"סופרים הדקות כדי לתלות את דגל פלסטין"

"אנחנו סופרים את הדקות והשניות שנותרו כדי לתלות את דגל פלסטין על ההתנחלות דוגית וכל יתר ההתנחלויות", כך אמר היום (א') ל-ynet מוחמד ר'דאס, תושב העיירה בית להיא הסמוכה להתנחלות דוגית ברצועת עזה.

ר'דאס בן ה-37 מספר כי אחרי עשרות שנים שהיישובים הישראליים היו "קוץ בגרון שלנו, העכירו את חיינו והפכו אותם לסיוט, אנחנו מבקשים קודם כל לתלות עליהם את דגל פלסטין כדי להבהיר לכל העולם - זה שלנו, זה של הפלסטינים וזה חזר אלינו! אנחנו רוצים לנופף בגאווה ובכוח בדגל הפלסטיני בתוך ההתנחלויות האלה ולהניף דגלים בשמיהן ובשמי פלסטין".

ר'דאס, העובד כפקיד ברשות הפלסטינית, מתפייט ואומר כי את שמחת התושבים לקראת פינוי ההתנחלויות ברצועה "ניתן להחזיק בידיים מרוב שהיא חזקה, בולטת ונוכחת". עוד הוא מוסיף כי מבחינתו הדבר החשוב ביותר הוא השמחה של הילדים הקטנים: "יש לי שלושה ילדים שבשנים האחרונות חייהם היו כמו חיינו כולנו - גיהינום. הילדים סבלו מהתקפי פחד כתוצאה מהירי וכתוצאה מפעולות הצבא וצריך עכשיו לראות את השמחה שלהם, את המצב רוח שלהם. זה שווה הרבה. הרבה מאד. מזמן לא ראיתי את הילדים שלי במצב רוח כזה.

"האירוע שעומד להתרחש אינו ניתן לתיאור במילים. זהו משהו גדול עבורנו ועבור כל הפלסטינים ואנחנו מקווים שהנסיגה מהרצועה תימשך גם ברצועה והגדה כדי שאחינו שם ירגישו את מה שאנו מרגישים כאן. יש שמחה עצומה נוכח הסתלקותו של הכיבוש ונוכח היציאה שלנו לדרך חדשה".

עטאף פראשגה (30), אף הוא תושב בית להייא, אומר כי הפלסטינים היום שמחים במיוחד לראות את הישראלים מתחילים לארוז. "היום יש לנו בפעם הראשונה בחיים תקווה. תקווה למשהו חדש, משהו טוב יותר. אנחנו הצעירים מצפים מהרשות שתקים פרוייקטים בהתנחלויות האלה, כדי שסוף סוף תהיה תעסוקה אחרי חיים שהתאפיינו באבטלה וחוסר תקווה".

פראשגה אומר כי אחרי שנים של פחד, דאגה וחוסר יציבות "יש סיכוי למשהו חדש. עד עכשיו החיים שלנו התאפיינו בהמתנה לשאהיד הבא, כל שנייה חיכנו לאבד אדם יקר בגלל הירי וההפגזות הישראליות והיום, תודה לאל, אנחנו מחכים לתקווה חדשה, תקווה שתחליף את הפחד שאפיין את החיים שלנו. אנחנו מקווים שהיום מתחיל השלום האמיתי שכבר שנים אנחנו מחכים לו. אנחנו רוצים לחיות עם הישראלים בשלום".

שמחה לאידם של המתנחלים, לדברי פראשגה, אינה מעסיקה את תושבי הרצועה הפלסטינים. "מעולם לא אהבנו אותם ולא נאהב אותם. הם היו צריכים לעזוב את הבתים שלנו ואנחנו שמחים שהם עוזבים את האדמות שלנו, אבל השמחה שלנו היא לא שמחה לאידם של המתנחלים. אני הייתי מעדיף שהמתנחלים יסתלקו מתוך שכנוע פנימי ומתוך רצון לחיות בשלום. כך או כך, הפינוי שלהם מסמל את יציאתנו לדרך חדשה".

במקביל לספירה לאחור, נמשכים ברחבי הרצועה הכינוסים, הפסטיבלים וצעדות השמחה - חלקן באופן ספונטני - לקראת השלמת פינוי ההתנחלויות. ברצועה מדווחים כי פריסת הכוחות הפלסטינים מלווה בצעדות שמחה והתקהלויות חגיגיות של התושבים שמבקשים לברך את אנשי הביטחון שבאים לתפוס את עמדותיהם בסמוך להתנחלויות.