שיחות חוץ

"חמישים אלף צרפתים נחתו פה השבוע, ואת שואלת איפה יש תיירים שתוכלי לראיין?" מזדעקת ספיר, פרח מלצרות בחוף גורדון בתל-אביב. בעודי משתרכת אחריה, חצי מתאדה, בניסיון למצוא צרפתים, מעדכנת ספיר ש"לפני הצרפתים היו פה האוסטרלים, ולפניהם כל החבר'ה מהמכביה שבאו עם החברים שלהם מחו"ל".

החוף התל אביבי מדגמן בימים אלו קיבוץ גלויות, עם תיירים ממדינות שונות כמו צרפת, ארצות הבית, אוסטריה וקנדה. ההומוגניות של התיירים מתבטת בסעיף הדת: ארבע מתוך חמישה שקיבצתי באקראי התגלו כיהודים. רק אחת, מרי הופמן, היא נוצריה תושבת וינה, שאפילו הכירה בביקור פה בחור ישראלי, איתו היא נוסעת השבוע לחופשה. לא בכנרת, אלא ברומא.

הופמן 25, סטודנטית לשפות עתיקות, הגיעה לישראל לפני ארבעה חודשים, בעצת ידידתה ליסה שבדירתה בתל-אביב היא גם מתארחת. "החברים שלי אמרו שהם מעדיפים שאני אסע למדינה אחרת, כי הם מפחדים עליי. הסברתי להם שפיגועים יש בכל מקום, ובסופו של דבר הרבה באו מוינה לבקר אותי פה. הם טיילו ונהנו מאוד".

במהלך ביקורה טיילה הופמן "בכנרת, בים המלח, בכפרים, במדבר. הכי מצא חן בעיני עין גדי. מקום יפהפה, למרות שאני אוהבת ערים".

ביקרת גם בהתנחלויות?

"רציתי, כדי לראות את ההתנתקות מקרוב, אבל זה היה מסובך מדי מבחינה לוגיסטית, אז ויתרתי".

הופמן טיילה לבד בארץ, והיא אומרת שבסך הכל לא פחדה לנסוע באוטובוסים

קיבוץ גלויות בחוף הים (צילום: שלום בר טל)

המקרה היחיד שערער את ביטחונה, התרחש דווקא באמצע תל-אביב. "בחור אחד חשף בפניי את איבר מינו, וגם רדף אחריי. למשטרה לקח הרבה זמן לענות לטלפון, בטח בגלל שהם עסוקים בהתנתקות. בסופו של דבר ויתרתי, כי לא רציתי להיחקר בעניין כל כך רגיש על ידי אדם שלא דובר את השפה שלי".

כל החוף מדבר צרפתית

ז'רום לוי (22) ולורה מסיקה (21) מפריז, הם בדיוק התיירים הצרפתים הממוצעים: יהודים שמגיעים כל שנה בראשון באוגוסט ועוזבים בראשון בספטמבר. השניים הם בני זוג, עם קילומטראז' של ארבעה חודשים ביחד. הם הכירו כאשר לוי, בעל מפעל לטקסטיל, העסיק את מסיקה כקניינית.

לישראל הם הגיעו יחד עם הוריה של מסיקה. בשבוע הראשון שהו כל הארבעה באילת, ועתה עברו למלון הילטון בתל-אביב, ממנו הם עושים גיחות - לחוף הים, לקניון ארנה בהרצליה ובמקרים ממש קיצוניים, למשפחתו של לוי בנתניה. השניים מעידים כי ביקרו בישראל גם בשנות האינתיפאדה. "גם כשהחברים שלי אמרו לי שזה מסוכן, וטסו לחופשה באיטליה, אני הרגשתי שישראל היא הארץ שלי ולכן לא פחדתי", מתגאה מסיקה.

"כל החברים שלי בפריז חשבו שאני והמשפחה שלי מטורפים כי אנחנו ממשיכים לבוא", מספר לוי. עכשיו כל החוף מדבר צרפתית. אנשים הבינו שבכל מקום יש פיגועים, ושישראל לא מסוכנת יותר מכל מדינה אחרת".

לדבריהם של לוי ומסיקה, להיות תייר בישראל פירושו להיות במגננה תמידית לא רק מול החברים החוששים שנשארו מאחור, אלא גם מול ישראלים. "בכל פעם שאני עולה למונית", אומר לוי, "הנהג שואל אותי את אותן שאלות: 'למה באת? מה אתה חושב על ישראל? אתה לא מפחד?'"

ומה אתה עונה?

"שישראל היא מקום נהדר. גם לפני הביקור הזה, אנשים לא יהודים אמרו לי שהמצב פה גרוע ומסוכן. יהודים, כולל ההורים שלי, דווקא אמרו: 'בטח, תיסע, אין בעיה'. אני מניח שצרפתים לא יהודים מפחדים, כי הטלוויזיה מראה את ישראל באור שלילי".

מסיקה: "למרות שמאז שהחלטתם להחזיר את השטחים, הדיעה עליכם בצרפת השתפרה".

יש מקומות שלא ביקרתם בהם, כי פחדתם?

מסיקה: "ירושלים. אני שומרת אותה לשבוע האחרון".

לוי: "השטחים. אנחנו מפחדים שירצחו אותנו והאמת היא שאנחנו גם לא רוצים לזוז יותר מדי. אנחנו רוצים חופשה רגילה: ים, גלים, בטן-גב. אני מאוד אוהב את 'יטבתה', את המסעדות שעל חוף הים, בעיקר בלילה. אין את זה בפריז".

מסיקה: "הכי אהבתי את האנשים שרקדו על השולחנות באחד הברים שבהם היינו".

אגרסיביות מבורכת

רנדל שנור מטורונטו וקרן ברונוושר מפילדלפיה הם תיירים מסוג אחר. שנור, 37, דוקטור לסוציולוגיה, נשוי ואב ליעלי (כן ,כן, כך הוא קרא לה) בת השבעה חודשים, הוא תייר ותיק שנמצא על הקו מאז 87'. לפני 11 שנה הוא אפילו בילה פה את ירח הדבש.

ברונוושר, 29, נחתה בישראל לראשונה לפני 12 שנה. לפני שלושה שבועות,

 אחרי אינספור ביקורים בארץ, הגיעה לביקור תיירותי נוסף ובהחלטה של רגע, התקשרה לארגון "נפש בנפש" המסייע ליהודי צפון אמריקה לעלות לישראל. חלק גדול מההחלטה הפזיזה נשען על השיקול הרומנטי: "בארצות-הברית היהודים הם חנונים, אשכנזים", היא אומרת. "כאן, לעומת זאת, יש לגברים לוק מזרחי אקזוטי. אפילו האגרסיביות הישראלית, שכולם מגנים, היא בעיני יתרון".

אביה של ברונוושר הוא ניצול שואה, שהתחתן עם בחורה אירית קתולית, שהתגיירה למענו אחרי שילדה את קרן. זו הסיבה שגם קרן היתה צריכה לעבור גיור. למרות הזיקה של המשפחה ליהדות, מסעותיה לישראל לא התקבלו בעין יפה. "כשהייתי פה בשנת 2002 והיו פיגועים כמעט כל יום, התקשרו אלי בבכי וביקשו ממני לחזור, אבל אני לא הייתי מוכנה לתת לחמאס להכתיב לי את החיים. איך הייתי יכולה להגיד לחברים הישראלים שלי, 'אני באה לפה כשכיף, אבל כשקשה, תתמודדו לבד'? מה ששינה את התמונה היו אירועי ה-11 בספטמבר. מאז, האמריקאים יותר מזדהים עם ישראל, מרגישים פתאום שהמלחמה בטרור משותפת".

ומה אומרים ההורים על ההחלטה החדשה לעשות עלייה?

"אם פעם המצב הביטחוני היה שיקול לכך שלא צריך לעשות את הצעד הזה, היום מפריעה להם העובדה שהנכדים יגדלו רחוק מהם".

זה מקום קשוח

בניגוד לטענתו של לוי הצרפתי, שנור הקנדי סבור שדווקא משום שהיהודים בעולם קשובים לחדשות מישראל, הם מפחדים יותר מאחרים לבוא ולבקר בה. "אבל אם אתה כבר כאן, אתה מפחד פחות", הוא אומר. "נכון, בהתחלה אשתי היתה קצת מוטרדת, אבל היא יודעת שלפעמים התקשורת מגזימה ולכם היא הרשתה לי לטוס הנה".

למה היא ויעלי לא באו איתך?

"בגלל הכסף".

רשימת המקומות בהם ביקר שנור עלולה לעורר חלחלה בליבו של כל ישראלי מצוי: הגדה המערבית, הכפר ענתה (ענתות) וחברון, אותה הוא מתאר במילים "עיר מאוד מעניינת, אבל מתוחה בגלל השילוב בין מתנחלים ופלשתינאים ששונאים אחד את השני". יחד עם זאת, מציין שנור שבחברון הוא פגש ערבי, "והייתי מופתע מזה שהוא אמר לי שהוא רוצה שלום ולחיות בשלווה".

כסוציולוג, איך החברה הישראלית נראית לך?

"חברה במתח, ולא רק במובן הביטחוני. אי אפשר להתקשר לאנשים ולקבוע איתם לעוד כמה ימים. כל דבר צריך להיות כאן ועכשיו. כולם על הסלולרי כל הזמן. כמו שנתניהו אמר: זה מקום קשוח".

נתניהו הוא הישראלי הייצוגי שלכם?

ברונוושר: "לא, אריק שרון".

התקשרו אליכם מחו"ל בעקבות הטבח בשפרעם?

שנור: "לא. רק אם היה משהו היסטרי בתל-אביב, אז היו מתקשרים. לפני כחודש, אחרי הפיגוע בקניון בנתניה, שאלתי חבר נתנייתי: 'איך אתם מסתדרים?', כי בשביל קנדי פיגוע זה אירוע מאוד טראומטי. אותו חבר ענה לי: כעבור שלוש שעות הכל נוקה, וחזרנו לקניון. אני מבין שזו הדרך הישראלית להתמודד. בשביל מישהו מבחוץ, זה מאוד מוזר".

הביקור האחרון שלך היה בשנת 94'. ישראל השתנתה מאז?

"אני לא רואה הבדל. תמיד יש אצלכם איזה אירוע פוליטי, שמשפיע על הכל. אז היתה אינתיפדאה, עכשיו ההתנתקות. תמיד קורה פה משהו שמחייב תגובה".

תמליץ לאנשים לבקר פה?

"כן, בוודאי, למרות שהמתאבדים באמת הצליחו להרחיק מפה את האירופאים והאמריקאים. את יודעת שאין שום ספר תיירות באנגלית על ישראל, שמעודכן לחמש השנים האחרונות? חיפשתי בהמון חנויות ספרים בארצות-הברית, וגם ב'סטימצקי' בארץ. כששאלתי למה אין, הסבירו לי שזה בגלל האינתיפאדה. אני חושב שיש בזה אמירה חזקה - מבחינת מובילי דעת הקהל בעולם התיירות, ישראל אינה יעד על המפה".