שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סובלת מהתכווצות הנרתיק? התיידדי עם איבר המין

    אחת מכל עשר נשים סובלת מווגיניזמוס – התכווצות בלתי רצונית של פתח הנרתיק. חלק מהנשים לא קיימו מעולם יחסי מין, אחרות חוו טראומות בעבר. הבשורה: אפשר לטפל בבעיה וחבל שתתביישי לשאול

    על הבעיה הזו לא מדברים, אבל מפתיע לגלות עד כמה היא שכיחה: על פי ההערכות סובלות 10 עד 15 אחוז מהנשים מווגיניזמוס. התופעה תוארה לראשונה בעולם המדעי ב-1834, אז דובר על תופעה קשה בזמן יחסי מין, הגורמת ל"חוסר אושר". הפתרון היה להסיר את קרום הבתולין, בהנחה שחיתוכו יוריד את המחסום ויפתור את בעיית יחסי המין. כיום ידוע שהסיבות לווגיניזמוס הן בעיקר פסיכולוגיות, לא פיזיות.

     

    אז מה זה בעצם וגיניזמוס?

     

    המדובר על התכווצות בלתי רצונית של פתח הנרתיק. "ההתכווצות הזו לא מאפשרת כניסה של שום דבר לתוכו", מסבירה גילה ברונר, מנהלת המרכז לטיפול מיני בבית החולים שיבא, "בכך נכללים טמפון, אצבע של גינקולוג, אצבע של בן זוג, וכמובן - איבר מין". לעיתים הכיווץ אינו כולל רק את פתח הנרתיק, אלא משולב בהתכווצות הגוף כולו: הרגליים נסגרות, והגוף אינו מאפשר שום קירבה לאיזור הפות.

     

    וגיניזמוס מסווג כראשוני או משני. הגדרת הראשוני היא שמאז ומתמיד לא היתה כניסה לנרתיק. המשני מתרחש לאחר אירוע מסוים – ניתוח, מחלה קשה, פגיעה באיברי המין או חוויית אונס.

     

    ברונר מסבירה כי במקרים הקלים של וגיניזמוס, מצליחות הנשים לקיים יחסי מין חיצוניים: "הן מגיעות לאורגזמה, בתנאי שהן שוכבות עם בן זוג שהן מאוד סומכות עליו, שלא מנצל את ההזדמנות ולא מנסה להיכנס לנרתיק. הן בדרך כלל בוחרות פרטנר מקסים, מתחשב ומשתף פעולה. במקרים כאלה לא ממהרים לבוא למרפאה סקסולוגית כיוון שסקס חיצוני יש, הוא די מהנה לשני בני הזוג והם דוחים את הטיפול. אותן נשים מגיעות לטיפול בדרך כלל כשמגיע הרצון להוליד ילד".

     

    במקרים קשים יותר, לא מאפשרת האישה לבן הזוג להתקרב אליה כלל. פעמים רבות הנשים נותרות לבדן, ומגיעות לטיפול רק בגיל מבוגר, לאחר שהבינו שמחסום הווגיניזמוס יותיר אותן בודדות גם בהמשך.

     

    למה זה קורה?

     

    מקובל לחשוב כי הסיבה העיקרית לווגיניזמוס היא פחד עמוק, הנגרם לעיתים ממשהו מוחשי, ולעיתים מחוויות אמיתיות. "היתה לי מטופלת שסבלה מווגיניזמוס", משחזרת ברונר. "היא היתה נשואה שש שנים, לבעלה ולה היה ילד בן 4 שנוצר באופן מקרי מפעם אחת שבה בעלה ניסה להיכנס לנרתיק, והצליח. זה היה אירוע חד פעמי שהיא הרתה בעקבותיו.

     

    "כאשר חיפשנו את הסיבות למה שעורר בה את הווגיניזמוס, התברר שכשילדה היא שמעה את האמא שלה כאובה בזמן יחסי מין, וזה נחקק בזכרונה בצורה חזקה. במקרה אחר, מטופלת קראה תיאורים מפורטים של אונס שגרמו לה לווגיניזמוס". אך לעיתים אותו פחד המעורר את הווגיניזמוס, נגרם כתוצאה מחוויות גופניות קשות, כמו אונס.

     

    האבחון העיקרי הוא על סמך סיפורה של המטופלת. מאחר שלרוב, האישה הסובלת מווגיניזמוס חוששת מכל קירבה אל איבר המין, נהוג שלא להושיב אותה על כיסא גינקולוג בתחילת הטיפולים. "זה חלק מהפחד", מסבירה ברונר, "את הבדיקה הראשונית אנחנו עושות לפי התיאור, והוא מספיק ומאוד ברור".

     

    איך מטפלים?

     

    בשל מורכבות הבעיה, הטיפול הוא משולב: ראשית האישה לומדת להתיידד עם איבר המין שלה. המטרה היא הכרת האיבר ממש כמו שמכירים את הפנים. המטופלת לומדת על מערכת השרירים, כיצד לשלוט עליהם, לכווץ אותם ולשחרר כרצונה. בשלב מתקדם יותר, נשכבת האישה על כיסא הגינקולוג, כשלידה מראה גדולה המאפשרת לה להבחין באיבר המין. לעיתים זו הפעם הראשונה שבה רואה האישה את מבנה הפות.

     

    אותה היכרות כוללת נגיעה, תחושה של השפתיים החיצוניות, הפנימיות, הדגדגן, שיער הערווה, פתח הנרתיק ופנים הנרתיק. בשלב מאוחר יותר עובדות המטפלות עם האישה על היכולת להפעיל את שרירי הנרתיק בטכניקות עבודה שרירית הקרויים תרגילי "קוגל". אלה תרגילים הדומים לתרגילי שיטת פאולה של השרירים הטבעתיים, בהם לומדים לכווץ, להרפות ולחזק את השרירים.

     

    טכניקה נוספת נעזרת בשחרור שרירי רצפת הנרתיק בעזרת נשימות הרפיה רגילות. מדובר על אותם תרגילי הרפיה שבהם מכניסים אוויר דרך האף לאט, ולאחריהם נושפים אותו החוצה לאט.

     

    גם הפיזיותרפיה בתמונה: בכל קופות-החולים ובתי-החולים מתבצעות הדרכות לטכניקות תרגול באמצעות מכשיר ביופידבק, שבו ניתן לראות את השינוי השרירי באזור האגן, עליו לומדת האישה לשלוט.

     

    בשלב מתקדם יותר, לאחר שלמדה המטופלת להפעיל ולשחרר את שרירי רצפת הנרתיק, מתבצעת סדרת אימונים בעזרת "מאמני נרתיק": סדרת מכשירים בצורת איבר מין קטן, בעוביים שונים. האישה לומדת להחדיר את המכשירים לנרתיק לראשונה בחייה, החל ממכשיר זעיר ועד לגודל איבר המין של בן הזוג. כך רוכשת האישה ביטחון בכך שהנרתיק "מסוגל" לקבל לתוכו גוף אחר.

     

    כדי לסייע בתרגולים, ניתן לצרף מספר תכשירים: חומרי לחות מאפשרים לתרגול להיות קל יותר. ניתן להשתמש בחומרי לחות על בסיס מימי או שומני, הניתנים לרכישה בכל בית מרקחת. לעיתים מוסיפים לתרגול משחות אילחוש מקומיות, במקרים בהם האישה חוששת מכאב.

     

    ומה לגבי מי שמתביישת?

     

    ההמלצה למי שסובלת מכאבים ביחסי מין או מפחד בכניסה לנרתיק היא שלא להמשיך בחדירות. "לא נכנסים למקום כואב", חורצת ברונר, "זה כלל ראשון, כיוון שיחסי מין במצב של וגיניזמוס יגרמו להחרפת העווית שהולכת ומתחזקת עד שקשה לשחררה".

     

    בינתיים, היא ממליצה, נסי להכיר את איבר מינך, נסי את התרגילים באמצעות "מאמני הנרתיק" בהדרגה ובסיוע קרם לחות. ואם חרף הנסיונות הבעיה נמשכת, מומלץ להגיע למרפאה לטיפול מיני. "לא נוגעים בך", מרגיעה ברונר, "אל תפחדי. ככל שתחכי יותר, הטיפול יהפוך איטי יותר, והסיכוי לריפוי פוחת. ככל שניגשים מהר יותר, גם אם הטיפול כולל שיחות בלבד, הסיכוי להירפא גדול".  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סידי בנק
    וגיניזמוס. אפשר לצאת מזה
    צילום: סידי בנק
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים