שתף קטע נבחר

"דבר לא ימנע את הגעתי לישראל - גם לא אמא"

כתבת ynet הצטרפה לטיסת אל על שהובילה עולים מארה"ב וקנדה לישראל, בעזרת ארגון "נפש בנפש". בטיסה היא שמעה מהם על האהבה הגדולה לארץ ישראל, על הנכונות להקריב הצלחה כלכלית על מזבח הציונות ועל ההתמודדות עם בני המשפחה שנשארו מאחור והגעגועים שלא מרפים

כשאיתן קונסטין בן ה-22 היה נער הוא הסתבך בקטטות עם תלמידים ומורים שלא הבינו מה קורה בישראל. כשגדל כבר היה לו ברור - את שארית חייו הוא עומד להעביר במדינת היהודים ודבר לא יעצור אותו - גם לא אמא. "ישראל צריכה אנשים מכל העולם ואני חייב לחיות בה", אמר ל-ynet דקות ספורות לאחר ההמראה מניו-יורק לתל-אביב. "איך אפשר לעזור מארצות הברית? בארץ אני אתגייס לצה"ל ואתן כל מה שאני יכול".

 

מטוס אל-על שהוביל את קונסטין לארץ נשא על סיפונו כ-200 עולים חדשים מארצות הברית וקנדה ונחת בנתב"ג ביום רביעי האחרון. זהו המטוס הרביעי מתוך ששה, כולם חלק ממבצע הפקה מרשים של ארגון "נפש בנפש". אנשי הארגון, ששמו לעצמם למטרה לחדש את העלייה מצפון אמריקה, מצאו נוסחה ייחודית לקליטת העולם והם מטפלים בכל פרט ופרט, החל מעזרה במציאת תעסוקה ודיור וכלה בהתמודדות מול הביורוקרטיה הישראלית. כתבת ynet הצטרפה לעולים בימים האחרונים לפני העלייה לארץ ומביאה רשמים על ציונות מודל 2005.

 

קונסטין למשל, נולד בפלורידה לאב יהודי ואם קתולית. כבר בילדותו חווה גילויי אנטישמיות מבני כיתתו, קתולים ברובם. כשאר הגיע לתיכון עבר ללמוד בניו-יורק, אך גם שם המצב לא היה שונה. "תמיד הייתי מסתבך בקטטות בגלל מילים שהיו זורקים לי", סיפר. "כבר בגיל 13 הבנתי את החשיבות של ישראל. זה היה כשביקרתי בביתה של אנה פרנק ובמחנות ריכוז. אז התחלתי לקרוא על הרצל, בן גוריון ורבין - הגיבור שלי".

 

המריבות המשיכו גם כאשר הוא בגר: "בתיכון התווכחתי הרבה עם התלמידים לגבי מה שקורה בישראל, כמו למשל הסכם אוסלו, שלדעתי היה שטות לא הגיונית. אני זוכר שביום שרצחו את רבין הייתי בכיתה והמורה סיפרה לתלמידים מה קרה. היא אמרה שיצחק רבין הוא מחבל שצריך היה למות. קמתי וצעקתי עליה, קראתי לה זונה והגנתי על רבין. כמובן שהושעתי בגלל זה". 


איתן קונסטין מנשק את אדמת ישראל (צילום: מירי חסון)

 

בקולג' למד קונסטין מזרחנות ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטת 'המרי', בה לומדים יהודים רבים. במהלך הלימודים הוא עבר ברית מילה והחל לתכנן את העלייה לישראל, מייד עם תום הלימודים. הוריו לא היו מוכנים לשמוע על כך. "בהתחלה הם כעסו עלי. רבנו והיו הרבה צעקות. אחר כך הם הציעו לקנות לי מכונית פורשה ולתת לי 100 אלף דולר. בסוף הם הפנימו. אבא חשב שאני צריך להיות יהודי באמריקה ולא בישראל כי לדעתו מסוכן בישראל אבל היום הוא תומך בי", סיפר.

 

ואמא? "אמא שלי זה סיפור אחר לגמרי. מהרגע שהודעתי להורים על רצינות כוונותיי היא בדיכאון, בוכה כל הזמן. כשנפרדתי מהם בשדה התעופה בפלורידה כולם בכו, חוץ ממני. אני רק רציתי לעלות כבר למטוס. אני אבכה שאגיע לישראל ואנשק את האדמה. כמה דקות לפני שעליתי על המטוס לישראל אבא סיפר לי שאמא התמוטטה ואושפזה בבית חולים. היא עברה התמוטטות עצבים ואני מרגיש רע בגלל זה - אבל אני חייב לעלות לארץ".

 

"קראתי לאמא 'גויה טיפשה'"

 

לדבריו קונסטין, מריבות בנושא הישראלי היו עניין שבשגרה בינו לבין אמו. "תמיד שהיינו מדברים אני, אבא ואחותי על המצב בישראל היא הייתה יוצאת מהחדר לאחר שהייתה זורקת הערה טיפשית כמו שאסון התאומים קרה בגלל ישראל" סיפר. "היא חושבת ששטפו לי את המוח ושהיהודים משוגעים. אני אוהב אותה אבל באחת המריבות קראתי לה גויה טיפשה. לפעמים היא גם אומרת דברים טובים על ישראל, שהיא דמוקרטית ויפה. אחותי, לעומת זאת, מאוד גאה בי. היא בת 13 ומספרת לכל החברים שלה שאני נוסע לטפל בטרוריסטים. היא כל הזמן מסתובבת עם החולצה של צה"ל ומתכוונת לעלות לארץ אחרי הקולג'".

 

האם קונסטין יצליח להגשים את ציפיות אחותו? מבחינתו זו בהחלט התוכנית. הוא רוצה להתגייס לקרבי, לעבוד בשב"כ ולהתחתן עם ישראלית. "בעוד שבועיים אני אעבור לגור בקיבוץ ושם אעשה אולפן שלושה חודשים", הסביר. "אחר כך אני אתגייס לסיירת של הנח"ל ואם לא אתקבל אז לגדוד 50 בנח"ל. אני מתכוון להיות קצין ומשם להמשיך לשב"כ או למוסד. אני גם ארצה להתחתן עם ישראלית כי הן הנשים הכי חכמות שיש בעולם. אני מקווה להיות ישראלי כמה שיותר מהר".

 

קונסטין מפחד להיות חייל, אבל חושב שאין לו ברירה אחרת. "אני מפחד אבל צריך לעשות מה שצריך לעשות. הסיוט הכי גדול שלי זה להרוג פלסטיני, אבל אם צריך להגן על חיי יהודים אז אין מה לעשות. אני רוצה להיות חייל מוסרי ואני לא שונא ערבים. כולם שואלים אותי אם אני מפחד מהפיגועים בישראל. הייתי בניו-יורק באסון התאומים וגורל הוא גורל. אני לא אשאר לגור באמריקה בגלל הפיגועים בישראל".

 

"אין מה להשוות - הבחורים הישראלים בוגרים יותר"

 

בניגוד לאמו של קונסטין, אמא של דבי שפירא בת ה-23 דווקא גאה בבתה הציונית. בשנות העשרים לחייה הגיעה האם מישראל לניו-יורק. היא לא תיארה לעצמה שתתאהב בבחור מברוקלין ותבלה בעיר את 30 השנים שיבואו. בשדה התעופה, כשעיניה מלאות דמעות, היא נפרדת מדבי, הצעירה מבין שלושת ילדיה, שהחליטה לעלות לישראל.

 

"אמא הייתה רוצה לחזור לישראל, אבל בשביל אבא ניו-יורק היא המקום היחיד", מסבירה דבי. "אני, עוד מילדותי אהבתי את ישראל. זו קלישאה, אבל מהרגע הראשון שביקרתי בישראל הרגשתי שאני בבית".

 

על השאלה מה היא אוהבת בישראל אין לה שום בעייה לענות: "מזג האוויר, הנופים, החמימות של האנשים. גם את הבחורים הישראלים אני יותר אוהבת. אין מה להשוות בינם לבין הבחורים האמריקנים. לאמריקנים חסר משהו, בגרות מסויימת שלישראלים יש. לא יפתיע אותי אם אתחתן עם ישראלי".

 

שפירא תמיד ידעה שיום יבוא ותעלה לארץ. בזכות המפגש עם "נפש בנפש" התגשם החלום מוקדם מהצפוי. לדבריה, "הם עזרו לי בחיפוש עבודה. יום אחרי שאני אנחת בישראל יש לי שני ראיונות עבודה. 'נפש בנפש' גם עזרו לי בכל עניין הניירת ומאוד תמכו בי".

 

"הבשורה הבאה בתחום העלייה"

 

לאחר שגלגלי המטוס נגעו בקרקע וכל נוסעיו פצחו בשירי הלל לישראל, התאספו העולים הנרגשים לטקס קבלה חגיגי בנתב"ג. מייסד ומנכ"ל "נפש בנפש", הרב יהושע פס, עלה לנאום ואמר כי אלפי העולים המגיעים לישראל מגשימים חלום בן אלף שנים של העם היהודי, תוך שהם יוצרים נקודת מפנה דרמתית בחייהם.

 

לדבריו, "העולים ממערב, בניגוד לאלה הבורחים מרדיפה על בסיס דת ולאום, הם הבשורה הבאה בתחום העלייה לישראל. אנו עדים לתחילתו של פרק חדש בהיסטוריה של ההגירה למדינה".

 

בתום נאומו של פס עלה לנאום הרב הראשי לשעבר, ישראל מאיר לאו, שליווה את העולים עוד מניו-יורק. בקול נרגש הוא סיפר: "הגעתי לישראל פני 60 שנה כעולה חדש ולא בגלל שהייתה לי אפשרות בחירה. איבדתי את רוב משפחתי בשואה. הייתי ענן קטן שנדחף על-ידי הרוח. לא את אותה תמונה אני רואה הבוקר. 60 שנה אחרי, אני רואה פה משפחות ורווקים שבאו מבחירה לארץ, לבית שלהם".

 

"מוותרים על הקריירה בשביל שהילדים יגדלו בארץ"

 

כשהרב לאו מדבר על משפחות שהגיעו לכאן מבחירה, הוא מתכוון, בין השאר, לליסה ויובל מועד, שעלו מפלורידה עם ארבעת ילדיהם - בני חמש עד 13. שניהם אנשי עסקים מצליחים, ליסה בתחום פיתוח המלונאות ויובל בתחום האינטרנט. שניהם לקחו סיכון עסקי עצום כשהחליטו להשאיר הכל מאחוריהם ולהגיע לרעננה.

 

"ליסה ממש טובה במה שהיא עושה והיא תנסה לעשות זאת גם בארץ", סיפר יובל. "בגלל שאין הרבה אפשרויות בתחום בישראל, היא תנסה להרחיב את העסק גם לטורקיה, יוון ושאר מדינות אירופה. לי יש חברה גדולה שמוכרת מוצרים באינטרנט, יותר מ-10 אלף מוצרים שנמכרים בכל ארצות הברית".

 

לדבריו, "ננסה להמשיך בקריירה כי זה צורך קיומי, אבל במידה מסויימת אין לנו בעייה להקריב חלק ממנה על-מנת לחיות במדינת ישראל. אנחנו ציוניים ורוצים שהילדים יגורו בישראל. כשהתחלנו לדבר על כל עניין העלייה והבת הגדולה שלי ביקשה שנדחה את זה בשנה אמרתי לליסה שאם זה ככה אנחנו חייבים לעלות השנה, כי בשנה הבאה זה יהיה לה יותר קשה. היא בגיל שבו נקשרים מאוד לחברים".

 

ליסה מספרת שחלומה הגדול ביותר היה לגדל את ילדיה בישראל, ארץ בה אפשר לטייל ולחיות חיים שלווים: לדבריה, "באמריקה לא תיראו משפחות מטיילות בשבת אחרי הצהריים. כולם צופים בטלוויזיה בתוכניות ספורט כל סוף השבוע. האווירה היהודית החגיגית שיש בישראל לא נמצאת באף מקום אחר בעולם. אני מגיעה ממשפחה ציונית שאהבת ישראל שבה היא אהבה גדולה".

 

הוריה של ליסה רצו לעלות לארץ בשנות השבעים אך נרמז להם שהם מבוגרים מדי. בעיניים דומעות היא נזכרת בהם ומספרת: "אבא לא ידע אם תהיה לו עבודה בארץ בעריכת דין. היום הם מאוד רוצים לעלות אבל הם מבוגרים מדי. הכי קשה לי בכל העלייה היה להיפרד מהם. לא רק שאת מנתקת את המשפחה שלך מהבית, את גם עוזבת ומשפיעה על המשפחה שאת משאירה מאחור. בסופו של דבר, הקונפליקט האם לעלות או לא מתמקד בקושי הזה. הקושי להשאיר מאחור משפחה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מירי חסון
"הרגשתי בבית". דבי שפירא
צילום: מירי חסון
צילום: מירי חסון
"רוצה להיות קרבי". איתן קונסטין
צילום: מירי חסון
התרגש. הרב לאו
צילום: מירי חסון
משפחת מועד בישראל
צילום: מירי חסון
צילום: מירי חסון
היוזם. הרב יהושע פס
צילום: מירי חסון
מומלצים