל האדמיניסטרטיבי של המוזיאון, פטר ווינהויפל, סירב להתרגש מטע נותיהם של חובבי הצניעות. "אולי בתקופתם של קלימט ושילה זו היתה שערורייה", הוא אמר. "אך לא היום. העירום היום הוא חלק מהחיים".