בלאן דה נואר - לבן שהוא אדום

בלאן דה נואר של ססלוב

בלאן דה נואר - Blanc de noirs - הוא מושג שלרוב משמש בעולם השמפניה. הכוונה אז היא לשמפניה שעשויה מענבים אדומים – פינו נואר ופינו מוניר - ללא השותף הלבן, השרדונה. כאן ייצר ססלוב יין שמוגדר כיין לבן, אבל שהוא מגדיר אותו – או מבקש שיתיחסו אליו – במובנים רבים כאל יין אדום.

ססלוב עשה יינות כאלה כבר בעבר – ב- 98' וב- 99'. לטעימה בהשקה הוא הביא איתו בקבוק של יין מבציר 99', שהצליח להחזיק מעמד ולהיות ראוי לשתיה. מבחינה זאת, של "שרידות" בבקבוק, הוא אכן מתנהג יותר כיין אדום, מאשר כיין לבן. הוא מתנהג כך גם מבחינת הסיומת, ארוכה הרבה יותר מהסיומת של יינות לבנים ומעניינת מאוד, מתובלת ואופיינית למדי לזן ממנו עשוי היין – קברנה סוביניון. יהיה מעניין לטעום בעתיד את שני היינות האלה במקביל, את הלבן הזה ואת היין האדום שיתקבל מאותם הענבים של שנת 2004.

אז מה בעצם זה "בלאן דה נואר"? המדובר הוא ביין לבן שמייצרים אותו מענבים אדומים בטכניקות של ייצור יין לבן.

לאחר הבציר, ססלוב הניח שכבה אחת של אשכולות ענבים בתחתית מכבש הענבים, ולמעשה פצע את הענבים פציעה עדינה מאוד. פציעה זאת שחררה מהענבים רק מינימום הכרחי של מיץ, עם מעט ככל האפשר פיגמנטים אדומים. התוצאה היא יין, שהשפעת הזגים עליו היא מינימלית. למעשה, הוא אמור לשקף רק את טעמו של המיץ, ללא הארומות והחומרים שקשורים ומצויים בזגים, קליפות, הענבים. התסיסה היתה עדינה מאוד וממושכת ונעשתה במשך שלושה חודשים בטמפרטורה נמוכה מאוד, ללא חביות, כמובן.

אם הייתי רוצה להיות רע, הייתי מכנה את היין בשמו האמריקאי – blush – או 'סמוק'. על פניו, זה אכן יין כזה - יין לבן שהוכן מענבים אדומים. למרות זאת, לכנות אותו 'סמוק', לא יהיה הוגן בעיני: הוא הרבה יותר עשיר מהיינות הסמוקים, יותר מורכב מהם והרבה יותר מעניין. היינות הסמוקים מיועדים לפלח שוק שונה לגמרי, ולכן הם גם הרבה פחות מיוחדים. הם נוצרו – במתכונת ה- Blush האמריקאי – כדי לענות בזמנו על הצורך לעשות משהו עם עודפי הענבים האדומים. היתה תקופה – בשנות השמונים לערך – שבה היינות הלבנים היו פופולריים כל כך בארה"ב, שהיתה ירידה במכירות היין האדום. הקהל הוא לבטח לא אותו קהל, וכל אחד עושה את החשבון שלו למה הוא שותה מהיין.

שלושה אדומים לסיום

במהלך התקופה האחרונה הצטברו אצלי רשומות על כמה יינות. כמה מהם של יינות מחו"ל, ושלושה מהם משל יקב אלכסנדר. "אלכסנדר", בבעלות משפחת שלום, נמצא במושב בית יצחק, וזכה ללא מעט ביקורות טובות. בעיקר הוא התפרסם בזכות היין הראשון שלו – אלכסנדר הגדול. אלכסנדר, אגב, הוא שמו של אביו של יורם שלום – בעל היקב והיינן.