שימו סרט שחור

מדי שנה בט' באב אנו מעלים את זכר חורבן הבית. אך מעולם לא חשתי את עוצמת החורבן והחסרון כמו בפעם הזאת. בכל שנה מחכים אנו לי' באב, אז מתחילות החופשות וסוף סוף אפשר להתגלח וללכת לים, להצטרף לעם ישראל הנופש. אך לא השנה. השנה בי' באב, ביום בו בית המקדש בער, יישלחו הצווים לפינוי והרס היישובים בצפון השומרון ובחבל עזה. לא נעים לשמוע, אבל זהו חורבן. אין מילים אחרות. והעצוב מכל הוא שהחורבן הזה לא ממש נוגע לחלק ניכר מהעם, ואפילו משמח חלק אחר.

כמו תמיד, יהיו רבים מקרבנו שיקחו על עצמנו את האשמה לניתוק הזה. שימצאו את הסיבה לכך בהתנהלותנו ב-38 השנים האחרונות. לחשבון הנפש יהיה זמן אחר, את המסקנות נצטרך להסיק אחר-כך. אבל עכשיו נשנס כולנו מתניים, נשלב ידיים ונגיע להיאבק בכל מקום בו נידרש. שגיאות וטעויות שעשינו עד כאן אינן אסמכתא לטעויות נוספות.

מדי שנה, אחרי צום יום הכיפורים נשמעים קולות הפטישים הבונים את הסוכות. הסוכות המסמלות את האמונה בקב"ה ומזכירות לנו את המסע לארץ ישראל לפני אלפי שנים. השנה יישמעו קולות של פטישים אחרים. פטישים הבאים להרוס ולהחריב בתים וקהילות. בתים הבנויים בארץ ישראל.

לא כולם צמים ביום כיפור, ועוד פחות מכך בט' באב. לא כולם קוראים את מגילת החורבן ואת הקינות. לא כולם מתחברים ל"שפה" המתאבלת. המרחק בין חלקי העם גדל - אלה מרגישים חורבן, אלה אנחת רווחה ואלה לא ממש מבינים במה מדובר. להפתעתי, לפני כחודשיים הציע לי איש שמאל להכריז על יום אבל לאומי. גם הוא, התומך בהתנתקות, מרגיש את כאב העקירה. חשבתי לתומי שהנה, האחווה חוזרת. אך לאכזבתי גם הוא, כמו רבים מאוד בשמאל, לא עשה דבר מעבר לדיבורים. אחווה אצלו היא מפתח להשתתפות בהרבה דיונים, לא ממש מעבר לכך.

אם חלילה יעלה הכורת על היישובים, והבולדוזר חסר הלב ירמוס תחתיו את הבתים - בלי נדר, אני ממשיך את האבל. לא אוכל בשר, לא אשתה יין, לא אתגלח. ואני קורא לכולם: לסרט הכתום צרפו סרט שחור. לחברי בשמאל ובמרכז - אם גם אתם חשים כאב והזדהות כלשהי עם האחים החלוצים הנעקרים מביתם ומחלומם - הוסיפו סרט שחור לסרט הכחול. לפחות בכאב האנושי נתאחד.

שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון וחבר מועצת יש"ע