שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מנסים שוב: ספינות-אוויר סטרטוספריות לצורכי תקשורת

    בקרוב מתעתדים מהנדסי Sanswire Networks, חברה לרשתות תקשורת אלחוטיות, Wi-Fi, מאטלנטה, לנסות אב-טיפוס של ספינת אוויר היי-טקית שלטענתם תוכל לספק שירותי תקשורת למרכזים עירוניים גדולים

    הרעיון אינו חדש: הצב אנטנה מרחפת במרומי הסטרטוספרה ועשה בה שימוש לממסור אותות בין מתקנים קרקעיים. מקלט-משדר מרחף שכזה יוכל לכסות אזורים עירוניים בעלות נמוכה יותר מחלופות לווייניות, ללא צורך ביערות של אנטנות על הקרקע. בעבר כבר הציעו להשתמש במטוסים נשלטים מרחוק, בבלונים ובספינות אוויר לנשיאת אנטנות במרומים למשך כמה חודשים ברציפות, אולם מעטים מהם המריאו אי פעם, ואף לא אחד מהם פעל באופן מסחרי.

     

    עם זאת, כישלונות האתמול אינם מרתיעים את המתמודדים של היום מן האתגר. בקרוב מתעתדים מהנדסי Sanswire Networks, חברה לרשתות תקשורת אלחוטיות, Wi-Fi, מאטלנטה, לנסות אב-טיפוס של ספינת אוויר היי-טקית שלטענתם תוכל לספק שירותי תקשורת למרכזים עירוניים גדולים ברצף של כמעט 18 חודשים. "זו תהיה ספינה שטוחה ענקית שתרחף בשמים," אומר יו"ר החברה, מייקל ק' מולן.

     

    אם הגישה תוכח כמוצלחת, ציים של "סטרטלייטים" (Stratellites) - קיצור של לוויינים סטרטוספריים באנגלית - יטוסו 20 ק"מ מעל לקרקע. בגבהים אלו האוויר דליל דיו כדי שמנועים חשמליים סולריים יוכלו לקבע את ספינות האוויר, ששוויין יותר מ-10 מיליון דולר, מעל לנקודה מסוימת על פני כדור הארץ.

     

    מלבד קשיים פיננסיים ופוליטיים מקובלים, פרויקט ממין זה חייב להתמודד גם עם קשיים טכניים אדירים, מציין מהנדס האווירונאוטיקה וטכנולוגיית החלל ג'יימס ד' דלורייה מאוניברסיטת טורונטו. דלורייה השתתף בסוף שנות ה-80 בניסיון להטיס בסטרטוספרה דאון שיקבל את האנרגיה שלו באמצעות אלומת גלי-מיקרו. וכבעל ניסיון הוא אומר ש"האזור שמעל 20 ק"מ אינו גן עדן אטמוספרי כפי שסברו בעבר."

     

    הוא מציין כי על אף שהאוויר בסטרטוספרה דליל, ללחץ הרוחות יש תפקיד חשוב, ואומר עוד כי "האזור מלא באוזון, בקרינה אולטרה-סגולה ואפילו בחמצן אטומי, והם כולם גורמים לבליית חומרים עם הזמן." שמירה על כמות ההליום היא אתגר נוסף: מעטפת הבלון, שחייבת להיות דקה כדי להפחית את המשקל הכולל, "נראית כמו כביש מהיר המיועד למולקולות ההליום, שחולפות ביעף דרכה, אומר דלורייה. "כך שאתה חייב למצוא דרך לחדש את מלאי גז העילוי שאבד."

     

    כדי להתגבר על מכשולים שכאלה, פנתה Sanswire לשיתוף פעולה עם ורנון קנינג, מומחה לטכנולוגיה של כלי טייס קלים מן האוויר. קנינג תכנן בעבר ספינת
    אוויר בפרויקט שלא זכה למימון הנדרש. האב-טיפוס המוקטן פי שלושה ייקרא “Sanswire 1” , והוא יתבסס על "עור" קל-משקל של סיבי פוליאתילן באיכות המקובלת באפודי מגן, שיצופה מלמעלה בשכבה פוטו-וולטאית דקה בשטח של אלפי מטרים רבועים. לאחר שיותקנו בו המנועים, מדחפים לרום טיסה גבוה ומערכת בקרה ממוחשבת בגיבוי משולש, ייערכו טיסות המבחן מעל אחד מבסיסי חיל האוויר האמריקני בקליפורניה.

     

    סטרטלייט בגודל מלא יהיה גדול כמעט כמו מגרש כדורגל. הוא יהיה מסוגל להניף מטען של 1.5 טונות בעיקר באמצעות הליום. השליטה בצורת המעטפת בעת עלייה וירידה תיעשה באמצעות חנקן. ההליום שבתוך הספינה, שנפחו כ-37,000 מטרים מעוקבים, יתפשט כמעט פי 17 כשתגיע הספינה לגובה שיוט. הדגם המסחרי יכלול ככל הנראה טכנולוגיה לייצור גז לעילוי, אולי מימן, אשר שיחליף את ההליום האובד.

     

    מולן מסביר כי הצורה האווירודינמית של גוף הספינה תאפשר לה ל"טוס" באמצעות המנועים ולתמרן את דרכה מעלה, ולא סתם לרחף אל על. ככל הנראה גישה זו תאפשר לספינה לנווט בינות לזרמי הסילון ולשמור על מיקומה.

     

    בדומה לניסיונות דומים שקדמו לזה, הכול נשמע מבטיח. אך עדיין נותרת השאלה: האומנם ימריא הרעיון באמת?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים