שתף קטע נבחר

בניז'ר, רק לטורפי הנבלות יש ארוחה מובטחת

לפני שמונה חודשים הזהירו ארגוני הסיוע מפני המשבר העומד להתרחש. אלפי מתים לאחר מכן, העולם עומד בפני אסון בממדים עצומים אך ממשיך להפגין אטימות. כשלושה וחצי מיליון בני אדם יסבלו מרעב אם הגשמים לא ירדו והסיוע הבינלאומי יתמהמה. כתב רשת CNN מדווח מהערבות הבלתי מתפשרות של ניז'ר

שלוש שעות נסיעה ממראדי, עיירה קטנה בגבולה הדרומי של ניז'ר שעלתה לכותרות בשל הכמות העצומה של הפליטים הנמלטים מהרעב המצמית, ברור למדי ממה האנשים האלה נמלטים.

 

הדבר הראשון התופס את העין הוא הנשרים – אלפים מהם – חגים בשמים בחיפוש אחר הארוחה הבאה. הם חגים מעל נבלת סוס, מוודאים שאכן מדובר בנבלה חסרת חיים ומנקרים בה פעם אחר פעם, קורעים אותה לגזרים במהירות ופראיות. עד מהרה מתגלות עצמות הסוס, חשופות בערבה.

 

לא רחוק משם, מוטלות נבלות של שלוש פרות וקוף אחד וממתינות לגורל זהה. בשדה המרוחק חמש כבשים מתות נראות כנקודות על-פני השטח, בטנן חשופה. "זה סימן רע מאוד", אומר הנהג שלנו, טריק מוחמד. "כאשר חיות מתות ככה, היכן התקווה לבני האדם?".

 

אנו מתקדמים הלאה ומגיעים לאבו-בכר אוסמן. אוסמן הוא טוארג – רועה נווד מוסלמי. הוא רועה את עדרו ההולך ומרזה בסמוך לעצמותיהן של 20 מפרותיו המתות. את העצמות הוא ערם בסוג של טקס משונה, יוצר תפאורה של גל-עד ביזארי באמצע שום מקום.

 

"פרות הן דרך חיים עבורנו", הוא מתעקש. "הן כמו המשפחה שלנו ואם הן מתות ככה, זה כמו לאבד בן משפחה". לדבריו, אין לו ברירה אלא להמשיך לרעות את עדרו, למרות האדמה השחונה והעשב הדל. הוא חייב להאכיל את שתי נשותיו ותשעת ילדיו.

 

הרעב המשחית הזה מתפשט לאורך כל גבולה הדרומי של ניז'ר, אחת המדינות העניות בעולם. כבר לפני שמונה חודשים נופפו ארגוני הסיוע השונים בדגל אדום בוהק, מזהירים מפני המשבר העומד להתרחש. שמונה חודשים ואלפי מתים לאחר מכן, המדינה עומדת בפני אסון בממדים עצומים. כשלושה מיליון וחצי בני אדם יסבלו מרעב אם הגשמים לא ירדו והסיוע הבינלאומי לא יגיע בזמן. אמנם ישנו סיוע דל שכבר החל לזרום לאזור, אך עבור רבים מדובר במעט מדי, מאוחר מדי.

 

"הכעסנו את אלוהים והוא מעניש אותנו"

 

בכפר אזאגור מתרחשת סצנה שנראה כאילו נלקחה היישר מסיפורי התנ"ך. הכפריים העניים שואבים שם מים מהבאר, נעזרים בגלגלת שנקשרה לצמד חמורים. הבארות כאן עמוקות מאוד והמים כמעט ואינם ראויים לשתייה, אך האנשים יודעים – מדובר בסיכוי היחיד לשרוד על פני האדמה הבלתי מתפשרת הזו.  

 

ילדה הסובלת מתת תזונה בטהואה, ניז'ר (צילום: רויטרס)

 

בין הכפריים נמצאת גם פרטי באלרי, בגיל 35, עם חמישה ילדים, היא הלכה מאות קילומטרים על-מנת להגיע לכאן. היא שואבת את המים ומשקה את אדֶמָה, תינוקת בת תשעה חודשים שנצמדת לגבהּ, גוועת בצמא. רק לאחר מכן היא מערה את שארית הנוזל לגרונה הניחר. הבאה בתור היא בתהּ בת החמש, שייחה, וכך עוד ועוד, עד שכל ילדיה אינם צמאים עוד... לפחות כרגע.

 

"אלוהים התאכזר אלינו", היא אומרת. "הכעסנו אותו והוא מעניש אותנו". זוהי האמונה בה אוחזים רבים מהתושבים במקום הזה, רובם אנשים לא-משכילים. עבורם המשמעות היחידה של עונש נורא מעין זה היא זעם האלים.

 

באלרי ממלאת מיכל קטן שהכינה מפנימית של צמיג משאית. לאחר שהמיכל מלא היא גוררת אותו, בעזרת הפעוטות, וקושרת אותו לבטן החמור. לאחר מכן היא מעלה שלושה מילדיה על גב החמור ומתחילה במסע חזרה הביתה. מאות קילומטרים עליה לעבור בטרם תגיע לבית, שם ממתין לה בעלה עם אשתו האחרת ושבעת ילדיהם.

 

לאורך הדרך היא מבחינה בכמה נשים, יושבות מתחת לעץ בשמש הקופחת. היא מתקרבת אליהן ומגלה שפעם נהגה לעצור במקום משאית של אחד מארגוני הסיוע ולחלק מוצרי מזון שונים. שלושה ימים יושבות שם הנשים, מקוות שהמשאית נמצאת בקרבת מקום.

 

ובדרך נס, משאית מופיעה באופק והנשים קמות כאחת, יודעות שציפייתן הארוכה לא הייתה לשווא. מבחינתן אומנם עכשיו יולי, אבל חג המולד ככל הנראה הגיע מוקדם השנה.

 

המשאית שייכת לקרן הסיוע הבריטית "אוקספם". זוהי דרכה להגיש עזרה במקום בו היא נזקקת יותר מכל. המשאית עוצרת סמוך לעץ וכמה גברים קופצים ממנה, מתחילים לפרוק שקים של אורז מפקיסטן, סוכר מברזיל, שמן ותה מסין. "אנחנו מנסים להאכיל כמה שיותר. אנחנו יודעים שהמקרים החמורים ביותר נמצאים בכפרים הקטנים", אמר דובר "אוקספם", לואיס בלנגר.


תינוקת בבית חולים מאולתר בדרום ניז'ר (צילום: CNN)

 

הנשים נעמדות בטור, מרוכזות. אין כאן מהומות מזון – אולי מפני שמרבית הנשים רעבות מכדי לנסות לריב, אולי מפני שהן יודעות שהן נמנות על ברי המזל המעטים שיזכו לאכול הלילה. באלרי נעמדת בתור וממתינה בסבלנות, אדמה הקטנה עדיין צמודה אליה, מנסה לינוק משדהּ היבש. כשתורה מגיע היא מתחננת עבור מנה נוספת של אורז ודוחן, שהוא מקור המזון הדל אך היחיד במדינה. היא מקבלת את חלקה ועוזבת את המקום בשקט. לפחות יש לה מספיק מזון ומים על-מנת להחזיק את משפחתה בחיים לזמן מה.

 

במהלך הדרך הארוכה הביתה היא מבחינה בנשרים החגים מעל. "לא היום. תורנו עוד לא הגיע... עוד לא...", היא אומרת בחיוך.

 

במערב התמונות מאפריקה נראות כולן דומות

 

אבל ייתכן מאוד שזהו תורו של עבדאלי עומר. בגיל 75 עומר כל כך רעב, שהוא בקושי יכול ללכת. בתו בת העשר, אמינה, מעמידה אותו על רגליו בטרם היא מתפנה לחבוט את שארית הדוחן שנותרה למשפחה – ארוחתם הראשונה מזה שבוע. גוויותיהן של 12 פרות המשפחה מוטלות על האדמה. הנשרים, כך נראה, היו פה ועפו לדרכם... אך עשויים לשוב במהרה לביקור חוזר.

 

ששת ילדיהם האחרים של עומר ואשתו עזבו לעיירות גדולות יותר, שם מובטח להם מזון, ואולי גם תעסוקה, במתקני ארגוני הסיוע. אמינה היא צעירת הילדים ועליה הוטלה משימת הדאגה לשלום אביה החולה, משימה אותה הילדה בת העשר בקושי יכולה להבין. כל מה שהיא יודעת זה שעליה לחבוט בדוחן עד דק, להרתיח מים, לערבב - ואז הכול יהיה בסדר.

 

אבל שום דבר לא בסדר בפינה האפריקנית המבודדת הזו. שאר העולם ממשיך לצפות בחשיפת ממדי המשבר – אולי כי הרעב הזה הוא בסך הכול רעב באפריקה, ותמונות הילדים הסובלים מתת-תזונה והוריהם, המורעבים לא פחות, אומנם מגיעות לכותרות החדשות, אך נראות כולן אותו הדבר.

 

זה יכול להיות דרפור, מזרח קונגו או ליבריה. התמונות כולן זהות. אולי כי הרעב הזה מתרחש במדינות אפריקניות שאפילו את שמן קשה לבטא, אולי כי העולם אטום לעובדה שהאפריקנים נידונו לחיים של מוות, מחלות וייאוש.

 

לא משנה מהי הסיבה, המרוויחים הגדולים מהטרגדיה הזו הם הנשרים, בטנן הגדולה מהווה סימן למוות תחת השמש הקופחת. כאילו הם ידעו מראש שזו העונה שלהם, שהארוחות מובטחות להם, אם רק ימשיכו לחוג באוויר. לחוג עד שהטרף שמתחת יהיה חלש מכדי ללכת, חולה מכדי לזעוק לעזרה.

 

 

ג'ף קויננגי הוא כתב רשת CNN International באפריקה. דיווחיו מניז'ר ישודרו בערוץ ביום שבת ב-2 בלילה, ב-6 בבוקר וב-8 בערב

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
באדיבות CNN International
ג'ף קויננגי
באדיבות CNN International
צילום: איי פי
הנשרים יודעים שזו העונה שלהם
צילום: איי פי
צילום: רויטרס
3 וחצי מיליון יסבלו רעב. רוב הילדים ימותו
צילום: רויטרס
צילום: רויטרס
ילדה ליד ממגורות ריקות בדרום ניז'ר
צילום: רויטרס
מומלצים