שאראס תכיר, זה הספסל

"סיקס פיט-פור. פרום קאונס, לית'ואנייה. פליז וולקאם יור ניו פוינט-גארד...שאראסססס....", כך היתה אמורה להישמע הצגתו של שאראס בפני קהל אוהדי אינדיאנה פייסרס, במשחק הבית הראשון של הקבוצה בנובמבר השנה. בשלב זה, ביד אליהו, עשרת אלפים צופים נלהבים היו מתיכים את ההיכל באנרגיות המתפרצות שלהם ומחרישים אוזניים. אל תצפו לתגובה כזאת ב'קונסקו פילדהאוס'.

האוהדים באינדיאנפוליס אמנם רבים יותר, אבל הם לא נוהגים להשתולל באופן כללי ובוודאי לא מאיזה אירופאי לבנבן ולא מרשים במיוחד בחזותו הפיזית - גם לא כשהוא עוטה על גופו את המדים הצהובים-שחורים של הפייסרס שלהם. אז מספרים להם ששאראס הוא אלוף אירופה שלוש פעמים ברציפות. אז מה? זה לא ממש נחשב. לא עבורם לפחות.

האוהדים המקומיים יותר מוטרדים בימים אלה איך להעביר שיחות סלון מבלי לשבור את השיניים. הקנאים שבינהם יעשו מאמץ וישננו את שמו "יא-סי-ק-בי-צ'-יוס...", הציניקנים יגלגלו על לשונם "יס..קבאג'..ג'יוס" (Yes..Cabbage..Juice - או בעברית: "כן, מיץ כרוב") - כסוג של בדיחה. האחרים יעדיפו פשוט להתעלם.

להתעלם...איך אפשר, זה שאראס שלנו?

שאראס עזב את ישראל ככוכב-על, מה שלא אומר שיתקבל בארצות הברית כאחד כזה. שאראס הוא נעלם מבחינה ציבורית באמריקה, והוא נעלם גדול לא פחות במשוואה לפיה חישב לארי בירד את שכרו המרשים לשלוש השנים הבאות - 12 מיליון דולר. עם הכסף הגדול שמובטח לו, שאראס יכול למחול על כבודו ולצפות בחשבון הבנק תופח, בעוד הוא מפלס את דרכו באיטיות אל מרכז הבמה, או לפחות אל החמישייה של הפייסרס. הסבלנות והענווה של שאראס תעמוד פה למבחן. אתם מכירים אותו, כנראה אפילו יותר מבירד. סבלני הוא לא ובוודאי שלא עניו.

שאראס. נעלם באמריקה (צילום: איי אף פי)

שאראס מגיע עם ציפיות עצומות מעצמו. הציפיות של האוהדים באינדיאנפוליס נגזרות מהחוזה הענק שקיבל מבירד (בינתיים, האוהד הגדול ביותר של שאראס בעיר). מהמזרח התיכון שבו אנו יושבים, ארבעה מיליון דולר לשנה נראה סכום בלתי נתפס, אבל גם שאראס נראה מנקודת המבט שלנו כענק. ממשרדי הנהלת הפייסרס זה נראה קצת אחרת. ג'מאל טינסלי למשל, ירוויח חמישה וחצי מיליון דולר בעונה הבאה. הוא גם זה שאמור להיות הרכז הפותח של הקבוצה ולא רק לפי מדד הכסף. טינסלי בן 27 ותיק במערכת, והוא מתאים הרבה יותר לתפקודו של רכז טבעי ב-NBA.

הרגליים האיטיות של שאראס, והנחיתות הפיזית שלו ביחס לרכזים מן המניין בליגה (ברוכי גנים, אף יותר מהאמריקנים הזריזים שחגגו עליו ביורוליג), עושה אותו לחור גדול בהגנה. בניגוד לקבוצה של פיני גרשון, מדובר בחטא בל יעבור ב-NBA. בסביבה בה הכדורסל מתבסס על משחק אחד-על-אחד, שאראס לא יכול לשגשג. טינסלי החסון, עושה זאת בהצלחה כבר ארבע שנים. גם המחליף הראשון שלו, אנתוני ג'ונסון. המאמן ריק קרלייל - פריק של הגנה - לא ידרוש משאראס פחות מאשר שנוא נפשו, סבטיסלאב פשיץ', שאימן אותו בברצלונה. הוא מן הסתם, עוד יתגעגע לגרשון.

בכלל, על טיסה בדרך מדנבר לסולט לייק סיטי, כשלפניו עוד שלושה משחקי חוץ בדאלאס, פיניקס וסקרמנטו, אני יכול לדמיין את שאראס עוצם עיניים, מאזין לשיר של רוני-סופרסטאר באיי-פוד, ומתגעגע לחופים השלווים של תל אביב. בעונה האינטנסיבית של ה-NBA, כסאות נוח הם בגדר פנטזיה. שאראס חזק מספיק בשביל להתמודד עם המציאות הזאת מבחינה מנטלית, אך מה עם הגוף, שמעולם לא עמד במבחן כזה? 82 משחקים פלוס-פלוס, ולא מול אבי סוכר או ורביצ'ה סטפנוב, כי אם מול ג'ייסון קיד וצ'ונסי בילאפס. האם הגוף של שאראס חזק מספיק בשביל לעמוד בעומס הזה? לא בטוח (נייט האפמן מצלצל מוכר?!), אבל הוא יכול להתנחם בכך שיש פחות אימונים בין משחק למשחק ואלו לא ממש מפרכים. 

אבל הנחיתות הפיזית של שאראס, שהיתה חסרת חשיבות כמעט באירופה, לא מסתכמת בחולשה, או בחוסר הנכונות שלו להשקיע אנרגיות במלאכת ההגנה. מדובר בחסרון עצום גם בכל הנוגע להתקפה. הפיקחות והערמומיות של שאראס לא יבואו לידי ביטוי על הפארקטים הנוצצים של אמריקה, מכיוון שסגנון המשחק שם דורש כאמור משחק אחד-על-אחד טוב, במיוחד מרכז. שאראס קורא מהלך אחד קדימה, כרכז ב-NBA הוא יצטרך לכתוב את המהלך בעצמו, לפני שהוא קורא אותו - ללכת פנימה בכוח לסל, לחדור, לפתוח הגנות. שאראס לא הרבה לעשות את זה במכבי. מול השומרים הקשוחים שיתייצבו מולו, יהיה לו הרבה, אבל הרבה, יותר קשה.

יתגעגע לחופים של ישראל? (צילום: ג'ו קוט)

קשה. זאת אולי מילת המפתח. וזה אמור קצת להפחיד את שאראס, שהכל הלך לו די קל עד היום ובמיוחד בשנתיים האחרונות, לא מעט בגלל חסותם של מייסיאו באסטון ואנתוני פארקר. שני המעופפים הללו הם אתלטים נדירים בנוף האירופי, ששאראס ידע לנצל את היתרון היחסי שלהם מול שומרים איטיים ונרפים שניצבו מולם. אבל אתלטים כאלה יש למכביר ב-NBA. היתרון היחסי לא קיים יותר, גם כשעומדים לרשותך פנומנים כמו רון ארטסט וג'רמיין או'ניל. תמיד יהיה בקבוצה היריבה מי שישמור עליהם. מה שאומר, תשכחו ממסירות אלי-הופ'ס - באסטון סטייל.

תרשו לי להתנבא, בלי לכעוס עלי יותר מדי, שקרלייל ימעט לשים את הכדור ביד של שאראס. לא הוא מי שינהל את משחק ההתקפה של הפייסרס, לפחות לא העונה. טינסלי ייפתח. ג'ונסון יועדף כמחליף בעמדת הרכז. אז למה בעצם שאראס הובא לאינדיאנה? למה בירד חומד אותו כל כך? למה שם 12 מיליון דולר על 13 צהוב? אולי בגלל שהנשיא המוערך של הפייסרס לא יכל להתעלם מכך שלצד ראיית המשחק שלו, שאראס הוא קלע טהור ולא פחות מכך, מהצורך נואש של הקבוצה באחד כזה. צורך שהפך לקריטי במיוחד עם פרישתו של רג'י מילר הקיץ.

כבר שנים שהפייסרס מקוננים על כך שאין להם אופצייה של קליעה מבחוץ, מלבד מילר. זאת הסיבה שאותו בירד השקיע בקיץ שעבר 38 מיליון דולר על סטיבן ג'קסון (שהוחתם על חוזה לשש שנים). זאת הסיבה שאוסטין קרושר עדיין בקבוצה, למרות חוסר שביעות הרצון של הצוות המקצועי. זאת הסיבה העיקרית ששאראס, קלע שלשות אמין - במיוחד במאני טיים - הפך לנחשק כל כך. יכולת המסירה וחוכמת המשחק הן רק אקסטרה במקרה הזה.

האסיסטים המסחררים, הפיק-אנד-רול היעיל עם ניקולה וויצ'יץ', האליפויות במכבי. האמריקנים לא סופרים את זה (לעזאזל, הם אפילו לא שמעו על השלשה המדהימה של דריק שארפ מול ז'אלגיריס), אבל בירד, אלן אייברסון ואחרים סופרים עד היום אחת..שתיים..שלוש..שבע - שבע השלשות ששאראס דפק על הראש של נבחרת ארה"ב לאתונה (ליטא ניצחה 90:94) וזוהי גם נקודות ההתייחסות שלהם אליו, במיוחד אחרי השינוי בתפיסה של האמריקנים אחרי כשלון אתונה - בכדורסל צריך קלעים.

שאראס הוא קלע מדהים ואת היד שלו אי אפשר לקחת ממנו, בכל מקום בעולם, אבל השינוי המאולץ בתפקודו הוא הקושי הגדול ביותר. מלאכת בניית קבוצת NBA מתבססת על כוכב אחד או שניים, שיהוו את מרכז הכובד של הקבוצה, ומסביבם צוות מסייע של שחקנים עם הגדרות תפקיד ברורות. כך יהפוך שאראס הישן והטוב, לשחקן משלים (נגיד כמו...קירק פני במכבי). קלע מהסוג של ג'ון בארי, או פרד הויברג.

במקום לנהל את העניינים, הוא יאלץ לפתח תלות באחרים. ימתין בקוצר רוח לחדירות של טינסלי או לפוסט-אפ של או'ניל, ויתפלל שימסרו החוצה. משם זה כבר הוא ועצמו - והשניים דווקא מסתדרים מצוין. את הקליעות החופשיות שיסדרו לו, הוא יקלע. בירד הביא אותו כדי שיעשה את זה בשניות הסיום. למרות הכל, אם זה יקרה, גם באינדיאנפוליס יצעקו "יס...קבאג'...ג'יוס".

לתגובות אישיות לכותב: bogen@zebras.ws