מנסים שוב: ספינות-אוויר סטרטוספריות לצורכי תקשורת

הרעיון אינו חדש: הצב אנטנה מרחפת במרומי הסטרטוספרה ועשה בה שימוש לממסור אותות בין מתקנים קרקעיים. מקלט-משדר מרחף שכזה יוכל לכסות אזורים עירוניים בעלות נמוכה יותר מחלופות לווייניות, ללא צורך ביערות של אנטנות על הקרקע. בעבר כבר הציעו להשתמש במטוסים נשלטים מרחוק, בבלונים ובספינות אוויר לנשיאת אנטנות במרומים למשך כמה חודשים ברציפות, אולם מעטים מהם המריאו אי פעם, ואף לא אחד מהם פעל באופן מסחרי.

עם זאת, כישלונות האתמול אינם מרתיעים את המתמודדים של היום מן האתגר. בקרוב מתעתדים מהנדסי Sanswire Networks, חברה לרשתות תקשורת אלחוטיות, Wi-Fi, מאטלנטה, לנסות אב-טיפוס של ספינת אוויר היי-טקית שלטענתם תוכל לספק שירותי תקשורת למרכזים עירוניים גדולים ברצף של כמעט 18 חודשים. "זו תהיה ספינה שטוחה ענקית שתרחף בשמים," אומר יו"ר החברה, מייקל ק' מולן.

אם הגישה תוכח כמוצלחת, ציים של "סטרטלייטים" (Stratellites) - קיצור של לוויינים סטרטוספריים באנגלית - יטוסו 20 ק"מ מעל לקרקע. בגבהים אלו האוויר דליל דיו כדי שמנועים חשמליים סולריים יוכלו לקבע את ספינות האוויר, ששוויין יותר מ-10 מיליון דולר, מעל לנקודה מסוימת על פני כדור הארץ.

מלבד קשיים פיננסיים ופוליטיים מקובלים, פרויקט ממין זה חייב להתמודד גם עם קשיים טכניים אדירים, מציין מהנדס האווירונאוטיקה וטכנולוגיית החלל ג'יימס ד' דלורייה מאוניברסיטת טורונטו. דלורייה השתתף בסוף שנות ה-80 בניסיון להטיס בסטרטוספרה דאון שיקבל את האנרגיה שלו באמצעות אלומת גלי-מיקרו. וכבעל ניסיון הוא אומר ש"האזור שמעל 20 ק"מ אינו גן עדן אטמוספרי כפי שסברו בעבר."

הוא מציין כי על אף שהאוויר בסטרטוספרה דליל, ללחץ הרוחות יש תפקיד חשוב, ואומר עוד כי "האזור מלא באוזון, בקרינה אולטרה-סגולה ואפילו בחמצן אטומי, והם כולם גורמים לבליית חומרים עם הזמן." שמירה על כמות ההליום היא אתגר נוסף: מעטפת הבלון, שחייבת להיות דקה כדי להפחית את המשקל הכולל, "נראית כמו כביש מהיר המיועד למולקולות ההליום, שחולפות ביעף דרכה, אומר דלורייה. "כך שאתה חייב למצוא דרך לחדש את מלאי גז העילוי שאבד."