"לאטום חלונות, להיקשר באזיקים, להקיף את הר הבית"

תושבי גוש קטיף והימין המתנגד להתנתקות מבולבלים. בהיעדר מנהיגות אחידה, פועל כל גורם כאוות נפשו בנסיון למנוע את פינוי הישוב היהודי מרצועת עזה. הבוקר (יום ג') נעשה ניסיון להעביר שורת הנחיות באמצעות עלונים ובאתרי האינטרנט הפופולאריים בקרב הכתומים. ההנחיות הן ליצור "מהומת עולם" בתוך הרצועה ובצפון שומרון, ובמקביל - במוקדים מרכזיים בארץ.

בדברים המצוטטים באתר קטיף-נט מתוך גילוי דעת של אחת ממנהיגות הימין הקיצוני, נדיה מטר מ"נשים בירוק", נאמר: "לצערי, אין כיום הנחיות ברורות. אין מנהיגות ברורה שאומרת מה לעשות בשבועיים הקרובים. מועצת יש"ע מארגנת הפקות גרנדיוזיות נחמדות והם בטח ייזכרו בספרי ההיסטוריה כמי שארגן הפנינגים מוצלחים ביותר. אך המחאות הללו אינן מספיקות כלל כדי לבטל את הגזירה ... לאחר שיחות רבות עם פעילים מכל הארץ, ברור לכולנו שאין פתרון קסם אחד לביטול הגזירה. יש להפתיע ולשגע את כוחות הגירוש הגזעני ולפעול בו-זמנית, במישורים רבים ומגוונים בכל רחבי הארץ. הקוד למלחמה בתוכנית שרון הוא: תוהו ובוהו בכל הארץ".

את הפעילות לסיכול תוכנית הגירוש מחלקת מטר לשניים: פעילות מחוץ לגוש והשומרון ופעילות בתוכם. הכוונה היא לרתק חלק ניכר של כוחות הביטחון אל מחוץ לאזורים המיועדים לפינוי. רעיונות לא חסר: הצטרפות לשלוש הצעדות שייצאו בו-זמנית לכיסופים, מעבר קרני וצפון הרצועה, במטרה להביא אלפים לתוך הגוש; מגוון פעילויות סביב הר הבית, כמו צעדת "נשים בירוק" סביב חומות העיר העתיקה בליל תשעה באב, תהלוכת גוש-כתום עם שופרות מסביב לשערי הר הבית, ועוד; חסימת כבישים בכל רחבי הארץ, "כל אחד קרוב לביתו ובצמתים מרכזיים בארץ"; הפגנות רועשות ביום ובלילה מול בתי שרים ואישי ציבור, "ואפילו מצור על בניינים ממשלתיים, תחנות רדיו וטלוויזיה, הכנסת ובית-המשפט העליון".

בקרב מתנגדי ההתנתקות מדובר גם על הצורך בתפיסת כמה שיותר אדמות מדינה, כדי להקים מאחזים חדשים. למי שחש שהפעילויות "מיליטנטיות מדי", מוצע פתרון: לקנות משרוקיות ושלטים, לכתוב עליהם "צפור נגד גירוש יהודים" ולעמוד בצמתים - על המדרכה או על הכביש. בנוסף, אפשר גם לארגן תפילות ליד הכותל ובכל מקום מרכזי אחר בארץ כגון בכניסה לקניונים. 

להקצין את הטראומה

בתוך הגוש ובצפון שומרון, מציעים אנשי הימין "לשבש את תוכניות כוחות הגירוש, למנוע את הגעתם ליעד, לחבל בציוד ובכלי-הרכב המשמשים אותם לפשע הגירוש ולוודא שמלאכת הגירוש, בכל בית ובית, תהיה כה טראומטית וקשה, גם מבחינה אמוציונאלית וגם מבינה פיזית, שלאחר בית אחד או שניים רוב חיילי צה"ל יכריזו למפקדיהם: 'המפקד, אני לא יכול יותר. לא הצטרפתי לצה"ל כדי להיאבק באחים יהודים ולמסור חבלי מולדת לאויב", כדבריה של נדיה מטר.  

"חשוב להעביר מסר ברור", היא אומרת, "לחתוך גדרות, לנקב צמיגים של מכוניות השוטרים ולנטרל את רכבי צבא הגירוש - זו לא אלימות, זו מצווה. יש להקשות את מלאכת הגירוש בכל בית ובית על-ידי קשירה עם אזיקים לריהוט או אחד לשני, או אטימת הדלתות והחלונות כדי להקשות את כניסת המגרשים. ההנחיה פשוטה: ככל שמשפחה תקשה על כוחות הגירוש, מבחינה רגשית ופיזית, להיכנס לבית ולהוציא את האנשים, כך יש יותר סיכוי שכוחות הגירוש ירימו ידיים".

בתוך כך, בימים האחרונים הופץ שוב בשמו של הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב, גילוי דעת, בוא הוא מזהיר כי "לפי דין תורה, חל איסור גמור למסור קרקע של ישראל לנכרי ... איסור זה חל על כל יהודי, אזרח וחייל כאחד. פקודה להשתתף בפינוי יהודים מביתם על-מנת למסור את הקרקע לנכרים הינה פקודה הנוגדת את דת תורתנו הקדושה ואסור לקיימה. כל פקודה הנוגדת את ההלכה והכופה לעבור על דברי תורה, אין לה כל תוקף, אסור להשמע לה ואין לאף אדם סמכות להורותה".

מנגד, הרב מרדכי אליהו הודיע כי מי שאינו עומד במתח ובלחץ, רשאי לארוז את חפציו - אך רק לאחר תשעה באב. בתשובה לתושבים מהגוש שפנו אליו, אמר הרב הראשי לשעבר: "הכל לפי אמונה וביטחון של אדם... תפילין וחפצים יקרי ערך - לארוז או להעביר למקום בטוח בצנעה. ספרי קודש - להכין קרטונים במקום מוסתר, כדי שהחיילים יוכלו להוציאם ברגע האחרון. שאר החפצים - לפי אמונתו של האדם. מידת חסידות היא להשאיר את הכל, ומי שלא יכול לעמוד בזה - יארוז ברגע האחרון". הרב מוסיף כי אין להביא ילדים למקומות של מאבק נגד הפינוי, ואף מורה לנשים שלא להתעמת עם חיילים משום טעמי צניעות. לעומת הנחיות הקיצונים בגוש, הוא דווקא אוסר על אדם לקשור עצמו בשלשלאות ברזל, אך מתיר לקרוע את "צווי הגירוש".